למרות היותי חובב מושבע של האתר, מעולם לא הטרחתי את עצמי לכדי כתיבת פוסט על ספר. ייתכן שהדבר נבע מתחושתי שלמרות אהבתי לקריאה, מידי שנה אני מגביל את עצמי לכמות קטנה של כותרים, וגם עם השנים הם נוטים להיות יותר מתחום מדעי החברה והמדעים המדויקים. כך שאם אני כבר קורא פה ושם משהוא פרוזאי הרי שאני נוטה בדרך כלל למרחבים המוכרים והבטוחים כמו המינגוויי, מורקמי או ספרות בלשית נורדית. בקיצור אני לא רואה את עצמי כמבקר ספרותי קלאסי.
גם כאשר אני יוצא לגלוש באתר, אני בדרך כלל קורא ביקורות על ספרים מוכרים שבהם אני מנסה לחפש זוויות אחרות על יצירות שאני מכיר. לכן קצת הופתעתי מרצוני הלא מובן לכתוב על "הקורא ברכבת של 6:27". אני חושב שהכל התחיל בתובנה - איך אני בוחר ספר – אני לא יודע לגביכם אבל אני לא נוטה לרשימות BEST SELLERS או המלצות, אלא אני בד"כ מוצא את עצמי באחת משתי הרשתות ספרים הגדולות (לצערי אני לא גר ליד פנטסיית חנות הספרים העצמאית הקטנה והמגניבה) וכאשר הילדים שלי מחפשים את ההפתעות שלהם בחנות, אני מוצא את עצמי מסתובב ומחפש כותרים מעניינים. לפעמים אני מנסה להיזכר במשהוא נחמד ששמעתי עליו או שאני מנסה לדוג סופר טוב או משהוא שנראה לי מעניין. אך למען האמת למרות שזה נשמע קצת רדוד – אני לא יכול להתעלם מספר שהכותרת שלו היא "הקורא ברכבת של 6:27" וששם מחברו הוא "ז'אן פול דידילורן" אומנם צרפתית היא לא שפת אימי אבל הניחוח הפריזאי עשה את שלו – מבט בכריכה ואני כבר בדרך לקופה.
החטא השני היה שרציתי לראות מה כתבו על הספר ומי הסופר - האם זה יהיה הוגן כלפי ז'אן פול ? האם זה הוגן שהוא בחר שם כזה לאחד מספרי הביכורים שלו ? כך יצא שראיתי רק שתי ביקורות (בטח הן כעת מעלי או מתחתי או מצדדי) ומעט חומר על הסופר ולכן לא הייתה לי ברירה ויצאתי למסע הכתיבה הנוכחי.
לענייננו, ז'אן פול שייך כנראה לדור הסופרים שהוא Late bloomers (אני לא מכיר ביטוי טוב בעברית) והספר נמנה על ספרי הביכורים שלו. הדבר מאוד ניכר בכתיבה – עצמאית, מחפשת ומגששת לכיוון ויחד עם זאת קצת שונה מקולות אחרים שאנחנו מכירים, אבל לדעתי לא מספיק מקורית.
הספר שייך לעולם גיבורי "על הספקטרום" – שם שלי – כלומר הגיבור הוא לא אנחנו (או כפי שהגיבור ציין בעצמו שהוא מתחת לעקומה) שמבחינה ספרותית, אני נוטה להאמין, הוא מדגיש יותר איך "האנחנו" נראים קצת פגומים והזויים לאורך מסעו של הגיבור. בשנים האחרונות קראנו לא מעט ספרים כאלה (מעשה בכלב בשעת לילה מאוחרת והיו עוד כמה...) ואני חושב שהמשותף לכולם שהם זורמים בקלות בגלל הנטייה למבנה ספרותי בלשי שמאוד מסתדר עם הדמות הראשית. אז אם אסכם עד עכשיו:
1. שם מגניב
2. סופר / ספר ביכורים
3. זאנר בלשי
אז מה היה חסר לי בסופו של דבר ? הקצוות קצת פרומים, דילוג על נושאים והחשוב מכל – איזה שינוי משמעותי עבר הגיבור שגרם לי לחשוב על הספר אחרי שסיימתי אותו ? בסוף כנראה נשארתי רק עם השם של הספר – ואולי עם דבר נוסף – תמיד טענתי שכדי ליהנות מהמסות של מאיר שליו, מספיק לקרוא דף אחד – מבלי לעשות ספוילרים נראה שהסופר נגע קצת בדילמה הזאת. אבל אם אני מסכם - פרק או שניים לפני השינה – נחמד אך לא יותר. כנראה שכותרת טובה לא תמיד מספיקה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
