הבוגד בירושלים /דזמונד סיוורד
הסופר מנסה להבין ולהסביר לעצמו ולקוראים בעיקר מי בדיוק היה יוסף בן מתתיהו או יוספוס פלאביוס (השם שאימץ לעצמו לאחר שחבר לרומאים אחרי חורבן יודפת). סיוורד מסתמך בעיקר על ספריו של יוספוס פלביוס : 1. מלחמת היהודים 2. קדמוניות היהודים. 3 חיי יוסף (אוטוביוגרפיה) ועוד כמה מסמכים של היסטוריונים רומאים מאותה תקופה או מתקופה מאוחרת יותר : טקיטוס וסווטוניוס.
הוא מזכיר גם דעותיהם של היסטוריונים מודרניים יותר על תפקידו וספריו של יוספוס פלסיוס.
סיוורד מתמקד בעיקר בתולדותיהם של מלחמות היהודים זה בזה מצד אחד וברומאים מצד שני בו זמנית. וכל זאת ערב חורבן הבית החל משנת 66' ועד לשנת -73' לספירה : השנה בו פרץ המרד נגד הרומאים וסיומו עם המרד של בר כוכבא ורבי עקיבא.
כמובן, שההיסטוריונים המודרנים חולקים על סיפוריו הנגועים בהאדרת המפקדים הרומאים של המלחמה ומיטיביו של יוספוס : אספסיאנוס ואחריו בנו ויורשו טיטוס ובהטיית הקורות לטובתם שכן היה להיסטוריון לבית הקיסרות הרומאית בשנים לאחר מכן והוא חב להם את חייו ואת אזרחותו הרומאית שאותה לא קל היה לקבל לנתין זר ועוד שבוי מלחמה לשעבר.
ובכל זאת, יוספוס פלאביוס הוא המקור היחיד כמעט והמהימן ביותר לתולדות עמו באותה תקופה. והתיעוד שלו היחיד שתיאר באובייקטיביות ,פחות או יותר, את האירועים ההיסטוריים, הדרמטיים והקשים שקדמו לחורבן הבית ולתיאורם הממשי. החל מהסיבות למרד ברומאים, התפלגות העם לפלגים ולקבוצות יריבות, הקנאות הבלתי מתפשרת והחריפה של קבוצה בעם :הקנאים הסיקריים שלמעשה השתלטו על ירושלים ובעיקר על בית המקדש והנהיגו את הקרב על ירושלים והם שקבעו בסופו של דבר בהתנהלותם ובמלחמתם העיקשת נגד מתנגדיהם היהודים ונגד הרומאים את התוצאה הסופית של חורבן הבית, חורבן ערים יהודיות ברחבי הארץ, וסופה של רוב הקהילה היהודית בארץ ישראל או יודיאה בפיהם של אותם רומאים. כמובן שבזאת באה לקיצה ריבונות יהודית וישראלית שחלה ברצף של יותר מאלף שנה על נחלת האבות, מאות אלפי יהודים שנרצחו מאות אלפים שנלקחו כשלל לרומא להימכר כעבדים ושפחות בשווקים וגם ליפול טרף לשיני חיות טורפות בקולוסאום או במלחמות גלדיאטורים.
ירושלים נחרבה מהיסוד, רוב בתיה ובית מקדשה המפואר ואחת מהערים היפות בעולם המוכר של אותה תקופה נשרף ונחרב עד היסוד. ירושלים נחרשה ונזרעה במלח על ידי הרומאים. ונקראה בשם חדש "איליה קפיטולינה" ושם נבנה מקדש לאחד מאלוהי הרומאים.
ערב ראש השנה תשע"ו אנחנו וכמעט חודשיים אחרי י' באב תאריך שבו נחרב בית מקדשנו השני ולפי המסורת גם הראשון, הייתה לנו תקופה של חשבון נפש, האם אנחנו מתאבלים על חורבן הבית בפעם השנייה אבל מהרהרים בו זמנית על הסיבות שגרמו לאובדן הבית ואתו התוצאות הנוראות של רצח של כל כך חפים מפשע והגליה של מאות אלפים ממולדתם כאלו שנאלצו לעזוב בגלל רעב וחוסר כל וידם הכבדה של השליטים הרומאים ?
המתיישבים הציונים בא"י נשבעו : "שנית מצדה לא תיפול" ? האם הם העלו בדעתם מה צופן העתיד לבוא בעוד מאה ויותר שנים? לאחר שבנים שבו לגבולם ובנו ארץ לתפארת תוך זמן קצר יחסית לאחר שואה נוספת וגרועה מכולם במאה ה- 20 ? אבל במקום לשמוח ולפרוח ולהתאחד כעם אחד, שוב אנחנו מתפלגים ומתפזרים והופכים לקבוצות ולעדות עם אינטרסים שונים וחלק מאיתנו שונא חלק אחר ולהפך, ושוב יד אח בחיי אחיו שולחת ודם יהודים נשפך לשווא.
אויבים מבחוץ תמיד היו וגם ללא המרד ברומאים שנאו הנוכרים בתפוצות את היהודים ללא סוף. גם אז רבו האנטישמים גם בפזורה היהודית בארצות ניכר. לזה התרגלנו ויחד עם כל הפרעות, חורבן, שואה וגזירות יכולנו להם ושרדנו הכל ועדיין נשארנו עם שעשה היסטוריה יוצאת מן הכלל ושב לארצו המקורית אחרי 2000 שנות גלות. לזה אין תקדים בהיסטוריה בינתיים.
ובכל זאת במקום להוקיר את המתנה שניתנה לנו בזכות ולא בחסד ועל מגש ועליו גופותיהם של 6 ויותר מליוני אחינו בתפוצות, עדיין לצערי, אנחנו לא זהירים ולא הפקנו לקחים מהעבר.
במקום להניח למחלוקות ולדעות השונות המפלגות הממלאות בשנאת חינם ובנקמנות קנאית ובלתי מתפשרת – לוותר, להתאחד, לקבל את דעות הזולת בסבלנות ובסובלנות, להקשיב לזולת ובעיקר לראות איך ממשיכים ביחד לבנות ולקיים את המדינה הנפלאה הזאת יחד עם כולם, וזה כולל גם את העמים השכנים אלו שלא זוממים לכלותנו ואת העמים ששוכנים בקרבנו ואינם יהודים, ואת כל הזרים החפצים להתערות בינינו ולהגיע יחד למטרות נעלות וטובות יותר.
לחשוב ולהיזכר במה שקרה לפני אלפיים שנה, להפיק לקחים מהסיבות שגרמו לאסון ההוא ולא לחזור על אותן טעויות.
זה אפשרי.
הספר גרם בקריאתו סערה גדולה בנפשי ולא יכולתי להימנע מלהשוות הרבה מהאירועים והנסיבות שהשתלשלו והביאו לסוף הגרוע ההוא שאפשר היה למנוע מלפני אלפיים שנה לבין אירועים ונסיבות היום כאן ועכשיו בארצנו הקטנטונת, בינינו לבין עצמנו.
הרגשתי צורך לחלוק את רגשותיי ורשמיי מהספר אתכם קהילת קוראי סימניה, צר לי אם אני נשמעת "סוג של נביאה בגרוש בשער". לא זאת הייתה כוונתי. אלו רק מחשבות והרהורים פרטיים שלי וחשבון הנפש הוא בעיקר שלי.
שתהיה לכולם שנה טובה ומיטיבה ובה יתגשמו כל החלומות האישיים והכלליים של כולם.
בריאות שלום ושלווה במחוזותינו. אמן.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
