ספר מעולה. מהטובים ביותר שקראתי - אמנם באיחור - אבל מוטב מאוחר.. קורותיה של זוליכה שנישאה בגיל 14 לגבר מבוגר ממנה ב-30 שנה ומשועבדת לו ולחמותה שרודה בה. נוסף לכל יולדת 4 בנות שכולן נפטרות מייד עם לידתן. חווית "השעבוד" לגבר ולחמותה מתוארים בצורה כל כך ריאליסטית וקשה ומדגימה את קשיי החיים בכפרים הטטריים באיזור קזן ברוסיה. מדובר על שנות ה-30 של המאה העשרים. בעלה נהרג/נרצח במהלך פשיטה של כוחות הצבא האדום על הקולאקים - אותם איכרים שנחשבו ליסודות עויינים למשטר הקומוניסטי דאז והיא מתחילה שרשרת של יסורי מעבר ברכבות משא יחד עם עוד שכמותה להגלייה לסיביר. ברקע דמותו של איוון איגנטוב שמפקד על מבצע העברת הקולאקים והוא גם זה שירה בבעלה. לאחר תלאות המסע הם מגיעים לטייגה הסיבירית שם הם מתחילים לנסות להתחיל חיים חדשים - קשוחים ביותר ללא תנאי מחייה נורמליים. איגנטוב שמייחל לחזור הביתה מוצא עצמו נשאר לפקד על חיי המתיישבים בטייגה הסיבירית ומקשיח עליהם את החיים. זוליכה, בהריון, יולדת בן - יוסוף ומגדלת אותו בתנאים-לא תנאים. היא הופכת לציידת מוכשרת שדואגת להביא בשר צייד למטבח המשותף. יוסוף עם הזמן מגלה כישורי ציור יוצאים מן הכלל בהדרכת צייר מפורסם שגם הוא חלק ממגוורשים לסיביר - הספר כתוב בצורה מרשימה - יצירה ספרותית מעולה ומרגשת. שם הספר הוא גם 2 המילים הראשונות בספר "זוליכה פוקחת עיניים.." - מומלץ ביותר.

ספר טוב. עלילה מעניינת אם כי לעיתים קצת מופרכת - בכל זאת לסופר מותר להשתולל עם הדמיון וזה בסדר גמור. הדמויות "הטובות" בסיפור הם באמת טובות ומעוררות אמפתיה. "הרעים" הם באמת רעים למהדרין. עלילה בלשית בהחלט מהוקצעת, מעניינת, קולחת ונותנת בהחלט "פייט" טוב לספרים בז'אנר הזה. יש כאן בסיס מצוין לתסריט של סרט מתח טוב. מעניין אם זה יקרה. הנושא של סוכני סי.איי, אי פורשים שחוזרים לפעולה מפרישתם עקב אירוע בעברם - הוא נושא לא חדש, אבל כשזה כתוב היטב - אז למרות אי החידוש של הנושא זה עדיין כיפי להעביר שבוע של קריאה. מגי בירד גיבורת הסיפור וחבורת הפורשים שלצידה - הם חבר'ה שהייתי שמח להכיר!! החברות, העמידה ללא סייג לצידה בעת צרה, החוויות לאורך שנים של פעילות חשאית לצד הצלחות וכשלונות וחוסר האפשרות לשתף את סביבתם הטבעית - יוצרת חבורה סגורה, איכותית שחבריה יודעים שתמיד יהיה מישהו לצידם בעת צרה. סך הכל ספר טוב, קריא מאוד.

לא נעים אבל... לא יותר מאשר "בסדר". למה? בארבע מלים "מהנה מאוד - שטחי מאוד". אי אפשר לומר על אסף ענברי שכתיבתו לא טובה. זו כתיבה מהנה, מאוד קריאה, אבל הספר הזה חוטא בשטחיות כזו שרוב יתרונותיו בטלים לעומת השטחיות והתיאורים שמנסים מצד אחד להיות תיאורים היסטוריים לכאורה, שלא לדבר על הציטוטים שהוא מביא ובהרבה מקרים הם פשוט לא היו והם פרי דמיונו של המחבר. נכון שאסף ענברי "המציא" סוג חדש ואפילו מעניין ומקורי שבו הוא מרשה לעצמו להמציא אירועים וציטוטים שמלווים את הפרקים האמיתיים -ראו למשל "הספר האדום" שם זה הרבה יותר מוצלח. במקרה שלפנינו 2 הדמויות הן של אלתרמן והן של עמוס עוז ראויות להרבה יותר מאשר כאן. הניסיון להציג דיכוטומיה בין שניהם יש לה בסיס מסוים, אבל לא כזה שמצדיק את המתואר בספר. רוצה להכיר את עמוס עוז קרא את "סיפור על אהבה וחושך". רוצה להכיר את אלתרמן קרא את כרכי "הטור השביעי". אני, הקטון, נעלב בשם שניהם. בכל זאת מילה אחת טובה - מאוד קריא, שוטף ומי שלא הכיר את שניהם מקבל תמונה אמנם שטחית ולקויה, אבל יתכן שתמשוך את הקורא להכיר אותם באופן ראוי יותר

ספר שלא הכרתי בכלל. הפתיע לטובה. עצם העובדה שמדובר בסדרת בלש רוסי משנת 1936 כבר יצר עניין אחר. בלש רוסי בשנים האלו לא יכול להיות דומה בשום אופן לבלשים העכשוויים בכל מדינה - העדר אמצעים טכנולוגיים, אמצעי תקשורת ועוד. המחויבות למפלגה ולסוציאליזם מול שגרת החיים האפורה והענייה רוסיה בשנת 1936. מערכת היחסים בין המשטרה/מיליציה לבין כוחות הבטחון הפנימי/נ.ק.ו.ד (קג"ב לימים). גיבור העלילה אלכסיי קורולוב הוא קצין מיליציה, נאמן למפלגה(מצטלב בסתר) שמוצא עצמו בחקירה בה הוא משמש בלי ידיעתו ככלי בידי הבטחון הפנימי עד כדי סיכון חייו ותוך התנגשויות אלימות עם מבקשי נפשו. הרקע והעלילה בהחלט מסופרים היטב וספר זה הוא נוף אחר בשדה הסיפור הבלשי. בהחלט - לטעמי - משכנע יותר מטום רוב סמית ו"לד44" שהוזכר עי קוראים אחרים.

שמח להיות הראשון שמדרג את הספר. אהבתי אותו מאוד. יש בו משפטים חכמים ומבריקים שממש היה לי רצון (ואולי עוד אעשה זאת) ל"מרקר" אותם כך שיהיו ברשותי גם כן. זה לא ספר עם עלילה התחלה וסוף אבל יש פה סיפור שכתוב כל כך יפה עם הבלחות לעולמה האישי העשיר של הכותבת. זה ספר שאם הייתי צריך להגיד עליו מלה אחת - חכם. התיאור של הספרים בספרייה בה עובדת גיבורת הספר אשר עם סגירת הספרייה מתחילים לקרוא אחד את שכנו - הוא תיאור נפלא. הספרים הישנים ששמו אותם למעלה להיכן שאף אחד לא מגיע - תיאורם כספרים הנעלבים הוא פשוט מקסים. משפט יפה "...לא קיבלנו מהאימהות העייפות שלנו מפתח אמיתי לרצונות שלנו, ומפתח שלא פותח , מתכסה חלודה, הופך לדג רעיל בנשמה" תיאור של נשיקה .."נישקת אותו. ברוך, גם בזעם כאילו שלפת את הנשיקה הזאת מתוך מחסן של נשיקות אבודות.." תיאור העמידה מול ארון הבגדים "...היא מאמינה שמגיל מסוים השמלות בארון הבגדים אוצרות יותר זכרונות ממי שלבשה אותן...כוח האינרציה של הזיכרון הוא שמכריע מי מהן תילבש היום על ידה.." ועוד מלא דוגמאות של משפטים מלאי יופי שמעוררים מחשבה. ספר מומלץ.

זה לא הספר הראשון שהייתי לוקח לאי בודד. בסה"כ ספר סביר ובעיני - לפחות - הציפיות היו מעל מה שקבלתי - אבל כמובן זה אישי ו"על טעם ועל ריח..." - זה ספר שנכתב לפני למעלה מ-50 שנה ולמרות התרגום העכשווי, זה נשמע מיושן (זה מה שזה) ולא ממש מותח. זו אכן לכאורה עלילת פשע אבל מה שכתוב בדש האחורי "רומן מפתיע, חסר רחמים ורב תהפוכות וכו'" לא לגמרי מצדיק את הקצב האיטי והלא כך מפתיע של הסיפור. זה עדיין ספר שכדאי לקרוא ולו כדי, לפחות פעם אחת, לקרוא את פטרישיה הייסמית וגם להבין תוך אחרית הדבר את הרקע לסיפור. על הסיפור אין הרבה מה להרחיב - בחור עם רקע של גירושים קשים, משועמם שמוצא לעצמו "עניין" - ממש לא אירוטי - להציץ בחלון מטבחה של אשה צעירה ולעקוב אחר תנועותיה- לאחר שהיא "תופסת" אותו על חם - היא מתאהבת בו למרות אירוסיה והארוס הנבגד מתחיל במסע נקמה נגד הבחור וכך מתפתחת לה העלילה מול בלש עם השם המקורי ליפנהולץ. בקיצור - אפשר לקרוא אבל לא ממש התלהבתי.

מבחינת יכולת הכתיבה מגיע לו מעולה - יש פה כתיבה שאני מאוד נהנה ממנה, אבל הנושאים האיזוטריים שהוא עוסק בהם .... חבל שלא מנצל את כשרון הכתיבה הבאמת ייחודי שלו לנושאים שתופסים יותר. מצד שני הזדמנות להכיר פנים אחרות של אמריקה דרך כותבים, מנגנות, יוצרים. כמובן שהקטעים האישיים בהם הוא פותח את הנפש ואת הצרות האישיות שלו הם קטעים מאוד חזקים וקצת עצוב לקרוא על ההידרדרות ממעמד של כותב-על, לאיך שהוא מתאר את עצמו כעת. ספר בהחלט קריא מאוד אבל לא לכל אחד.

הארי הולה עדיין חי ובועט!! עדיין מצליחים לסחוט מהלימון המשומש הזה ספר טוב. הפעם שולפים את הבלש הארי הולה ממקום גלותו בלוס אנג'לס כאשר "סיפור הכיסוי" הדי מאולץ לפיתוח העלילה בתחומי נורבגיה הוא "מחויבותו" לעזרה לשחקנית הוליוודית מזדקנת שנקלעה לחוב עצום והוא לקח על עצמו להציל אותה. מכאן ואילך עלילה קולחת, מרתקת ומעניינת ומאוד דומה בסה"כ לעלילותיו הקודמות עם דמויות מוכרות ועם עוד פרטים מזוויעים לגבי רוצח עם מניעים חולניים, רעיונות מטורפים, רקע ילדות קשה ביותר וכל המרכיבים הדי מוכרים מעלילותיו הקודמות של בלשנו הארי, כולל האינטריגות ומאבקי הכוח מול המשטרה הממוסדת שאותה עזב, תוך מערכת יחסים גם כן לא חדשה עם העיתונות הפלילית אבל למרות הכל ולמרות "הלימון הסחוט"- ספר בהחלט טוב שקשה לעוזבו לרגע.

הספר מורכב מ-4 נובלות - 3 מהן ממש טובות ואחת פחות. דיוקנה של העיר ניו יורק באמצע המאה ה-19 נותן תמונה מעניינת ביותר על יחסי כוחות, על מעמדות, על קשר משפחתי מורכב ועל מה שהיה חשוב אז וכיום כמעט ולא משמעותי. הכתיבה מעולה ובכל הסיפורים מובא החלק הראשון במערכות היחסים ואת החלק האחרון במערכות אלו כמעט מבלי לתאר מה שקורה באמצע. האוכלוסיה המתוארת בסיפורים היא של עשירי העיר ניו יורק דאז. הסיפורים עוסקים ברובם במוסכמות חברתיות שהיו נהוגות אז. אהבתי במיוחד את את הסיפורים "רווקה זקנה: שנות החמישים" ואת "יום השנה החדשה: שנות השבעים" - בשניהם נושא המוסכמות החברתיות וההתייחסות אליהן בולט במיוחד. בהחלט מומלץ.