ספר נהדר וסיפור יפהפה!
רוב הספרים העלילתיים הנוגעים בנושא השואה (לפחות אלה שלי יצא לקרוא) הנם על השואה ותקופתה. ספר זה שונה ואינו עוסק בשואה כי אם בהתמודדות עם מציאות החיים שאחרי. ומכאן הייחודיות שלו.
סול נצרמן, יהודי ניצול שואה כבן 45, מהגר לארצות הברית והופך לבעלים של חנות משכונות בהארלם. את פרנסתו הוא חב למאפיונר ( "אפילו אצל מלאכים מושיעים תמיד מוצאים זוהמה בקצה הכנף") אשר הכניס אותו כשותף לבית המשכונות, המשמש ככסות לפעילות לא חוקית. סול אינו שואל שאלות ומבחינתו מה שאינו יודע לא יכול להזיק, הוא חי את הרגע , כל עוד לא מפרים את פרטיותו. סול מנהל את החנות יחד עם עוזרו, חסוס אורטיז. חסוס, בחור צעיר וחסר מנוח, גר עם אמו, שננטשה בידי בעלה, חולם להפוך לאיש עסקים עשיר ולשם כך מבקש ללמוד את רזי המקצוע מסול.
הדמות האניגמטית של סול מסקרנת את חסוס, וכל ניסיונותיו להתחבר עמו נהדפים אף בעוקצנות, הטומנת בחובה סיפור כואב. " תגיד, מה הסיפור עם הקעקוע הזה על היד שלך?" שואל חסוס. וסול משיב " זאת אגודת סתרים שאני שייך אליה...אתה לעולם לא תוכל להתקבל אליה. צריך לדעת ללכת על המים".
סול אינו מדבר על עברו ואנו מתוודעים לאובדן אשתו ושני ילדיו, לזוועות והצלקות שהוא נושא מימי המלחמה, דרך חלומותיו, החוזרים ורודפים אותו. סול אומנם שרד את השואה אולם הוא גבר מת-מהלך ההופך לחסין לכל סוג של אהדה אנושית, חמלה או אהבה. חי בייאוש מתמיד ואינו מסוגל לייצר קשר רגשי עם אדם אחר. קנאי לפרטיותו וחי חיים סגפניים, אכילה נחשבת למטלה עבורו והוא אינו מייחס חשיבות לטעמים. אחותו ומשפחתה חיים על חשבונו. הוא מנהל מערכת יחסים מינית, נטולת תשוקה או רוך, עם טסי רובין, אלמנה ניצולת שואה. ואם יש משהו שממנו הוא רווה קצת נחת הרי זו הקריאה, ובמיוחד מסיפוריו של צ'כוב, זיכרון רחוק למרצה שהיה פעם באוניברסיטה בפולין, לפני שהתחילה המלחמה.
החברתיות זורמת מסול כמו מים מסלע, הוא משרת את ציבור לקוחותיו בסבלנות אדישה, וכל ניסיון לפתח עמו שיחה מעבר לפן המקצועי של "כמה תלווה לי", נתקל בתגובה עוקצנית וקרירה. ה"אלוהים" שלו הוא הכסף, זה הדבר היחיד שיש לו בו אמון. אין לו אמון בכלום, ובמיוחד אין לו אמון באנשים ובדיבורים שלהם. לדידו, הוא משמש ככומר ללקוחותיו אשר נכנסים לחנותו עם ה "צרות" שלהם בדמות כל מיני פריטים, ומקבלים ממנו "מחילה" בדמות כסף מזומן. כסף, אשר מעלה להם חיוך על השפתיים וממתיק את דינם. בעיני לקוחותיו, כפי שהיטיבה לתאר אחת הדמויות, למשכן פריט כדי לקנות פריט אחר ואחר כך למשכן אותו שוב, וכך חוזר חלילה...זה כמו לחלץ סירה שוקעת שכולה חורים ורק פלא שהגוף ממשיך לצוף כל הזמן.
ציר הזמן שבו נעה העלילה הוא של כשבועיים בחודש אוגוסט, כאשר העוגן הוא יום השנה לאובדן משפחתו, ה- 28 באוגוסט (15 שנים אחרי). בכל שנה סביב יום השנה המתקרב, חווה סול את אותה תחושת המועקה ההולכת ומיטשטשת. סוד הישרדותו היה שהוא לא הנציח שום דבר, לא התאבל או בכה אבל פעם בשנה הוא חש את אותה מועקת רפאים והצלקות שבות להטרידו.
מעגל החיים של האנשים הנכנסים ויוצאים מחנותו, המעצים אף יותר את הייאוש המתמיד שבו הוא שרוי, מעמת אותו מול מציאות החיים הקשה, למרות רצונו להתבודד מן העולם הסובב אותו, והוא נשאב לתוכה. אט אט מתחיל סול להבין מנין מקור הכסף והוא מחליט לצאת משריונו, להרים את ראשו ולהתעמת מול המאפיונר אך נכונה לו הפתעה. במקביל חמדנותו של עוזרו, חסוס, מעבירה אותו על דעתו והוא מחליט לנקוט בפעולה.
האם הייאוש נעשה יותר נוח או שיש תקווה?
הסופר מיטיב לתאר את מורכבות ההתמודדות עם מציאות החיים שאחרי. את תחושת הבדידות והדימוי חסר החיים, המהדהד כאב. דמותו של סול מאופקת ומתעתעת בפשטותה (שם הגיבור לכשעצמו, "סול", טומן בחובו כבר המון). העוצמתיות שברקמת החיים האנושית מועברת בצורה יפה דרך האינטראקציה בין הדמויות.
סיפור אנושי, אינטימי ומרתק על נושא רגיש וכאוב. פותח צוהר לנושא התמודדות הניצולים לאחר השואה.
הקריאה בספר הזכירה לי את שירה של חוה אלברשטיין - רקמה אנושית אחת:
כשאמות, משהו ממני, משהו ממני
ימות בך, ימות בך.
כשתמות, משהו ממך בי, משהו ממך בי
ימות איתך, ימות איתך.
כי כולנו, כן כולנו
כולנו רקמה אנושית אחת חיה
ואם אחד מאיתנו
הולך מעמנו
משהו מת בנו -
ומשהו, נשאר איתו
אם נדע, איך להרגיע, איך להרגיע
את האיבה, אם רק נדע.
אם נדע, אם נדע להשקיט את זעמנו (אם נדע להשקיט)
על אף עלבוננו, לומר סליחה.
אם נדע להתחיל מהתחלה.
כי כולנו....
*******
לגבי התרגום- הקריאה בספר קולחת ופסיפס הדמויות בסיפור בא לידי ביטוי אף בתרגום ע"י שימוש מכוון בלשון עילגת (סלנג, הבלעת הברות..). חשתי לעיתים ששוברת קצת שיניים ועיניים..:). בנוסף, היו מקרים של בחירת מילה או שימוש בניב אשר צרמו לטעמי.
הסופר אדוארד לואיס וולנט פרסם שני ספרים. ה"משכונאי" פורסם בשנת 1961 וזמן קצר לאחר מכן נפטר, בגיל 36. שני ספרים נוספים שלו פורסמו לאחר מותו.
