• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

מאת רנדי פאוש

הביקורת של נתי ק.

תמונה של נתי ק.
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

מאת רנדי פאוש

הביקורת של נתי ק.

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של נתי ק.
הוצאה לאור:מטר
שנת הוצאה:2010
קטגוריה:חוכמת חיים
הקודמת
אין ביקורת הקודמת
1/38
ביקורות על ההרצאה האחרונה
הבאה
On The Road
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 13 שנים

“מכירים את זה שאתם נכנסים למשבר קריאה? לא משנה איזה ספר תקראו אתם פשוט לא תתרכזו. לא יהיה לכם חשק בכל”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 12 שנים•3 דקות קריאה

הנה רשימת חלומות הילדות של רנדי פאוש:
*להיות באפס כבידה
*לשחק בליגת הפוטבול העליונה
*לכתוב ערך באנציקלופדיה של וורלד בוק
* להיות קפטן קירק
* לזכות בבובות פרווה ביריד
* להיות דמיונאי של דיסני

את כולם הוא הגשים במידה זו או אחרת עד גיל 47. בגיל 48 הוא נפטר מסרטן הלבלב.

הנה רשימת חלומות הילדות שלי
*להקיף את כדור הארץ כמו יורי גגרין
*לכתוב ספר
*להיות שרלוק הולמס
*להתחתן ולעשות שלושה ילדים: בן, בת ובן
*ללמוד באוניברסיטה
*להיות פוליטיקאית ולהביא שלום עולמי

ברוך השם אני בריאה למדי ומקווה לא לסיים את חיי בגיל 47. בניגוד לרנדי, הגשמתי רק חלק מהחלומות הילדות שלי ואני מקווה להמשיך ולנסות להגשים אותם.

רנדי פאוש היה פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטת קרנגי מלון היוקרתית, מומחה למציאות מדומה. באוניברסיטה שלו, כמו בחלק מהאוניברסיטאות בארה"ב, חברי סגל לפני פרישה לגימלאות נותנים הרצאה אחרונה, שמסכמת את פעילותם המקצועית ואמורה לתת השראה לחברי סגל צעירים וסטודנטים. רנדי פאוש לא זכה לצאת לגימלאות, אך זכה להעביר הרצאה אחרונה מול אולם מלא עד אפס מקום וצילום ההרצאה זכה למעל 16 מיליון צפיות ביו טיוב. ספר זה הוא סיכום של ההרצאה האחרונה והרחבה של נקודות אותן ראה כראויות ביותר.

קראתי קצת ביקורות על הספר כאן בסימניה. כמעט כולם התייחסו לאוסף העצות שלו כאל קיטש אמריקאי מזוקק שלא חידש כלום מעבר לספרי ה"סוד" למיניהם. אני לא יכולה שלא להסכים חלקית. אכן, לפעמים הספר (בניגוד אגב להרצאה עצמה) גולש קצת למחוזות הקלישאה, אך בעיניי העצות הן לא החלק החשוב בספר הזה ובעיניי גם מובן. פאוש היה אב לשלושה ילדים כאשר שלושתם היו מתחת לגיל 6 בעת גילוי המחלה. לדבריו, גם ההרצאה האחרונה וגם הספר היו המורשת שהוא ניסה להעביר לילדיו, לכן הוא מתייחס לחלק מהנושאים בכפפות משי ממש ומתחמק מלהתעסק בסוגיות כבדות באמת.

בעיניי עיקר הספר הוא האיש עצמו, האיש שבעט בכל חומות הלבנים שעמדו בפניו עד שהגיע לאותה החומה שהכניעה אותו. בחייו הוא כנראה היה אחד האנשים האופטימיים והמחושבים, היהירים ונעימי ההליכות, החזקים והרכים, החכמים והתמימים, דהיינו איש מלא ניגודים, אך מעורר השראה.
גם בתוך העצות ה"קיטשיות" שלו יש כמה שאני מוכנה לקחת איתי לחיים.
למשל כאן, בהתייחס לחלומות שיש לו לגבי הילדים שלו, הוא מבהיר: "הורים שיש להם חלומות מוגדרים לילדיהם עלולים לשבש להם את החיים. כמרצה ראיתי סטודנטים חדשים רבים לא מאושרים, שבחרו ללמוד דברים שלא מתאימים להם כלל. הוריהם העלו אותם על רכבת שנוסעת לכיוון הלא נכון, ואם לשפוט לפי הבכי ששמעתי במשרד שלי, לעיתים קרובות הרכבת יורדת מהפסים... ילדים, אל תנסו למצוא מה רציתי שתהיו. רציתי שתהיו מה שאתם רוצים להיות. כמי שסטודנטים רבים כל כך עוברים בכיתות שלו, למדתי לדעת שהורים רבים לא מודעים לכוחם של דבריהם. הערה שאב או אם אמרו כבדרך אגב עלולה, בהתאם לגילו ולמודעותו העצמית של הילד, להתקבל כדחיפה של דחפור." עמ' 200-201

אהבתי גם את האמירה שלו לגבי הניסיון "ניסיון הוא מה שאתה מקבל כשאתה לא משיג את מה שרצית." עמ' 148
ויש עוד כמה דברים, למשל לבחור אם אתה טיגר או אי-יה, להנצל בצורה נכונה וכו'.

אם אתם לא מתכוונים לקרוא את הספר, קחו שעה ותצפו בהרצאה האחרונה ותצטרפו ל- 16 מליון הצפיות.

http://www.youtube.com/watch?v=ji5_MqicxSo

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו
תמונה של מוגי :)
מוגי :)
תמונה של בוב
בוב
תמונה של אפרתי
אפרתי
תמונה של נוריקוסאן
נוריקוסאן
תמונה של אריאל
אריאל
תמונה של סופרקליפרג`ליסטיק
סופרקליפרג`ליסטיק
תמונה של עולם
עולם
25קוראים|גיל ממוצע54|60%נשים

על המבקרת

תמונה של נתי ק.

נתי ק.

ותיקה
חברה מזה 19 שנים
301 ביקורות•15 נבחרות•5,292 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של נתי ק.
נתי ק.
ותיקה
חברה באתר מזה 19 שנים
ביקורות301
ביקורות נבחרות15
לייקים שקיבלה5,292
דירוג ממוצע3.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת115ספרות מקורית80מתח ריגול והרפתקאות30

דיון על הביקורת

15 תגובות
נתי ק.
נתי ק. •לפני 12 שנים

תודה אפרתי

אפרתי
אפרתי•לפני 12 שנים

נהדר!

נתי ק.
נתי ק. •לפני 12 שנים

תודה אוקי

•לפני 12 שנים

יופי של ביקורת...

חלפה עם הרוח
חלפה עם הרוח•לפני 12 שנים

אני בכיתי כשקראתי את הספר. במקום אישתו הייתי רוצה למות בעצמי. לא יודעת מאיפה הכוחות.

נתי ק.
נתי ק. •לפני 12 שנים

תודה MIRA לא ידעתי על קיומו, אחפש אותו. לפי התיאור שלו בספר, ג'יי היא בהחלט גיבורה בעיניי.

Mira
Mira•לפני 12 שנים
ביקורת יפה. כדאי לך לקרוא את הספר שכתבה אשתו שנתיים אחרי מה היא הרגישה ואיך היא עבר את התהליך. מירה
נתי ק.
נתי ק. •לפני 12 שנים

תודה בלו-בלו, כדאי לראות את ההרצאה!

נתי ק.
נתי ק. •לפני 12 שנים

תודה cujo, גם אני ממשיכה לנסות:-)

בלו-בלו
בלו-בלו•לפני 12 שנים

ביקורת מקסימה!

cujo
cujo•לפני 12 שנים

אולי אסור לממש את כל משאלות הילדות

טוב ששמת שם את שרלוק. אני רק זוכר שרציתי להיות בילבי וסופר . אין התקדמות בשום ערוץ. אחלה ביקורת:)
נתי ק.
נתי ק. •לפני 12 שנים

חני, אני עדיין מקווה ששלום עולמי יבוא, אני רק פחות אופטימית:-(

נתי ק.
נתי ק. •לפני 12 שנים

תודה יעל:-)

חני
חני •לפני 12 שנים

נתי קיטש או לא גם החיים שלנו לעיתים קיטשים. וזה כל כך נכון לגבי ההורים.

הכל בפרופורציה...אני מניחה שאת מביאה שלום עולמי בדרכך אבל באהבה שתגשימי הכל...
yaelhar
yaelhar•לפני 12 שנים

מרתק. תודה.

15 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של נתי ק.

בית קיץ עם בריכה

בית קיץ עם בריכה

הרמן קוך

אני אוהבת את הספרים של הרמן קוך. הוא קצת מזכיר לי את הספרים של מאיה ערד. נראה ששניהם מצד אחד שונאים את הגיבורים הראשיים ומצד שני גורמים לקורא למצוא איזה שביב של הזדהות עם אותה הדמות ששרויה בדרך כלל בדילמה עמוקה.
קראתי את כל ספריו של קוך למעט "אודסה סטאר" וקראתי אותם לחלוטין לא לפי הסדר הכרונולוגי בה הספרים יצאו לאור, אך אני חייבת להגיד שבתחילת הספר התבלבלתי מעט בין ד"ר שלוסר לבין סטנלי פורבס מ"סרט עם סופייה" אולי בגלל ששניהם הולנדים בגיל העמידה, מיזונטרופים, שוביניסטים ונרקיסיסטים הנפוחים בעצמם עד לעין סוף או אולי בגלל החיבה של קוך לשם סטנלי, כי גם ב"בית קיץ עם בריכה" יש דמות בשם סטנלי.
אחרי קריאת הספר הזה, בעיקר היה לי חשק להתקלח. בדרך כלל אני אוהבת את הספרים של קוך כי הם נותנים לי כאישה סוג של הצצה למחשבותיו של גבר ממוצע, הייתי רוצה לחשוב שהגברים של קוך הם לא גברים ממוצעים, אבל קשה לדעת אם גברים ממוצעים מעמידים פנים טוב כמו ד"ר שלוסר... הדמויות הנשיות לא מעניינות את קוך, הן שם רק כתפאורה לדילמות העמוקות של גברים הולנדיים ממוצעים בגיל העמידה (או לא רק הולנדיים, מאיפה לי לדעת) כאשר ברוב הבעיות שלהם הם היו רוצים להאשים את הנשים: המנדנדות מדי, מכוערות מדי, פתייניות מדי, שמנות מדי, צעירות מדי או מבוגרות מדי, הגבר הממוצע של הרמן קוך כל כך נמשך לנשים, אך כל כך מתעב אותן שזה די חולני.
הדילמה הפעם היא קשה במיוחד - מה אתה כהורה תעשה כדי לנקום פגיעה בילד שלך (לא להגן על הילד שלך, אלא נקום) והאם בדרך תרמוס כמה אנשים חפים מפשע. הספר מרתק כמו מותחן פסיכולוגי, הדילמות קשות והדמויות בלתי נסבלות.
קוך עדיין מוכשר מאוד, אבל מבחינתי לספר הזה אני נותנת 4 ולא 5 כוכבים ולו רק בגלל כמויות המים שאבזבז כשי לשטוף את הספר הזה מעצמי.

לפני שנתיים•
★★★★★
•נתי ק.
תאומות הקרח

תאומות הקרח

ס"ק טרמיין

סיימתי אתמול את קריאת הספר ומאז הוא טורד את מנוחתי ולא מאפשר לי לחשוב על שום דבר אחר. כשלקחתי אותו מחברה חובבת ספרי המתח הייתי בטוחה שהוא כזה, אך מתברר שזה מותחן פסיכולוגי וכאלה לא ממש קראתי עד כה. אין כאן ג'ק ריצ'ר עם RPG שקופץ ממטוס ומחסל את הרעים, אין כאן את הארי הולה השיכור שנכנס לראשו של רוצח סדרתי פסיכוטי ואפילו לא בלש כריזמנטי ושרמנטי כמו פנדורין, אלא רק זוג הורים מרוסקים מטרגדיה איומה בה איבדו את האחת מבנותיהם.

ברגע אחד התהפכו חייהם של שרה האנגליה ואנגוס (גאס) הסקוטי, זוג מופתי ממעמד ביניים שעוסק במקצועות חופשיים, גר בדירה אופנתית באזור הנכון של לונדון ומגדל שתי תאומות זהות לחלוטין בנות שש וכלב. באותו הרגע, ברגע האסון, כאשר תאומה אחת נופלת אל מותה בבית הסבים במהלך חופשה ההורים לא נוכחים ולאחר אותו הרגע החיים של המשפחה הופכים לבלתי נסבלים ממש.
המשפחה לא מצליחה להתאושש, האם והאב מתאבלים כל אחד בדרכו ונוטרים טינה האחד לשנייה על אף שלמען הילדה השורדת שלהם הם מנסים להציג חזית של נורמליות מעושה. כדי לברוח מהכל ולפתוח דף חדש הם מחליטים לעבור לסקוטלנד, לאי פרטי שסבתו של גאס הורישה לו ולשפץ את ביתו של שומר המגדלור שם.
עם כל הכאב של ההורים, אותו המח מצליח לתפוס, את הכאב של התאומה ששרדה יכול להבין כנראה רק תאום אחר. הילדה איבדה חלק ממנה, חלק מזהותה ומנפשה ועם זה המשפחה מתקשה להתמודד עוד יותר מהאובדן של התאומה הראשונה.
במהלך השהות באי מצליחים ההורים לתלוש את כל המסכות האחד של השנייה ולחשוף את האמת שלא בטוח שיוכלו להתגבר עליה.

הספר הזה מותח, קשה וטורד מנוחה ורק התיאורים המדהימים של האיים ההיברדיים מצליחים להפיג מעט את המועקה.

לפני שנתיים•
★★★★★
•נתי ק.
ריסט

ריסט

דני גרינברג

שאפו לדני גרינברג! את שני הספרים הראשונים שלו חיבבתי אבל לא יותר מזה ובשלישי רואים שעקומת הלמידה שלו כנראה אקספוננציאלית. הספר זורם, מותח עם רומנטיקה על אש קטנה. קצת דניאל סילבה פוגש את ג'ק ריצ'ר פוגש את פרופ' ערן סגל (הגיבור הראשי, ירון תדהר התלבש לי בול על סגל וראיתי את דמותו לאורך כל הספר).

כאמור, הספר הוא לאוהבי ספרי מתח, אינטריגות פוליטיות, אירגוני ביון וביטחון. סיימתי אותו תוך שתי נסיעות ברכבת בשבוע האחרון ובשבילי זה קצב מסחרר.

אז מה היה לנו שם? במספר מוקדם שונים בישראל, בקרב אוכלוסיות שונות בתכלית, מתים אנשים מסיבה מסתורית. ירון תדהר, חוקר לשעבר במכון הביולוגי נקרא על ידי ראש המלמ"ב לעמוד בראש צוות החקירה למורת רוחה של מנהלת המכון, קולגה של ירון מימיו כחוקר. עוד בצוות סטודנט למדעי המחשב עם יכולות סופר-על בכל ענייני הסייבר, סוכן שטח אמיץ, אך עם בעיות משלו וכמובן על הכל מנצח ראש המלמ"ב שלו כניסה חופשית למשרד ראש הממשה, שר הביטחון, ראש השב"כ וכו'. יש גם כמה נשים, חכמות ואמיצות, אך לצערי הן די סייד קיקס בעלילה.

אז מה מגלה החקירה של ירון? האם מדינת ישראל עורכת ניסויים בבני אדם? האם גורמים עויינים מתכוונים להפעיל נשק ביולוגי חדש בישראל? האם בכלל אינטרסים כלכליים מעורבים שם? לא אהרוס לכם את העלילה. אגיד רק שמי שקורא ספרי מתח, אפילו לא על בסיס קבוע יידע את התשובה לשאלה "מי?" די מהר, אבל תשובה לשאלה "למה?" הייתה מפתיעה למדי.

עוד הערה, כבעלת רקע בהנדסה כימית (כן, זה שונה מהותית מרקע בכימיה) ורקע מועט מאוד בביולוגיה הייתי די סקפטית לגבי ענייני המדע, אך רואים בבירור שכן נעשה שם תחקרי ולכן הרפיתי משריר הספקנות ופשוט נהניתי.

מומלץ לאוהבי הז'אנר


***********************************************
מורי, בבקשה אל תקרא את הספר הזה!!! אפילו לא אם תהיה על אי בודד ויהיה בידך רק מיכל של מטהר אוויר, תקרא את ההוראות עליו

לפני שנתיים•
★★★★★
•נתי ק.
שמונה דקות

שמונה דקות

אור שהם

לכאורה יש בספר הזה את כל האלמנטים שאני לא אוהבת - הוא קצר ובנוי מסיפורים קצרים (לא מצליחים להתחבר לדמויות), הוא עוסק באפוקליפסה (מספיק לי הדיכאון מלראות חדשות) והוא משתמש בלא מעט מושגים מדעיים (כחוקרת קשה לי לא לרוץ ולבדוק כל פרט מידע)... לכאורה זו מילת המפתח.

הספר אמנם קצר אך חלק מהדמויות הצליחו להתחבב עלי והספר הצליח לגרום לנסיעת רכבת מפריפריה עמוקה לתל אביב למהנה יותר.

אמנם הנושא הוא אפוקליפסה, אך באותו אופן אפשר היה להחליף את הנושא במשהו הגיוני יותר, אמנם בקנה מידה קטן יותר כמו מלחמה גרעינית, לכן עצם הנושא לא הפריע לי הפעם, מה גם שהספר עוסק בהתמודדות הדמויות עם משברים.

לגבי הנושא המדעי, כל כך נהניתי לקרוא שהצלחתי לנתק את החלק מהמח שעוסק בביקורת עמיתים:-)
הייתי שמחה אם הפרקים היו ארוכים מעט יותר והפרק הישראלי דווקא הכי פחות עניין אותי, אולי כי מה קשור עכשיו חיילי צה"ל לאפוקליפסה? כנראה קרוב מדי לבית בשבילי.

היו כאן ביקורות יותר ארוכות מהספר, אז אני אקצר דווקא - הלוואי ואור שהם יוציא ספר על כמה מגיבורי הספר ובעיקר על שני זוגות האחים ועל החמור.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•נתי ק.
עולם ללא קץ

עולם ללא קץ

קן פולט

התחלתי מהספר השני בטרילוגיה וכנראה לא מהמוצלח ביותר. יש לספר הזה יתרונות ברורים מבחינתי: אני אוהבת רומנים היסטוריים, אני אוהבת לקרוא על ימי הביניים ואני אוהבת לקרוא על אנגליה - כאן לכאורה יש רומן היסטורי שמתרחש בימי ביניים באנגליה, אז למה שלושה כוכבים?
דבר ראשון ספר באורך של יותר מ- 1000 עמודים, לא מספיק שיהיה מעניין - הוא צריך להיות מרתק והספר הזה נמרח כל כך, שנראה כי יד עורך ספרותי לא נגעה בו. דבר שני וחשוב יותר הוא הדמויות. על אף כי דמויות של גברים בספר היו משכנעות למדי, הדמויות הנשיות היו בעיניי החולשה של הספר. הדמות הראשית הייתה יכולה להיות אכן אישה צעירה וחזקה שקוראת תיגר על המערכת, אם רק היא לא הייתה קדושה מעונה... אם רק היו בה מעט מתכונות האנושיות של קנאה, רוע, אנוכיות, רק קמצוץ, אולי היא הייתי יכולה להזדהות איתה, אבל התקשיתי בזה.
מה ששבר אותי אבל זו הכתיבה של סצינות האונס בספר ולא חסרו כאלה. הסצינה בה אחת הדמויות נסחטת על ידי מישהו שחיי אהובה ומשפחתה בידיו, מישהו אותו היא שונאת שנאה עזה ומתעבת יותר ממגפה השחורה, כאשר היא מאוהבת עד טירוף בגבר אחר, ונאלצת לשכב עם אותו מישהו שמשפיל אותה עד עפר, פתאום באמצע האקט היא חווה הנאה גופנית על אף רצונה. אני מבינה שהכותב הוא גבר שככל הנראה לא חווה אונס מימיו, שאולי קרא את טיוטת "50 גוונים של אפור" עוד בטרם הדבר הזה ראה אור, אך אולי היה שווה לעשות תחקיר גם בתחום הזה ולא רק בתחום יסודות הבנייה ולדבר עם מישהי שחוותה פגיעה מינית? לא יודעת, אולי אני טועה. לקן פולט הפתרונים, אך לי זה הפריע.

הספר עוקב אחר מספר דמויות מילדותם עד בגרותם החל משנת 1327 בעיר קינגסברידג'. זו עיר מסחר טיפוסית שנשלטת על ידי אצולה ואנשי דת שרובם מושחתים כמו שפוליטיקאים ומנהיגים דתיים מושחתים בימינו, מעמד ביניים מנסה לסגור את החודש כמו מעמד ביניים מנסה לסגור את החודש בימינו ועניים מנסים לשרוד כמו שעניים מנסים לשרוד בימינו, נשים שם שוות פחות כמו שלצערי גם בימינו, ואנשים שלא הולכים בתלם מוקעים כמו שמוקעים בימינו והכל תוך כדי המאבק במגפה - הפתעה, כמו בימינו!

אומרים שעמודי תבל טוב יותר, לא פוסלת שאקרא אותו בכל זאת ולו רק כי אני לא יכולה לפספס רומן היסטורי מעוסק באנגליה של ימי הביניים - כזו חלשה אני:-)

לפני 3 שנים•
★★★★★
•נתי ק.
בכוונה תחילה

בכוונה תחילה

תמר הגר

ספר מעניין שכתוב בסגנון מפתיע - סוג של דוקו דרמה שנפוץ עכשיו מאוד בטלוויזיה, אך בספרים טרם נתקלתי בסוגה זו.
הספר עוסק בתחקיר בנושא "רצח תינוקות על ידי אמהות באנגליה הויקטוריאנית" שנעשה כחלק מתחקיר לכתיבת ספר על ידי בת דמותה של הסופרת עצמה, אם לתאומות שיוצאת לנבירה בארכיונים ברחבי אנגליה בעבות שני מקרים ספציפיים: אלן הרפר שרצחה את התינוקת שלה בת מספר שעות ולסלינה וודג‮' ‬שזרקה את בנה הנכה בן השנתיים לבאר. החוקרת מחפשת מה משותף לשני המקרים, את העדויות מהמשפט, אתפסקי הדין שניתנו ומה עלה בגורלן.את מה שאי אפשר למצוא מהארכיון הסופרת משלימה מתוך תחקיר מדוייק על חייהם של הנשים העניות במעמד הנמוך ביותר באנגליה הויקטוריאנית. החוקרת בוכנת את נושא "מיתוס" האמהות המושלמת והחיבור המיידי עם התינוק, שתפתח בתקופה ויקטוריאנית ואיך הוא משפיע על החיים בישראל בשנות האלפיים. במקביל הסופרת שבתוך הסיפור ממציאה לעצמה חברה-מתחרה, חוקרת אקדמית שנישואייה מתפוררים ודרך היחס שלה עם בן הזוג והבת מאפשרים לסופרת המקורית לבחון כמה אספקטים של אמהות מדרנית.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•נתי ק.
וולף הול

וולף הול

הילרי מנטל

ספר מתרכז בסיפורו של תומס קרומוול, פליטיקאי הידוע לשמצה בחצרו של הנרי השמיני ומציג את הצד האנושי שבו. הסיפור מעניין ושונה מרומנים היסטוריים אחרים של פיליפה גריגורי למשל או אלכסנדר דיומא. למרות הסיפור המעניין ועולם שלם שנגלה לעיניי מתוך עומקה של הפוליטקה המלוכלכת של החצר והכנסייה, הספר מאוד לא פשוט לקריאה בגלל הסגנון הייחודי (ומעצבן בעיניי) בו לא תמיד ברור מי הדובר, ולעיתים נדמה יותר כספר עיון ולא כספר עלילתי.
על אף שהילרי מנטל לא מתעלמת מהצד הדורסני שלו היא מוסיפה לדמותו נופך אנושי מסויים דרך סיפור ילדותו (לא בטוח שתואם כל כך למציאות) והאסונות שפקדו אותו בחייו האישיים. כמו שרואים בספר הזה את הצד האחר של קרומוול, אפשר לראות בו גם את הצד האחר של תומס מור, שמוצג בד"ר כקדוש מעונה ודווקא כאן מוצג כאכזרי ואפל לא פחות מתומס השני. ספר מומלץ לאוהבי התקופה וכבונוס יש גם ספר המשך.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•נתי ק.
מגילת המדבר

מגילת המדבר

ארז האסול

ספרי "אינדיאנה ג'ונס" הם לגמרי גילטי פלז'ר שלי, אך איתם אני חווה גם את רוב מפחי הנפש. קשה מאוד לכתוב רומן היסטורי ולשלב בו מתח הפתקאות ושני קווי עלילה בעבר ובהווה שיהיה מספיק מעניין ומדוייק. הספרים מסוג של "צופן XXX", "מגילת YYY", אוצרות הZZZ" מציפים את חנויות הספרים ולא קל לברור ביניהם את הטובים ביותר. ספרים מסוג זה הרבה פחות נפוצים בספרות המקור, למרות שפע תעלומות, מגילות ואוצרות נסתרים בהיסטוריה היהודית.
לא הייתי קוראת את הספר הזה אילו רץ לא היה ממליץ עליו ובחינתי אם רץ אהב את הספר והוא יכול לשמש אותי כ"פחמימה זמינה" אני לא צריכה לחפש המלצות נוספות.
חבורה של דוקטורנטים מחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית, נתקלים בממצאים מרתקים באחת המערות שגילו שגורמים להם להתחיל במרדף רווי סכנות, המוזן בסקרנות אקדמית, עקשנות ואמביציות. הסיפור נע שני בין ההווה לבין תקופת המרד בחינניות עם חוט מקשר בין שני זוגות אוהבים בהווה ובעבר.
מבחינתי, כמישהי ללא ידע מעבר לבסיסי מינוס על תקופת המרד, טעויות היסטוריות, אם היו, לא הפריעו לי כלל ונהניתי מסיפורי העבר הרבה יותר מקו העלילה בהווה. דווקא איפיון הדמויות בחבורת החוקרים הפריעה לי מאוד, היו שם בעיניי כל הסטריאוטיפים שאפשר למצוא - כל הנשים יפיפיות ועדינות, אך בעלות עקשנות (יש מצב שתהיה ארכיאולוגית עם מראה בינוני, אגן ירכיים טיפה רחב ושיער לא גולש? כנראה שבאוניברסיטה העברית לא!), שוטר מושחט - שמן, בחור קרבי - מתבודד ופרופסור עם הררי ספרים שממלאים את הבית.
מבחינתי הספר גירה לי את הדמיון וגרם לי לרצון לקרוא עוד על התקופה ולכן עם כל החסרונות הוא מומלץ בהחלט לקריאה.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•נתי ק.
תגובת שרשרת

תגובת שרשרת

גל אמיר

אז סיימתי את השנה החולפת עם ספר שקרוב לבית.מה זה קרוב? כמעט כל מקום התרחשות בו אני מכירה כמו את כף ידי. מאוד פרובינציאלי מצדי, אבל אני נהנית מאוד מספרים שעלילתם מתרחשת במקומות שאני מכירה, אז משרד עורכי דין בחיפה בשכונת הדר, סמטאות מפוקפקות בקריית אתא וישוב פסטורלי בגליל - שיא התענוג.
העלילה זורמת וקולחת אם כי מופרכת למדי, קצת כמו לראות סרט ג'יימס בונד - אתה יודע ששום דבר מזה לא יכול לקרות ועדיין צופה ונהנה (אם כי מבחינתי דניאל קרייג הרס את ההנאה). העלילה מערבבת כקוקטייל בבר בעיר התחתית את כל האלמנטים של החברה הישראלית לכל גווניה ולא מעט סטריאוטיפים. עורך דין פליליסט, שמגן בדרך כלל על טיפוסים מפוקפקים מסתבך בפרשייה מוזרה שכללה קרב יריות, בריחה ולבסוף פענוח תמוה מעט. אז מה לא היה שם? קהילת הלהט"ב על גווניה, עורכי דין, שוטרים מושחתים, משפחות פשע מהכפרים, זונות רוסיות, אוליגרכים קווקזיים ודרום אמריקאים, דתיים לאומיים ונערות מתבגרות - כל זה היה. מה שהיה שם במינון קצת יותר מדי גבוה זה הומור ציני. עם כל אהבתי להומור ציני ויש לי אהבה מטורפת להומור כזה, היו שם סצנות שאפשר היה לגמרי לוותר. סך הכל הקוקטייל היה לא רע, למרות שאני מעדיפה לשתות סודה.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•נתי ק.

ביקורות נוספות על "ההרצאה האחרונה"

ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

רנדי פאוש

פרופסור למדעי המחשב מגלה שנותרו לו חודשים ספורים של בריאות טובה ולאחר מכן הידרדרות עד למוות מסרטן. זה מוביל אותו לשאת הרצאה אחת אחרונה שהתמה שלה זה כיצד להגשים את חלומות הילדות שלנו, אבל באמת הוא מנסה להסביר לקוראים/לשומעים כיצד לחיות את החיים בצורה נכונה וטובה יותר (לדעתו כמובן). סיפור אמיתי ועצוב מאוד. הספר מעניין מאוד, מלא באנקדוטות יפות וכתובות היטב, מרגש ומחכים. כל אחד יכול לקחת ממנו משהו. מומלץ בחום.

לפני שנתיים•
★★★★★
•Cantona
ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

רנדי פאוש

מכירים את זה שאתם נכנסים למשבר קריאה? לא משנה איזה ספר תקראו אתם פשוט לא תתרכזו. לא יהיה לכם חשק בכלל לגשת אל הספר ולהשקיע זמן ולצלול אל תוך העלילה, לא אכפת לכם מאף דמות וכמות הספרים שנקטעים באמצע היא אין סופית...
זה היה המצב שלי בחודשיים האחרונים. התגייסתי סוף סוף לצבא, ומה לעשות טירונות זה לא המקום האידאלי לקרוא בו.

וכך בחודשים האחרונים חיפשתי נואשות ספר שיחזיר לי את התשוקה לקרוא, שיזכיר לי איזה התרגשות יש בסיום כל פרק, משהו שיזכיר לי את הכיף שבלשכב ולצלול לתוך עולם לא מוכר. ואז ברגע הכי לא צפוי, שתי דקות לפני יציאה למסע הספר הזה הגיע לידי. חבר שלי לחדר שכח אותו לפני שהוא עזב, ואני כמובן במסע חיפושי הסתכלתי בכריכה האחורית, ומשהו שמה סיקרן אותי אז אמרתי יאללה למה לא, וכך תוך פחות מיממה סיימתי את הספר.

על ההרצאה האחרונה יצא לי לשמוע רבות, ואמרתי הנה הזדמנות להתוודות להרצאה ששיגעה את העולם.

אז לרנדי פאוש התגלגלה הזדמנות להרצות את ההרצאה האחרונה - פרויקט שבו כל מרצה, חושב איזה מסר הוא היה רוצה להעביר במקרה וזאת באמת הייתה ההרצאה האחרונה שלו. האירוניה היא שבתקופה שבה רנדי קיבל את ההזדמנות להרצות התבשר לו שנותרו לו 6 חודשים לחיות, בעקבות סרטן הלבלב, מה שהופך את ההרצאה האחרונה לאחרונה בהחלט.

בספר, רנדי מרחיב יותר על החיים שלו, על מה גרם לו באמת לשאת את ההרצאה ועל דרכי ההתמודדות שלו ושל אישתו עם המחלה. הוא פורש בפנינו את חלומות ילדותו,טיפים והצעות לאיך באמת לחיות את החיים.
זה ספר קיטש, אבל רנדי דוגל בקיטש ומאמין שהוא מעורר מוטיבציה והשראה.
אז כן בכל עמוד שתעברו. הרים של קיטשיות יעופו עליכם, אבל אתם יודעים מה? בספר הזה זה לא מפריע!
הספר הזה הוא מסוג הספרים שכולנו חייבים לקרוא מפעם לפעם, כשקשה ואנחנו שוכחים לפעמים להסתכל על הטוב שבחיים, אז מגיע הספר ופשוט מזכיר לנו לחייך!

הדמות של רנדי מעוררת השראה, והתפקיד שהוא לקח על עצמו, להעביר את מורשתו הלאה, ובמיוחד לילדים שלו שידעו מי היה אבא שלהם מעוררת אהדה!

אז הספר דבר ראשון הזכיר לי למה אני כ"כ אוהב לקרוא והוציא אותי מהמשבר שהייתי תקוע בו זמן רב.
אבל גם העלה חיוך ענק על השפתיים, ואין דרך יותר טובה לפתוח איתה את השבוע!
אז תעשו לעצמכם טובה,קחו לעצמכם כמה דקות כדי להיזכר כמה טוב לחיות ולהיות ליד האנשים שאתה אוהב.

"חומות לבנים נמצאות שם כדי לעצור אנשים שלא רוצים מספיק לעבור אותן. הן שם כדי לעצור אחרים, לא אותך" רנדי פאוש.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•On The Road
ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

רנדי פאוש

אם הגעתי למימוש עצמי, אין לי בעיה למות בגיל חמישים. ברור שאעדיף ללוות את ילדיי, לשחק עם נכדיי ולהזדקן עם אהובת לבי. ליהנות מכל שנייה טובה ורעה שנותרה. אבל אם הגשמתי את עצמי, אפרד בשלווה מהעולם.

רנדי פאוש, חולה סופני, מציג בהרצאתו האחרונה את רשימת המשאלות שערך בילדותו, ומתאר כיצד אחת אחר השנייה, מימש אותה. אם הייתה זו פרוזה, תכף הייתי סוגר את הספר, מתנער מחוסר האמינות הספרותי של הכותב. להגשים את כל המשאלות, זהו הרי תסריט דמיוני. אבל מדובר בסיפור אמיתי, ולא חולקים על אדם על ערש דווי. האם היה זה המזל, האופטימיות או הנחישות שסייעו לו? כנראה שילוב של שלושתם.

תחילה הרגשתי שהדובר מתאר את דבריו במין לקוניות רובוטית, תוצאה בלתי נמנעת של שימוש בצד שלישי (הספר עובד על-ידי עיתונאי). אומנם אט אט הבנתי שזוהי רוח הדברים, להתמקד בעיקר, ולא בתפל, בחיים ולא במוות. בכל זאת מעניין היה לדעת כיצד פאוש היה כותב את ספרו, באילו דימויים היה משתמש, ואילו פרטים היה מוסיף או גורע.

פאוש שם לו למטרה, לסייע לאנשים להגשים את חלומם (כפי שסייעו לו), ברמה האישית והקבוצתית. אני חושב שגוף הפועל לאפשר לאנשים יצירתיות חסרת מעצורים הוא יוצא מן הכלל. היצירתיות נוטה לכיוון הנפש וחושפת בפנינו את תשוקותינו. בלי שנשים לב, נצלול אל נבכי נפשנו ונערוך היכרות אמיתית עמה ("הטעיית ראש" קלאסית כפי שהיה מציין).

הרעיון להותיר עיזבון רגשי לילדים בדמות הרצאות, ספרים וסרטונים קסום בעיניי. הנוכחות שלו כמורה רוחני עבורם, עתידה להיות משמעותית לא פחות מנוכחות פיזית של הורים רבים, ולמרבה הצער, אף יותר. בשלב מסוים (בדגש על הסוף), מצאתי עצמי, באופטימיות פאושית טיפוסית, מתפלל שארע נס, ורנדי עדין בין החיים, מגדל ומחנך את ילדיו. אבל כפי שתיאר באחד מפרקיו, לא לכל האגדות יש סוף טוב.

החלק האחרון מגולל את תובנותיו של פאוש אודות החיים, לא באופן מטיף וטרחני, אלא בכנות מעוררת השראה. מהבולטות בעיניי - האומנות האבודה של מכתבי התודה, הכרה עצמית, פשטות הבקשה וטוב לבו של האדם.
גם אם רוב המסרים לא היוו עבורי חידוש או תאמו את השקפת עולמי, עדין נחמד להיחשף לתובנותיו של הדובר. חלקם הציתו בי מחשבה, וחלקם חידדו את מה שכבר הסקתי בעצמי.

באחת מתבונותיו חילק את האנשים לשניים, טיגר אוהב השעשועים ואיה העגמומי (שתי דמויות מ"פו הדוב"). אין ספק שפאוש הוא טיגר קלאסי, אופטימי ונמרץ. בתור איה קלאסי, אני מעריך את דרכו, משכיל ממנה, אך ממשיך לצעוד בדרכי שלי.

הספר לא חוסך בקלישאות, אך הן אינן מייגעות, אלא תואמות את האופטימיות של רנדי, תכונה שהיא חלק בלתי נפרד המורשת שלו. הוא אדם מיוחד, חשים זאת מהרגע הראשון. ריאלי אך חולם, קשוח אך רגיש, גוסס ומאושר. לא בכדי סיפורו הכה גלים.
זוהי הזדמנות נדירה להציץ לעיזבונו הרוחני של אב לילדיו, לא באופן עמום וקודר, אלא בפשטות וישירות שובה.

שש משאלות ילדות פאוש הגשים, וסביר להניח שאף יותר. ברשימת "דברים לעשות לפני המוות" שערכתי בחטיבה, מצאתי שש משאלות גם כן. בינתיים הגשמתי רק אחת (לשמוע בגרמופון את The Dark Side Of The moon). כמעט עשור חלף, ושני חלומות משמעותיים נוספו ועיצבו את חיי. ועדין הרשימה של הנער המתבגר ההוא, רלוונטית היום, כפי שהייתה אז. ומי יודע, אולי אם קצת קסם פאושי טיפוסי, אוכל להגשימה.

מומלץ.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•אור שהם
ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

רנדי פאוש

לא רבים הם האנשים שיודעים מה הם רוצים מעצמם בחייהם ועוד פחות ופחות הם האנשים שיודעים מה הם רוצים לפני מותם. רנדי הוא מרצה וככזה הוא רוצה לסיים את חייו. הוא מתבקש להכין הרצאה שנקראת ההרצאה האחרונה אך לאו דווקא על מחלתו הקשה. הוא בוחר לדבר דווקא על חייו כצוואה לילדיו קודם כל ואחר כך כדרך חיים אפשרית לאחרים. מעין סמן, נקודת שאיפה. הוא מבין שילדיו הקטנים יזכרו יותר את מה שכתב או את צילום ההרצאה מאשר את היותו איתם בימי ילדותם והוא מכוון את ההרצאה אליהם. מעין שיחת אב (שכבר לא יהיה) לילדיו המתבגרים בעתיד.
מה שהכי תפס אותי זה שלפני מותו כשהמחלה כבר ללא מרפא ונשארו לו חודשים ספורים לחיות הוא מדבר על החיים שהיו ולא על המוות או על המחלה.
רק אדם שניצל את חייו במלוא המשמעות יכול ללכת מהעולם הזה ללא חרטות וללא הרגשת פספוס.ישנה הרגשת געגוע אבל זה קורה גם בגיל תשעים. אין ספק... גורם לך לחשוב!

לפני 15 שנים•
★★★★★
•יניב
ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

רנדי פאוש

הספר הזה הוא לא עוד מדריך טרמפיסט לחיים מאושרים. האיש הזה לא מתעסק בלהראות לכולם כמה שהוא גיבור למרות הגורל שנפל עליו. הספר הזה הוא ירושה שכל הורה ירצה להוריש לילדיו בין אם הוא נאלץ לעזוב אותם בעודם קטנים ובין אם הוא מלווה אותם עד בגרותם. קריאת הספר מעלה למחשבות אדם שמדבר אליך, מספר לך סיפורים שלו מהעבר ולכל סיפור מוסר השכל. האיש הזה שבחייו הקצרים הספיק לא מעט מעביר לנו שיעור באיך לאהוב את החיים. קראתי את הספר הזה לראשונה לפני מספר שנים, וכעט משגילו אצל חמתי את המחלה הארורה, הספר קיבל תפנית וקריאתו המחודשת עוררה בי את הילדה שהייתי, את החיים שכדאי לטרוף, את האהבה והרצונות לגדול למשהו. אין ספק שאמליץ עליו עוד המון בהמשך.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•אלי
ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

רנדי פאוש

"ההרצאה האחרונה" הנו ספר ל"שיפור עצמי" קלאסי. הספר נותן הן השראה והן עצות מעשיות לתפישות ושיטות לניהול חיים נכון יותר, מקדם יותר ובעיקר, נותן פרופורציה לבעיות עימם אנו מתמודדים בשגרת יומנו, בעיות שנדמה לנו לפעמים שהן גדולות, מפחידות ו"טראגיות" ובקריאה על אופן התמודדותו של אדם עם בעיות אמיתיות (גסיסה וודאית מסרטן) נוכל אולי להרפות קצת מההרגל האנושי להגדיל בבעיותינו היום יומיות. הספר נותן גם מבט על אפשרות להתקדם בחיים, ללא ויתור על דעות ותפישות של "נכון"
בעיקר דרך השקעת מאמץ, אומץ ונחישות. הספר נותן "חלון" לאופן התמודדות יוצא דופן עם הפחד האנושי הגדול מכולם -
הפחד מהפסקת הקיום (המוות)
מומלץ לקריאה!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•boazbm
ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

רנדי פאוש

מהספרים הטובים שקראתי

רנדי פאוש, פרופסור למדעי המחשב בן 47-8, חולה במחלת סרטן קשה ועומד למות, הוא מתכבד לשאת הרצאה בפני חבריו.

באוניברסיטת קרנגי מלון היה מקובל לכבד ב- "הרצאה אחרונה" פרופסורים שונים. בהרצאה הם מהרהרים על מותם ונושאים את "ההרצאה האחרונה" שלהם, זו שהיו נושאים אם זו הייתה ההזדמנות האחרונה שבה יכלו להרצות.

במקרה של פאוש המשמעות היא אמיתית ומצמררת אך הוא מחליט להעביר הרצאה שכזו, כאשר הוא באמת נוטה למות. בהרצאה, שארכה כשעה ורבע, נכחו כ-450 סטודנטים, חברי סגל וחברים אישיים של פאוש.

ההרצאה, שנקראה "להגשים באמת את חלומות הילדות שלך", סיכם פאוש את חייו והציג את השקפת עולמו. בין השאר קרא לומר את האמת ולחיות את הרגע, הדגיש את חשיבותם של חלומות הילדות ודיבר על "השתאות ילדותית מיופיו של הקיום". הוא אמר שההרצאה נועדה להשאיר למשפחתו זיכרון מצולם ממנו. מטרתו העיקרית הייתה למעשה להעביר כך את מורשתו לילדיו.

ההרצאה הועלתה ל-YouTube והפכה ללהיט כשנצפתה על ידי מיליונים. ההומור, האופטימיות, התעקשותו לחיות את הרגע ושמחת החיים שהפגין הפכו את פאוש לכוכב אינטרנט. בעקבות הסרטון, ג'פרי זאסלו, עיתונאי מה-Wall Street Journal, עזר לפאוש לעבד את ההרצאה לספר, "ההרצאה האחרונה".

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אבי
ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

רנדי פאוש

נראה לי שזה הספר הקלאסי בשביל ספר מתנה.
נכון שזה נראה בעיקר קודר - ספר של ד"ר במדעי המחשב לפני מותו (רק לחשוב על חבורת מהנדסים שכזאת מהטכניון מעביר לי צמרמורת בגב) אבל הספר עוסק בעיקר בחיים ובאיך אנחנו נוכל לנצל אותם טוב יותר ולא בדכאון שלפני הסוף.

הרבה אנשים התייחסו פה לפן הקלישאתי של הספר, אבל מה לעשות אמיתות מסויימות בחיים ידועות לנו כבר אלפי שנים, והן עדיין נכונות, לפעמים קצת חבל שאנחנו לא מתייחסים אליהם ביתר רצינות.

לסיכום: הספר הוא מעורר השראה ונותן פוש לפחות לשבוע של מחשבות בסגנון אני אשנה את העולם (:

לפני 14 שנים•
★★★★★
•לינה
ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

רנדי פאוש

תנ"ך ממש כך
עם כל הכבוד לכול סיפרי הניו אייג' הרוחניות ההבראה הבריאות פיסית נפשית שיש בזמן האחרון רווי ממש רווי אז הנה עוד תנ"ך אחד שמצרפת ל"מסר האנשים האמיתיים" להתקדשות וקרלוס קסטנדה והנבואה השמימית וברכות סבי וזה, לא אוהבת ספרי עשה ואל תעשה בכלל ממש מתעבת, והנה פה כנרא שבגלל שניכתב כצוואה ועל סף מוות, קרוב לליבי... כתוב כל כך עסיסי מלא מיצ מעניין מסקרן רכילותי מעורר השראה מרגש ומפעים ולכן ספר חובה , כתוב מרתק, ממש כדאי, ואכן היצלחתי ממש בכמה ימים ספורים להשתלט עליו ברוח הספרים שקראתי לאחרונה וברוח השפעת דלקת גרון שנחה עלי ובעידודה של שונרא החתול, אז מוסיפה פה את ביקורתי מספר אמריקאי קאקי מלוקק שכמובן שאם לא היה הסיפור מאחוריו כאילודע היה נחשב לקלישאה , נו טוב לא בעיני כיוון שאופן הכתיבה והסיפור כל כך עוזר שזה פשוט חובה ומעולה, מדי פעם לחזור ולקרוא, לעיין כמו ספר כזה שבוחרים ככה איזה עמוד עכשיו מתאים כמו קלפים... אז את האמת שכשיצא לאור אמרתי נו טוב, עוד יגיע חזון למועד, לא עכשיו , טרם היגיע הזמן, כך גם היו טיוב... לפני שנה ושמונה חודשים קיבלתי אותו מאחותי שרצתה להיפטר מערמה, השם של בעלה כתוב עליו בפינה למעלה, אולי אני הבאתי לו מתנה ליומולדת, כמדומני, חושבת שכך, ובכל זאת עדיין לא ניגשתי אליו, חידשתי ניסיונותי וקרבתי אותו לאלו מעל המיטה אחרי ש"בנזוגי" so called 'לא באמת, חבר יקר וטוב, קיבל אותו מחברים יקרים וטובים ליומולדת מתנה, שיו איזה חמודים כל כך יפה להם ההשקעה הזו, אז זה גירה אותי, אם הם טרחו , יודעי הספר האלו לשקנות לו את זה וחשבו שזה יתאים לו שהו אפחות קורא מאיתנו, אז וואלה גם אני כדאי לי לטרוח, והופה היגעתי למנוחה ולנחלה סיימתי עכשיו= קראת את הספר מיום ראשון 02/03/14 עד יום רביעי 25/11/15, לא באמת רק ביומיים האחרונים, ותודה רבה לכל המעודדים בדרך, ריפרפתי פה על הביקורות ולא מצאתי משהו מרגש בריפרופ מהיר, שתבוא על כולנו הברכה ועימה הבריאות והשימחה, באהבה לכולנו, בוקר צח וזיו נאה ויומקסם עם המשך שבוע מבורך, עוד מעט סופ"ש קסם. למי שתוהה לא אמכור אותו בשלב זה

לפני 10 שנים•
★★★★★
•איור וודה