אם רק אעצום עיניים, אגיע לעולם כזה.

אף אחד לא מת.

הכל פורח

הכול יפה.

אם רק אעצום עיניים, אתם לא תושחטו.

כולם טובים

כולם טובים.

אם רק אעצום עיניים, אתה תהיה שם,

ולעולם לא תרפה

לעולם.

אם רק אעצום עיניים, אאבד את עצמי.

אני רוצה את זה

אני רוצה את זה.

נשיקת המוות לא תגיע לאף אחד.

הנשיקה היחידה היא נשיקת אהבה,

נשיקת הבטחה. כולכם מבטיחים. תקיימו?

כמו אש, גפרור שניצת,

זה אתה, גיצים גיצים.

אתה שם, אתה פה,

כמו רוח סערה.

לא נח לרגע, ומחייך תמיד.

גומת החן היא מה שגורם לי אושר.

תהיה בטוח בעצמך, כי אתה חזק.

אתה לא צריך אף אחד.

עיניים בוהקות,

חיוך אדמדם,

שיער שחור, זה אתה.

אני משקיפה, ואולי אתה עיוור,

אבל כשאני בוכה זה אתה שמנגב את דמעותיי.

אתה תהיה שם עד סוף זמננו הקצוב,

כי זה אתה, האור שמבריח את האפלה.

שם בשמים, הכוכב הכי מנצנץ.

כוכב בשמי חצות, ישמור עליי תמיד, נכון?

כל כך מוזר שהיום,

במערכת הכל כך מסודרת שלנו,

כולם בדיכאון.

כולם רוצים לצאת ממנה, וזה מפחיד.

אף אחד לא מכריז ״זהו אני״, כי יש סיכוי,

שה״אתה״ זה לא מספיק טוב.

אבל רגע, תעצרו הכל.

מי קבע מה זה טוב ומה זה רע?

מי קבע מה זה שחור ומה זה לבן?

מי קבע מה זה נורמלי ומה זה משוגע?

״ניקח פחיות צבע״, הם אמרו.

טיפשים.

הירוק הרך הרבה יותר טוב מורוד הניאון.

לא תצליחו לשטות בי.

תמשיכו ככה, להרוס להרוס להרוס,

ומה שישאר, אלו זיכרונות מפויחים.

האם יש נר בחשכה? אינני יודעת.

בינתיים, תמשיכו לומר לי מה כן ומה לא.

אמשיך לצחוק עליכם בצד, תודה.