ספר נהדר! אני לא אתן לו חמישה כוכבים כי בסוף זה ספר קליל וחמוד ולא איזו יצירת מופת, אבל זה ספר שסיימתי ביום וקצת, כי הוא פשוט מהנה, חכם, מקורי, מצחיק (צחקתי בקול כמה פעמים, וזה לא קורה לי בדרך כלל בספרים) ומרגש. מצד אחד, קל לומר שיש פה הרבה דברים שראינו במקומות אחרים ("בשורות טובות" או בסרטים כמו "דוגמה" למשל), אבל הספר מכיל טוויסטים וקטעים מקוריים שנותנים לו את הזווית הייחודית שלו. אהבתי לדמיין את הספר תוך כדי הקריאה כמו סרט, כי הוא גם כתוב ככה (קפיצות בין סצנות, שממש כתובות כמו קאטים) וזה סרט שהייתי נהנה מאוד לראות.
בקיצור, תמצאו את הספר הזה לחורף הקרוב ותקחו יום שבו לא תצאו מהשמיכה והתנור - לא צריך יותר.

כשעל פני השטח, שירת ההלל של הביקורות על הספר הזה הבטיחה לי את הספר האהוב עליי לשנת 2014, אני יכולה להבטיח בקלות שהוא אפילו לא מגרד את פני השטח של ההישג המבריק הזה, ושלצערי הרב יכולתי גם לשרוד בלעדיו.

loved the idea tho.

בספר אנחנו שומעים על סיפורו של אל משועמם שהחליט שדיי. כדור הארץ הוא מעפן. בני אנוש הם מעפנים. בואו נשמיד אותם.
ואני חייבת לומר.
אחלה.
זה היה צריך לקרות בשלב מסוים.
עד שאלוהים החליט את העובדה הזאת הוא הספיק לעשות דיי הרבה. הוא הקים את גנעדן בע"מ, תאגיד, שכמו שמצוין על הכריכה, קלוקל וכושל. הוא תאגיד שרובו סובב סביב הגחמות של אלוהים, והצורך בגז משמו.
ואז באים שני מלאכים, קרייב ואלייזה. ושני היצורים המקסימים האלה, שחיים שגרת חיים שכוללת ברובה את גנעדן בע"מ. במחלקת הניסים. שני המלאכים האלה, בניגוד לשאר המלאכים הרבים מאוד בשאר 82 קומות הבניין של גנעדן בע"מ, אוהבים את העבודה שלהם ולא רוצים שבני האנוש יושמדו. הם פותחים בעסקה עם אלוהים שתלויה בשני בני האנוש הכי מייאשים בעולם.
בהצלחה.

אתחיל בפגמים שלו.
מכאן כולנו יודעים מה יקרה. למען האמת, לא יכולתי לדאוג פחות לגבי זה שהספר צפוי. זה לא משהו שיכול להרוס ספר.
הפגם הכי גדול של הספר הוא שהוא סתמי. הוא שכיח. קצת אנמי. לקחו לי עשר דקות להיזכר בשם של קרייב. והייתי צריכה לאמת את זה אחר כך. הדמויות רקע שלו מעולות, אבל הן עולות מחיר יקר בהשוואה לדמויות הראשיות. הדמויות הראשיות, שתופסות את הפריים טיים של הדמויות האחרות, צולעות למדיי.
יש לסופר את הטוויסטים הנחמדים שלו, אבל אני חושבת שהדמויות הראשיות, שאמורות להיות טובות לפחות כמו שאר הדמויות, מחווירות לעומתן כשהן מופיעות. אני מבינה שהן אנושיות. אבל אין להן אפילו קטע אחד של "וואו. יש סיבה אמיתית שהן דמויות ראשיות." להיות דמות ראשית זה גם באופי.
ובצירוף לדמויות האחרות, שמופיעות לעיתים רחוקות, הספר מחוויר. והוא נהיה בנאלי ונשכח.
כתוב על הכריכה "ספר כזה עוד לא קראתם".
טוב, יש מצב שקראתי. פשוט שכחתי מזה.

זה היה מרושע מצידי.
במיוחד מאחר שלא שנאתי אותו.
הו. הייתי חייבת.

שוב, הלאה. אז הפגם השני של הספר הוא החורים בעלילה שלו. הסופר מפספס כל כך הרבה דברים וכל כך הרבה אפשרויות לבדיחות אדירות. הרקע של אלוהים, למשל. הוא היה יכול להיות ממש אדיר. היו הרבה דברים בספר שפשוט היו בלי פתרון, ובשלב מסוים, הרגיש כאילו ריץ' רצה פשוט לסיים עם זה. אז הוא זרק לנו ספויילר סוף טוב בנאלי למדיי. סוף ספויילר
והרבה דברים נבנים סביב החורים בעלילה, זה קצת עצבן אותי פה ושם.

באשר לטוב של הספר. טוב. כמובן, הרעיון הטרולי הזה. הוא פשוט אדיר. וכמו שאמרתי, דמויות המשנה היו פשוט מעולות. וינס, אלוהים, הנביא הסטלן, משמו החבר של סם. הם נצנצו.
מיאו.
כן. נצנצו.
אני חושבת שבשביל ה יתרונות האלה כן שווה לתת לספר הזה קרדיט. הוא לא גרוע במיוחד, והוא קצת יותר מבסדר. הכתיבה מעט בנאלית, כמו שאר הספר, אבל אני לא יכולה לומר שהוא לא שעשע אותי.

אז ציפיתי למשהו ממש אדיר, שלא יצא לי לקבל. השנינות וההומור לא היו בלתי נשכחים. זה לא היה משהו חדשני במיוחד. הרעיון דיי מקורי, אבל הטיפול בו עשה אותו מעט לעוס.

וואו. אני לא מפסיקה לחזור על החסרונות שלו.
אבל באמת. חיבבתי אותו. הוא היה חמוד. באמת. הוא לא חובה, אבל לא רע לעתות שעמום. אבל אני לא חושבת שמומלץ לקנות אותו. טוב. לא נורא<:

אלוהים, מה זה צריך להביע!
הכריכה מבטיחה לי חווית קריאה שלא הייתה נופלת מכתיבתו של דגלאס אדאמס, האלוהים של המע הבדיוני בכבודו ובעצמו, היא מבטיחה לי רגעים שבהם אצחק עד דמעות ושהספר הזה צריך לזכות לפחות בגינס על כמות השנינות שבו.
קרה?
לא.
כמו שאומרים, אל תבטיחו הבטחות שלא תוכלו לקיים.

בואו נתחיל מההתחלה- הכריכה- כמו שאני נוהגת לעשות:
יפה מאוד, מסקרנת מאוד. רואים פיסת נייר בפינה השמאלית למטה, מראה שהכריכה היא סוג של שולחן, אבל היא כחולה. מדובר על גן-עדן, אם לא הבנתם. המלאך והכתב משתלבים יפה. ובקיצור, כריכה מעולה. השם של הספר מוכר אותו היטב, למרות שציפיתי משם כל כך טוב לספר טוב הרבה יותר.

נעבור לרעיון-
אלוהים משועמם. הוא מחליט להיפטר מכדור הארץ. עד פה, נשמע מעולה. מי לא אוהב ספר אפוקליפסה טוב, וכשהוא מצחיק- זה חידוש! אלוהים נשמע דמות מבטיחה- מה זה יעשה לו, לבנאדם המסכן... אה, אלוהים המסכן- להרוג שבעה מיליארד בני אדם, שיצר במו ידיו? ראיתי לנגד עיניי אפשרויות אינסופיות למונולוגים פנימיים אפשריים. מה גרם לו לעזוב אותם, אותנו, את בני האדם, מה גרם לו מלחתחילה להקים את "גנעדן בע"מ" וכו' וכו' וכו'. אבל לא! לאלוהים, הדמות הכי טובה בספר הזה פחות או יותר, לא היה מספיק זמן במה לדעתי. השם שלו על הכריכה, למען השם! (רואים מה עשיתי פה?).
אז העלילה מתמקדת בקרייג וההיא איך קוראים לה. לא לינדה... לא לורה.... לא זוכרת, תהרגו אותי וזהו. וזה מוביל אותנו לשךב הבא בביקורת:

העלילה-
כמו שאמרתי, היא מתמקדת בשני מלאכים זוטרים בשם קרייג ועוד איזו מישהי. (תנחשו מה יקרה להם בסוף...) והם, כמה מפתיע, צריכים לגרום לשני אנשים להתנשק בתוך חודש או שאלוהים ייחריב את העולם באש או בקרח, עוד לא הוחלט.
המערכת של "גנעדן בע"מ" מעניית מאוד. קרייג וההיא איך קוראים לה עובדים במחלקת ניסים. הם עוזרים לאנשים דרך קודי מחשב מתוחכמים, ועכשיו הם צריכים לגרום לשני האנשים האלה- לורה ועוד מישהו ששכחתי את השם שלו- להתנשק.

הדמויות-
חוץ מאלוהים והעוזר שלו, הדמויות היו די צפויות. אהבתי שאת קרייג הסופר בחר להציג כאדם עגלגל עם סוודר ישן וסנדלים עם גרביים- זה מאוד תרם לעלילה ולעיצוב הדמות שלו.

זוכרים את "מצרפי המקרים"? גם אם לא קראתם, לא הפסדתם חוויה חסרת תקדים, אבל כן זה מאוד מאוד מאוד מאוד דומה ל"אלוהים, מה זה צריך להביע!". בסוף הם גם שלושה, שני בנים ובת, ומאוד מזכירים לי את השלישיה של גיא, אמילי ואריק ב"מצרפי המקרים", כי זה בדיוק מה שהם עושים- מצרפים מקרים, רק דרך מחשב.

לא הצחיק אותי עד דמעות. לא הצחיק אותי כמעט בכלל, אם יורשה לי לציין, חוץ מרגעים עם אלוהים, ועם הנביא שלו. לא משתווה ואי אפשר בכלל להשוות בינו לבין ספריו של דגלאס אדאמס. כתיבה בינונית- טובה.
חידש משהו לאנושות? אפשר להגיד שכן. אבל הייתי רוצה לזה יהיה מצחיק ושנון כמו שהבטיחו לי שזה יהיה. הייתי רוצה לראות את הפוטנציאל שבעלילה ורעיון כאלה עם דמות כמו אלוהים, וזה היה יכול להיות הרבה הרבה יותר מצחיק והרבה יותר טוב.

ספר בסדר בסופו של דבר. גמרתי אותו בחצי יום, רק כי לא רציתי לעשות שיעורים במתמטיקה.

יפה- יש ביקרורות
לקחתי בספריה 18/02/2018
אני חרוצה סיימתי תוך 4 ימים
כולהכבוד לי
תענוג של ספר אמיתי מרגש
מצחיק
שנון
יש משהו שהחבר'ה פה לא כתבו בכל כך הרבה ביקורות
שמחה שהגרלתי אותו ליד ושהלכתי לספרי ואני קוראת, מעסיקה את מוחי אכן, הידד לי
שבת שלום מבורכת
מסתערת על שאר הספרים

ספר חמוד, קצר וקולע.
נחמד מאוד.
על העטיפה כתוב "מצחיק עד דמעות, מקורי וסוחף..." ובכן, זו הגזמה פראית
פשוט ספר נחמד עם רעיון חביב

אני דווקא מאוד אהבתי את הספר ואת האנשה של אלוהים, זה הזכיר לי משהו שאני בעצמי כתבתי, קראתי כמה ביקורות מפי חברים לאתר (שבו לא הייתי מעל לשנה וחצי) שלא התלהבו מהספר, אבל ההומור של סיימון ריץ נגע בי ואני מעוניין לראות עוד דברים שהוא עשה וכתב. ממליץ מאוד, ספר חביב ביותר, לא הספר הכי טוב שתקראו וגם לא הכי מצחיק אבל ממש לא ביזבוז של זמן.

תכלס, ספר בינוני מינוס. הרעיון של אלוהים כבן אנוש שמתעניין רק בספורט הוא מעולה, אבל הכתיבה משעממת וחסרת מעוף, העלילה צפויה בסגנון של מן מעשיה הוליוודית, נוסחתית. ההשוואה לדגלאס אדאמס כל כךךךךךך מופרזת, אלוהים, איך נשאתם את השם הזה לשוא על הכריכה, רק על זה תלכו לגיהנום. ספר טיסות שבולעים ביום ולא משאיר אחריו שום טעם, לטוב ולרע.