• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

מאת רנדי פאוש

הביקורת של On The Road

תמונה של On The Road
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
3.0
ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

מאת רנדי פאוש

הביקורת של On The Road

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
תמונה של On The Road
הוצאה לאור:מטר
שנת הוצאה:2010
קטגוריה:חוכמת חיים
הקודמת
נתי ק.
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 12 שנים

“הנה רשימת חלומות הילדות של רנדי פאוש: *להיות באפס כבידה *לשחק בליגת הפוטבול העליונה *לכתוב ערך בא”

2/38
ביקורות על ההרצאה האחרונה
הבאה
אור שהם
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 13 שנים•2 דקות קריאה

מכירים את זה שאתם נכנסים למשבר קריאה? לא משנה איזה ספר תקראו אתם פשוט לא תתרכזו. לא יהיה לכם חשק בכלל לגשת אל הספר ולהשקיע זמן ולצלול אל תוך העלילה, לא אכפת לכם מאף דמות וכמות הספרים שנקטעים באמצע היא אין סופית...
זה היה המצב שלי בחודשיים האחרונים. התגייסתי סוף סוף לצבא, ומה לעשות טירונות זה לא המקום האידאלי לקרוא בו.

וכך בחודשים האחרונים חיפשתי נואשות ספר שיחזיר לי את התשוקה לקרוא, שיזכיר לי איזה התרגשות יש בסיום כל פרק, משהו שיזכיר לי את הכיף שבלשכב ולצלול לתוך עולם לא מוכר. ואז ברגע הכי לא צפוי, שתי דקות לפני יציאה למסע הספר הזה הגיע לידי. חבר שלי לחדר שכח אותו לפני שהוא עזב, ואני כמובן במסע חיפושי הסתכלתי בכריכה האחורית, ומשהו שמה סיקרן אותי אז אמרתי יאללה למה לא, וכך תוך פחות מיממה סיימתי את הספר.

על ההרצאה האחרונה יצא לי לשמוע רבות, ואמרתי הנה הזדמנות להתוודות להרצאה ששיגעה את העולם.

אז לרנדי פאוש התגלגלה הזדמנות להרצות את ההרצאה האחרונה - פרויקט שבו כל מרצה, חושב איזה מסר הוא היה רוצה להעביר במקרה וזאת באמת הייתה ההרצאה האחרונה שלו. האירוניה היא שבתקופה שבה רנדי קיבל את ההזדמנות להרצות התבשר לו שנותרו לו 6 חודשים לחיות, בעקבות סרטן הלבלב, מה שהופך את ההרצאה האחרונה לאחרונה בהחלט.

בספר, רנדי מרחיב יותר על החיים שלו, על מה גרם לו באמת לשאת את ההרצאה ועל דרכי ההתמודדות שלו ושל אישתו עם המחלה. הוא פורש בפנינו את חלומות ילדותו,טיפים והצעות לאיך באמת לחיות את החיים.
זה ספר קיטש, אבל רנדי דוגל בקיטש ומאמין שהוא מעורר מוטיבציה והשראה.
אז כן בכל עמוד שתעברו. הרים של קיטשיות יעופו עליכם, אבל אתם יודעים מה? בספר הזה זה לא מפריע!
הספר הזה הוא מסוג הספרים שכולנו חייבים לקרוא מפעם לפעם, כשקשה ואנחנו שוכחים לפעמים להסתכל על הטוב שבחיים, אז מגיע הספר ופשוט מזכיר לנו לחייך!

הדמות של רנדי מעוררת השראה, והתפקיד שהוא לקח על עצמו, להעביר את מורשתו הלאה, ובמיוחד לילדים שלו שידעו מי היה אבא שלהם מעוררת אהדה!

אז הספר דבר ראשון הזכיר לי למה אני כ"כ אוהב לקרוא והוציא אותי מהמשבר שהייתי תקוע בו זמן רב.
אבל גם העלה חיוך ענק על השפתיים, ואין דרך יותר טובה לפתוח איתה את השבוע!
אז תעשו לעצמכם טובה,קחו לעצמכם כמה דקות כדי להיזכר כמה טוב לחיות ולהיות ליד האנשים שאתה אוהב.

"חומות לבנים נמצאות שם כדי לעצור אנשים שלא רוצים מספיק לעבור אותן. הן שם כדי לעצור אחרים, לא אותך" רנדי פאוש.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
א
אור
תמונה של ליז מאילת:-)
ליז מאילת:-)
תמונה של tuvia
tuvia
תמונה של אלון דה אלפרט
אלון דה אלפרט
תמונה של חני
חני
תמונה של נתי ק.
נתי ק.
תמונה של Mira
Mira
תמונה של עולם
עולם
15קוראים|גיל ממוצע61|80%נשים

על המבקר

תמונה של On The Road

On The Road

ותיק
חבר מזה 14 שנים
63 ביקורות•7 נבחרות•838 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של On The Road
On The Road
ותיק
חבר באתר מזה 14 שנים
ביקורות63
ביקורות נבחרות7
לייקים שקיבל838
דירוג ממוצע3.7 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת25ספרות מקורית20מתח ריגול והרפתקאות7

דיון על הביקורת

7 תגובות
חני
חני •לפני 13 שנים

כן בטח מכירה משבר קריאה

שמחה שהוא עבר..ביקורת יפה ונכון צריך לומר תודה לעיתים קרובות יותר.בהצלחה בטירונות לא קל להיות טירון בשום מקום.
נועה
נועה•לפני 13 שנים

עידוד עצמי לטירון. נראה שזה תפס אותך בטיימינג טוב.

חמדת
חמדת•לפני 13 שנים

לאיתי- . זה הכי נורמלי בעולם להיות פתאום תקועים במשבר קריאה...

אבל זה עובר ...רק צריך את הרגע הנכון ,והספר הנכון והחיים יפים .מאחלת שירות מספק ובהצלחה .
On The Road
On The Road•לפני 13 שנים

תודה על כל איחולי ההצלחה!

הגיע הזמן אחרי שנתיים לחוות את אחת מאבני הדרך של הישראליות. וכן קיטש מלווה אותנו לאורך כל חיינו, פשוט הוא צריך להיות במידה, לפחות אצלי...
שין שין
שין שין•לפני 13 שנים

כיף לך שיצאת ממשבר הקריאה. זו תופעה ממש מעצבנת.

מאחלת לך שירות קל, נעים ומתובל בהרבה ספרים טובים:)
מיכל
מיכל•לפני 13 שנים
קיטש מניע את החיים שלנו. השירים הכי דביקים, השמלות הכי נוצצות, והספרים הרומן רומנטיים. קיטש מורח את החיוך על פנינו, גורם לנו להתרגש וממלא את ליבנו באהבה והתרגשות. ומזל טוב על הגיוס :)
גלית
גלית•לפני 13 שנים

ראשית מזל טוב על הגיוס(?)! שנית דווקא ספר פסימי שהוא בסופו של דבר אופטימי הוא זה שנתן

את הדרייב לקריאה ואת הדרייב לחיות פשוטו כמשמעו! אחלה חוויות אתה עובר! בהצלחה!
7 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של On The Road

חיים לנצח

חיים לנצח

קלואי בנג'מין

האמת שאני לא יודע איך התגלגלתי לספר הזה, אין עליו הרבה המלצות וביקורות והוא די נשכח בתוך מבול הספרים שנופלים עלינו כל חודש. לצד זאת העטיפה של הספר מרפררת לעוד עשרות ספרים שכבר קיימים בשוק (הייתי בטוח שאני מתחיל לקרוא ספר של ג'פרי ארצ'ר). וגם התקציר לא עושה עם הספר חסד גדול מדי. ועם זאת הספר מספק חוויה מורכבת, מעניינת, מרגשת ואותנטית שקשה למצוא בספרים מהז'אנר של ספרות אמריקאית העוקבת אחר משפחה אחת לאורך עשרות שנים כשאירועים מההיסטוריה מלווים אותם.

ארבעת האחים למשפחת גולד מגיעים בקיץ 1969 לביתה של אישה זקנה ומסתורית שהשמועות מספרות עליה שהיא יודעת להגיד לכל אדם שנמצא מולה מה יהיה תאריך המוות שלו. מאותו רגע הספר מלווה את ארבעת האחים שהידיעה על תאריך המוות שלהם מלווה אותם בחייהם לצד כל בחירה ובחירה אשר מקרבת אותם צעד אחד לקראת הגשמת הנבואה (או שלא?).
זאת לא פעם ראשונה שהספרות מתעסקת עם גילוי התעלומה הכי מסתורית שמלווה אותנו מהרגע שאנו נולדים:" מתי ואיך נמות?" אי הוודאות שמרחפת מעל חיינו היוותה השראה לעשרות יצירות אומנות. וגם הספר הזה לא שונה במיוחד משאר היצירות בתחום לצד הצורך של הסופרת לתאר אירועים היסטוריים משנת 1969 ועד שנת 2010. יש כאן סכנה מאוד גדולה לקיטש ולעוד מאותו הדבר ועדיין הספר מצליח לייצר חוויה מספיק מורכבת ומעניינת שמשאירה את הקורא במתח לאורך כל הספר.

הספר מלווה את ארבעת הילדים מאותו קיץ בו הם קיבלו את הבשורה וכיצד כל אחד מהם מתחיל לעצב את חייו: סיימון הקטן שיוצא מהארון ובורח מהבית שבניו-יורק לסאן- פרנסיסקו; קלרה שהולכת בעקבות סבתה הקוסמת ומחליטה לחדש את אחד התרגילים המפורסמים והמסוכנים שלה; דניאל הרופא הצבאי שנמצא בצומת דרכים בנוגע לעתידו המקצועי; וריה הבכורה שנמצאת בשיא המחקר שלה כיצד ניתן להאריך חיים, כשכתב שבא לראיין אותה על מחקרה מערער את עולמה. הדמויות מושפעות אחת מהשנייה ומהנבואה שהם נושאים על הגב כשהם לא בטוחים האם היא נכונה.

הספר מעלה המון שאלות בנוגע לאי ודאות וגורל והאם באמת "הכל כתוב והרשות נתונה", הסופרת מצליחה לברוח מרוב מלכודות הקיטש שהיא הייתה יכולה ליפול בהן בקלות ומתארת דמויות עגולות ומורכבות שהחיסרון היחידי הוא שכל אחת מקבלת רבע ספר (90 עמודים בממוצע) ועד שאנחנו מצליחים להתחבר לדמות אחת אנחנו עוברים אל השנייה, וכל חלק צריך להתחבר מחדש מה שגורע מרצף הקריאה.

זה אחד מאותם ספרים שנפל בין הכסאות וחבל, ספר מומלץ שנשאר בלב לזמן לא מועט.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•On The Road
ארץ המנזרים

ארץ המנזרים

שחר מגן

המדבר... מרגיש לי שהאוכלוסייה בארץ מתחלקת לשניים: אלו שמעדיפים את נופי הצפון ואלו שמעדיפים את המדבר שבדרום. אני תמיד נמשכתי אל המדבר, אל האינסוף והשקט שבולע אותך ונותן קצת שלווה בתוך הלחץ היומיומי. בשנים שבהם שירתתי בשבטה הייתי נשכב בלילות על גב התומ"ת ונהנה ממה שלמדבר יש להציע לי.

בספר הזה המדבר מתואר ביופיו העוצר נשימה ולצידו האימה שהוא טומן בתוכו מזדחלת בין דפי הספר. העלילה מתמקדת בתחילה בצאלה, רווקה בת 46 שאחראית על גיוס התושבים החדשים בישוב הקהילתי "נווה תמרים" שנמצא לצד ים המלח. לאט לאט אנשים מתחילים להתפוצץ בקרבת הישוב, ההנחה הראשונה היא שהם עלו על מוקשים ושיש מישהו שמפזר אותם ברחבי הישוב. צאלה בטוחה שלא זה הסיפור. הבדידות המדברית והאינסוף, משהו בהתנזרות מחיי הצילוויזציה הם אלו שגורמים לצאלה לחשוב שאולי ההתפוצצות היא בגלל משהו פנימי ועמוק שמתגלה ברגע שאדם נמצא במקום הכי בודד שלו. החלק הראשון של הספר פשוט מענג, זה לא ספר מתח רגיל, אלא סוג של אימה, מסתורין ופילוסופיה שנקראים לאט לאט, הסופר לא גורם לנו לרצות לקרוא את הפרק הבא אלא לשהות בין פרק לפרק ולהרהר, לחוות מבט פנימי. זה ספר שכ"כ שונה בנוף הספרותי, בטח מספרי מתח של חקירות רצח שאנחנו מכירים ככה שהקורא נתפס מהעמוד הראשון.
כשצאלה בטוחה שהיא פתרה את התעלומה היא נעלמת (זה כתוב על גב הספר- לא ספויילר), ואחותה הקטנה מגיעה לישוב כדי להבין לאן צאלה נעלמה והאם יש קשר בין היעלמותה לפרשת המוקשים. לאורך החלק הראשון מתוארים ההבדלים בין צאלה לבין אחותה נטע ופתאום בחלק השני של הספר שנכתב מנקודת מבטה של נטע האחות הרציונאלית כך גם כל סגנון הכתיבה משתנה. מספר מתח מהורהר אנחנו מקבלים ספר מתח תבניתי של בלשית שמנסה לחקור תעלומה דרך חקירה של אנשים שונים. השיחות הופכות להיות פרקטיות וכל הייחוד והקסם של הספר והמדבר מתמסמסים בן רגע.

יש משהו בסוף הספר שקצת מנסה לחזור אל המסתורין והחשיבה המיסטית של תחילת הספר אבל אחרי שקיבלנו בחלקו השני של הספר כתיבת מתח בנאלית ותבניתית משהו בסוף הספר מרגיש תלוש ואף מרגיז. הספר מרגיש מרגיש כאילו הוא נכתב לעיבוד טלווזיוני (מזכיר בהוויה שלו את תמרות עשן המעולה) ומסתבר שהסופר הוא תסריטאי של כמה סדרות מוכרות (כמו בתולות) ואף קראתי שהספר כבר בתהליכי עיבוד לסדרה לכן אני מבין את אי היכולת להמשיך בקו המהורהר של צאלה בגלל שזה לא עובר מסך ופתאום עולות לי שאלות לתהליך היצירה והאם החשיבה על עיבוד טלוויזיוני היה כל הזמן שם...
למרות שנתתי לספר שלושה כוכבים בגלל חלקו השני והמאכזב אני עדיין ממליץ לקרוא את הספר, אני חושב שטוב שיש ספרים כאלו בנוף הספרות המקורית.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•On The Road
חנינה

חנינה

מאיה וקסלר

ראיתי המלצות רבות על הספר הזה בכל מני קבוצות פייסבוק של ספרים, אבל מה שהכי תפס אותי היה פוסט של מישהי שטענה שרוב הביקורות החיוביות שהיא קוראת הן של חברים של הסופרת ושלא יכול להיות שספר ביכורים של סופרת ישראלית יהיו כל-כך משתפכים. אחרי כל הדיבורים על הספר הזה הייתי חייב לקרוא ולהבין על מה המהומה לצד זאת שהספר הוא ספר ארוך מה שמבחינתי הוא בונוס.

הספר מספר את סיפורם של שירה ואייל ביטון, זוג בורגני ממודיעין היא קונדיטורית ביתית והוא פורץ מנעולים, נקודת פתיחת הספר היא כניסתה של שירה אל בית הכלא לתקופה ארוכה של 15 שנים. אנחנו לא יודעים למה שירה קיבלה מאסר כל-כך ארוך, לאורך 200 העמודים הראשונים נגלה לאט, כל פעם עם פיסות רמזים קטנות את השתלשלות האירועים שהובילו את הזוג לאותו אירוע מטלטל. כל פרק מסופר מעינייהם של אחד מבני הזוג: שירה וההסתגלות שלה אל המצב החדש בזמן שהיא מנסה ללמוד כיצד לשרוד את היחסים המסוכנים עם חלק מהאסיורות וגם הסוהרות; אייל והניסיון להתמודד עם הפיכתו לאב חד הורי כרעם ביום בהיר לשתי בנות.

תחילת הספר היא מאוד קשה, הסבל והאירועים שעוברים על הדמויות קשות מנשוא וחווית הקריאה פתאום החזירה אותי לספר "חיים קטנים" של האניה ינגיהארה שזה הספר היחידי שהייתי חייב לקרחת ממנו הפסקות יזומות כל כמה עמודים כדי לנשום ולהכיל את כמות הסבל שהדמויות בו עוברות. לקראת השליש הראשון נראה שהספר הולך למקום די בנאלי במיוחד בסיפור של אייל אבל הוא מקבל טוויסט די מרענן ומפתיע שלוקח את הספר למחוזות המתח.

כל רגע בחווית הקריאה שלי הופתעתי מכך שזהו ספר הביכורים של מאיה וקסלר. הדמויות שהיא מציירת לנו בן אם הן הראשיות ובין אם אלו הדמויות המשניות (בעיקר דמויות האסירות בבית הכלא) כל-כך מדויקות, מאוד קל להיקשר לכל אחת מהן ובכך להרגיש יחד איתן את הכאב, הסבל וגם רגעי האושר הקטנים והמרגשים. לצד זאת העלילה עצמה מוקדפת, מותחת, אמינה ומרגשת. ספר של 550 עמודים נקרא ביומיים ובהפסקות בין לבין כל מה שעשיתי היה לספר לכל מי שסביבי על ההתפתחויות השונות שמשפחת ביטון ממודיעין עוברת. לצד כל אלו יש כאן ביקורת קשה על מצב הכליאה של נשים בארץ, על חוסר התקצוב לעומת בתי כלא לגברים, על שחיקת המערכת והשכחה שמטרתן של בתי סוהר היא שיקום האסיר.

אין ספק שמאיה הציבה פה רף גבוהה לקראת ספריה הבאים ואני יכול רק לקוות שהספר הבא שיצא יהיה ממש בקרוב.

**ובקשר לאותה ביקורת שנכתבה באחד הפורומים - מסתבר שספר ביכורים יכול להיות מציון וזה לא קשור לפרסומת סמוייה של חברים...

לפני 3 שנים•
★★★★★
•On The Road
רילוקיישן

רילוקיישן

איילת גונדר-גושן

רילוקיישן, ירידה מהארץ, חזרה אל הגלות. הנושא הזה הוא בעל נפח פוליטי מאוד משמעותי בשיח הישראלי לאורך השנים: מנפולת של נמושות ועד הנהירה אל הדרכונים הזרים בשנים האחרונות וכל האיומים על ירידה מהארץ בעקבות הבחירות האחרונות. גם אני השתעשעתי עם הרעיון לאורך שנים, מטאבו אסור שמא סבא שלי ישמע ויגלה שאני רוצה לחזור לאדמת אירופה המגואלת בדם עמנו ועם פטירתו הנושא הפך ליותר שגור בשיחות שלי עם אימי ועם בן זוגי ועם המשחק במחשבה שאולי יום אחד גם אנחנו נמצא אותנו שם, מנסים להקים בית חדש.

אל הספר הזה הגעתי מתוך רצון לקרוא משהו קליל, סיימתי ספר כבד והייתי צריך משהו קצר וקריא ולמרות שזהו ספרה השלישי של גונדר-גושן משום מה "נפלתי" לחזות שסיפקה לי כריכתו האחרוית של הספר והייתי בטוח שאני הולך לקרוא ספר מתח קליל. גונדר-גושן ידועה ביכולתה לקחת נושאים מורכבים שגם ככה נמצאים במחלוקת בשיח היומ-יומי ולהצליח לפרק אותם לגורמים עוד יותר קטנים. בספרה השני "להעיר אריות" היא פירגה לגורמים את נושא הפליטים/מבקשי המקלט ממדינות אפריקה בתקופה שנושא הגירוש ומתקן חולות היו שגורים בפיו של כל אזרח. כשתנועת המי-טו תפסה תאוצה היא הוציאה את הספר "השקרנית והעיר" ושיחקה על יחסי הכוח בין המינים. והפעם היא לקחה את "החלום הישראלי" שיהיו כאלו שיקראו לו חלום בלהות, המעבר וההצלחה בחו"ל, הירידה מהארץ אל עבר מציאות חלומית כביכול. בספר אנו נחשפים למשפחת שוסטר שבנם אדם יליד אמריקה נחשד בגיל 16 בהריגתו של חברו לכיתה ג'מאל. אמנם הסיפור הזה מהווה סיפור רקע מתמיד לאורך כל 300 העמודים של הספר אבל הסיפור האמיתי כאן הוא נושא ההגירה: החלום ושברו. יש כאן ניסיון של לילך שוסטר כל הזמן להתרחק מהישראליות והכישלון שלה במפגש מחודש אם אותם פחדים שהיא חשבה שהיא השאירה בארץ, המילטנטיות והגבריות הצבאית שמתחילה מבעלה ולאט לאט היא רואה ניצוצות של אותה התנהגות גם אצל בנה, תחושת הביטחון שהולכת ומתפוררת, התמודדות מול אנטישמיות ובדידות בתוך קהילה זרה ומנוכרת. כשאדם בשם אורי מדריך קרב מגע מגיע לשכונה בה היא גרה כדי להתחיל בקורס בעקבות פיגוע שהתרחש בבית הכנסת הקרוב מערכות היחסים בין כל בני המשפחה משתנים ועולה השאלה האם האדם אינו תבנית נוף מולדתו?

זהו ספר מותח שלא מרפה אך לאו דווקא בגלל קו העלילה הבלשי אלא מהשאלות המוטחות בקורא שוב ושוב וגם כשהיה נדמה לי שדעתי די יציבה בנושא ההגירה דעותי התהפכו, התפרקו ונבנו במעגל שלא נגמר עד הסוף שהוציא אותי מהורהר. בביקורות שלי אני נוטה לא לצטט מתוך הספרים אך הפעם הייתי חייב:

"אחרי שעברנו לאמריקה חלמתי לפעמים שאנחנו עדין גרים בדירה הישנה שלנו בתל אביב. אהבתי את הארץ, אהבתי אותה כמו שאישה מוכה אוהבת את הבעל המכה שלה, אבל מבינה שהיא חייבת להתרחק ממנו כדי להציל את הילדים." (עמ' 234)

לפני 3 שנים•
★★★★★
•On The Road
הכל אודות חביבה

הכל אודות חביבה

ירון פריד

כשניגשתי אל הספר בהתחלה הייתי בטוח שאני הולך לקרוא ספר טיסה קליל ומצחיק ושאולי אני לא אתחבר בגלל שהוא יהיה "זול מדי". הייתי צריך משהו קליל ומצחיק כי עבר עלי סופ"ש מתסכל שהתחיל בחופשה והסתיים ברכב שנגרר אל המוסך ואני עם מספר תיקים ומזדוות שהייתי צריך לחזור בתחבורה ציבורית בשבת חזרה הביתה.

הספר מתחיל בהצגתה של חביבה רוזן "האמא" של התאטרון הישראלי הציבורי שגם בגיל 78 עדין לא יודעת שובע ורק רוצה לכבוש עוד במות ותפקידים שלאו דווקא מתאימים לגילה. חביבה קצת מנותקת מהמציאות, היא בטוחה שהיא שחקנית התאטרון היחידה בארץ שיכולה לעשות תפקידים מורכבים ושאין עוד שחקנית ברמתה. במקביל אנחנו נחשפים לדמותה של קרין שמתגלה ככשרון נדיר בעיני מבקר תאטרון נחשב ונדחפת לשחק בהפקה שגם חביבה מלוהקת אליה, מהר מאוד הן יגלו ששתיהן מתמודדות על תפקיד ראשי בהפקה ששתיהן חולמות לשחק בה את התפקיד הראשי ומשם הקרב ביניהן הולך ונהיה מכוער.

בתור סטודנט לתואר שני בתאטרון בהתחלה בזתי לדמותה של חביבה, היא ייצגה בעייניי את כל מה שרע בעולם התאטרון היום: את המיאוס של הצעירים בתאטרון ישן, את ההתתקעות בתאטרון האירופאי הקלאסי ובשיטות המשחק לא מעודכנות, ההיאחזות בכסא ואי היכולת לפנות את הדרך אל הצעירים. אבל ככל שהספר הלך והתקדם התחילה להתגלות מורכבות בין הצורך לחדש ולתת לתרבות להתקדם ולהתפתח לבין הכבוד למסורת והכבוד לחלוצי התאטרון כמו דמותה של חביבה שעבדו בתאטרון כל החיים ואין להם שום דבר אחר, האם הדבר הנכון הוא פשוט להיפטר מהם? הקונפליקט שנוצר היה כל-כך מעניין והכתיבה התפתחה למקומות מעוררי מחשבה. ועם זאת הספר הוא רק 208 עמודים, היו חסרים לפחות עוד חמישים עמודים כדי להתעמק בנושאים שצפו ולא לפתור הכל כלאחר יד. בפרק האחרון מתקיימות כל-כך הרבה התרחשויות משמעותיות שנדחסו ל20 עמודים בלי שום סיבה. הייתי רוצה לקבל עוד קצת זרמי תודעה של הדמויות, הרחבה של כל אחת מההחלטות שלהן והתוצאות ובכללי קצת יותר שהייה.

ועם זאת זה ספר מאוד מפתיע בין הכריכה והתקציר לבין העומק שנגלה בין השורות.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•On The Road
המושבעים

המושבעים

סטיב קוואנו

כבר הרבה זמן שלא קראתי ספר כל-כך מהנה. תנו לי להתחיל רגע עם המילים האלו את הביקורת, אחרי רצף של ספרי מתח חמודים עד מזלזלים ומביכים נפלתי במקרה על הספר הזה וכמות האדרנלין שזרמה לי בדם מחווית הקריאה עוררה נשכחות.

אדי פלין הוא עו"ד שבעברו היה נוכל והוא לא נחשב לשם גדול בעולם במשפט. יום אחד הוא מקבל הצעה שהוא לא יכול לסרב לה - להצטרף לצוות ההגנה של שחקן קולנוע מפורסם שחשוד ברצח אישתו והמאבטח שלהם לכאורה אחרי שהוא גילה שהם ביחד. במקביל לעלילה שמלווה את פלין אנחנו נחשפים לרוצח בשם קיין אשר עושה כל שביכולתו כדי להצטרף לאחד משנים עשר המושבעים במשפט של אותו שחקן קולנוע והוא לא יפסיק עד שהוא יוודא שאותו שחקן קולנוע ימצא אשם. לאורך הספר אנו מבינים מה הקשר בין שתי הדמויות והמתח שנבנה לאט לאט מגיע לשיאו ולא מפסיק ממש עד העמוד האחרון.

אמנם ממבט ראשון זה מרגיש כמו ספר טיסה זול אבל הכתיבה של קוואנו מצליחה להיות מוחזקת ולא תזזיתית, המתח נבנה באיטיות וקטעי המשפט כתובים כמו דרמת בית משפט איכותית שבה טיעונים עולים ומופרכים בקצב מהיר. לפעמים מרגיש שהסופר זרק יותר מדי כדורים לאוויר וקצת קשה לו עכשיו לתפוס את כולם אבל עדיין איכשהו סיפור המסגרת וההכנה שהוא עושה לאורך חצי ספר גורמות לגם לפספוסים הקטנים להיות מוכלים. והרעיון של רוצח שנמצא בתוך חבר מושבעים בזמן שהמשפט על הרצח שלו מתקיים מול עיניו הוא גאוני והרעיון המותח הזה מצליח גם להיכתב בצורה כיפית וחכמה.

באיזשהו שלב של הספר גיליתי שזה הספר היחידי שתורגם מתוך סדרת ספרים שעוסקת באותו עו"ד והספר הזה הוא הרביעי בסדרה, בגלל זה כל מני מערכות יחסים בינו לבין אישתו או הבת שלו, בינו לבין חוקרת פרטית בשם הרפר היו קצת "שטוחות" ונראה שקרו כל מני דברים בספרים הקודמים שהשפיעו על אותן מערכות יחסים ושאנחנו צריכים "לזרום עם זה". זה קצת פוגם בהנאה של הספר אבל הספר לגמרי יכול להקרא כספר שתלוי בעצמו.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•On The Road
ילד יחיד

ילד יחיד

ריאנון נאווין

אני חושב שהדבר שהכי מפחיד אותי באמריקה הגדולה הוא האפשרות של כל אחד שם לשים את ידו על נשק חם. כל שנה מגיעים לאוזנינו סיפורי זוועה וכל מה שיש זה להתכווץ מבפנים ולא להאמין...

בספר "ילד יחיד" כותבת הסופרת מתוך עינייו של זאק ילד בן 6 שאל בית ספרו מגיע מתנקש ורוצח 15 ילדים ו4 אנשי צוות, מבין 15 הילדים נרצח אחיו הגדול של זאק בן ה-10 אנדי. מאותו רגע חייהם של משפחת טיילור נכנסים למערבולת של רגשות שאין לה סוף. הסופרת בוחרת להציג את כל ההתרחשויות דרך עינייו של זאק וזאת בחירה סופר מאתגרת. לכתוב דרך עיניים של ילד יכול בקלות להיתפס כלא אמין, מזויף ולהרוס את כל החוויה הספרותית, וכך נדמה בפרקים הראשונים של הספר אשר מתארים את 24 השעות הראשונות מרגע הטבח בבית הספר היסודי של זאק ועד רגע הגילוי של ההורים כי בנם השני אנדי נרצח. בהתחלה נראה שהבחירה של הסופרת לכתוב דרך עינייו של ילד בן 6 היא רק גימיק. אך ככל שהספר מתקדם ואנחנו נחשפים לדרך ההתמודדות של זאק והוריו עם האובדן של בן משפחתם מתגלה יכולת הכתיבה המרגשת והמופלאה של הסופרת לעסוק בנושא השכול והאובדן בצורה מורכבת ומרגשת. הבחירה לכתוב דרך עינייו של זאק מתגלה כנכונה ביותר לספר זה, והסיפור השגור שכולנו מכירים על שכול במשפחה מקבל נפח אחר.

לדעתי הפרקים האחרונים קצת חוזרים אל "השטנץ" המוכר והידוע של סיפורים על משפחה מתפרקת וכל המורכבות שהסופרת מצליחה ליצור לאורך כל הספר הולכת לאיבוד. ועם זאת זה ספר טוב ומרגש שמזכיר לנו שגם ברגעים הכי קשים של החיים צריך להיות מקום לחמלה עצמית וכלפי האנשים שסביבי.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•On The Road
שעות מתות

שעות מתות

אורי אדלמן

לפני חודש כשהתחלתי לקרוא לראשונה את אורי אדלמן בספרו "משוואה עם נעלם אחד" היה משהו מרענן בחווית הקריאה, הוויתור על התחכמויות ועשרות תיאורי אווירה לטובת אקשן טהור ומותח הייתה חדשה בחווית הקריאה שלי, התמסרתי לספר ולמרות ההתפתחויות המוגזמות ההנאה שלי לא נפגמה ויצאתי עם תאבון אדיר לקראת ספריו הבאים. את "בסימן ונוס" גם סיימתי יחסית במהרה אבל הפעם לא יצאתי נלהב, הסוף היה צפוי כבר מההתחלה והיה לי מאוד קשה להתחבר לדמויות.

הספר "שעות מתות" ספרו האחרון של אדלמן מתחיל בצורה מאוד מבטיחה: נערה צעירה כבת 17 מתה על שולחן הניתוחים של נעם דנצינג בגלל החלטה רפואית שעליו היה לקבל, ומשם העלילה מסתעפת לעלילה קונספרטיבית שבה מעורבים אנשים בעלי כוח רב שיעשו ככל שביכולתם כדי להשתיק את חקירתו של נעם דנצינג לגילוי האמת על מות הנערה. ככל שהספר מתקדם עוד דמויות מצטרפות אך כולן לא אמינות עד כדי גיכוך, אדלמן לוקח אנשים פשוטים מנחית עליהם סיטואציות לא פשוטות ואיכשהו כל הדמויות תופסות אומץ ומסכנות את חייהן "למען האמת" בצורה טיפשית ומביכה. ככל שהספר מתקדם כבר לא היה לי משנה כל-כך איך הוא יסתיים בגלל שהכל יכול לקרות וכל הדמויות מתנהגות בצורה הוליוודית בנאלית כך שזה לא באמת משנה המתח נשבר ברגע שהמציאות הופכת לשבלונית ומגוחכת. לצד כל אלו מרגיש שהדמויות הנשיות בספריו של אדלמן מטרתן העיקרית היא לספק את צרכיהם המיניים של הדמויות הראשיות ותו לא, הן פלקטיות וכל עולמן סובב סביב הגברים שבחייהן.

אמנם זהו ספר טיסה קליל ומותח שאפשר לסיים בקלות, אך מצד שני הצורך של אדלמן להפוך את כל הדמויות שלו לסוג של ג'יימס בונד מוציאה את העוקץ מהספר, את ההזדהות של הקורא מהדמויות וכך ההנאה הולכת ומתפוגגת עם כל עמוד שעובר עד הסוף האנמי והמוכר.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•On The Road
קריאת הקוקייה

קריאת הקוקייה

רוברט גלבריית (ג'יי. קיי. רולינג)

ברור לי שלא משנה כמה ניסיתי למתן את הציפיות שלי הציון הנמוך שהספר הזה מקבל הוא מהאכזבה שג'יי קיי רולינג הצליחה להוציא ספר כ"כ מאכזב תחת ידה. מה שכל-כך מיוחד בספרי הארי פוטר הוא ביכולת של רולינג ליצור עולם שלם ולשאוב אותנו הקוראים פנימה, והייתה לי משאלה כמוסה לחוות את אותו עולם ודמויות דרך דמות חדשה.

בספרה אנו נחשפים לבלש קורמורן סטרייק אותו סטריאוטיפ של בלש שחייו התפרקו ובעברו יש טראומה (הפעם היא קשורה לשירותו הצבאי) ואותו בלש יוצא לחקור את מותה של הדוגמנית המפורסמת לולה לנדרי שלטענת אחיה לא באמת התאבדה אלא נרצחה. היופי בספרי בלשות היא שכל שלב וכל חשוד מתגלים לאט לאט, כל פעם ישנו גילוי קטן שמוביל את הבלש אל עבר החשוד הבא. בספר הזה יש רשימה של בערך 10 חשודים שידועים לכל כבר מתחילת הספר ולאורך 400 עמודים מתוך ה500 סטרייק יוצא לחקור כל פעם אחד אחר או יותר נכון יוצא לראיין כל אחד. מרגיש שבספר שפעולת החקירה לא מבוצעת ופשוט הדמות הראשית נודדת בין דמויות ושואלת אותן שאלות על המקרה. דמויות משמעותיות שכביכול נחקרות לקראת סוף הספר נחקרות בשלב זה רק כי החוקר לא הצליח לתפוס אותן בטלפון או שלל תירוצים כאלו או אחרים שאם הם היו נחקרים מוקדם יותר כל התעלומה הייתה נפתרת כבר ב200 העמודים הראשונים.
ובכל זאת הכתיבה גרמה לי להמשיך ולקרוא את הספר עד הסוף כדי לקבל את הסיפוק שמגיע לי כמו בכל ספר בלשי והוא לגלות מי הוא הרוצח האמיתי, להבין מה היה המניע שלו ובכללי לחוות סוג של תמורה על כל העמודים שקראתי על מנת להגיע לתשובה. ובצורה מעצבנת ומרתיחה רולינג פשוט מנחיתה את התשובה בשלושים העמודים האחרונים משום מקום, "אורזת" לנו ברשלנות ובחפיזות את כל הרמזים שהובילו אל אותה דמות ואף בחוצפתה קוטעת את רגע הגילוי וזורקת אותנו לאחרית דבר מיותרת. הייתה לי תחושה קשה של זלזול כאילו המו"ל שלה אמר לה עכשיו תשלחי את מה שיש לך לא אכפת לי עם סיימת או לא, וככה הפורקן שהייתי אמור לקבל בתור קורא שקרא 500 עמודים לא הגיע למימושו.

כל-כך רציתי להמשיך ולקרוא את הספרים הבאים בסדרה אבל אחרי רושם ראשוני שכזה אני מרגיש שאין טעם...

לפני 3 שנים•
★★★★★
•On The Road

ביקורות נוספות על "ההרצאה האחרונה"

ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

רנדי פאוש

פרופסור למדעי המחשב מגלה שנותרו לו חודשים ספורים של בריאות טובה ולאחר מכן הידרדרות עד למוות מסרטן. זה מוביל אותו לשאת הרצאה אחת אחרונה שהתמה שלה זה כיצד להגשים את חלומות הילדות שלנו, אבל באמת הוא מנסה להסביר לקוראים/לשומעים כיצד לחיות את החיים בצורה נכונה וטובה יותר (לדעתו כמובן). סיפור אמיתי ועצוב מאוד. הספר מעניין מאוד, מלא באנקדוטות יפות וכתובות היטב, מרגש ומחכים. כל אחד יכול לקחת ממנו משהו. מומלץ בחום.

לפני שנתיים•
★★★★★
•Cantona
ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

רנדי פאוש

הנה רשימת חלומות הילדות של רנדי פאוש:
*להיות באפס כבידה
*לשחק בליגת הפוטבול העליונה
*לכתוב ערך באנציקלופדיה של וורלד בוק
* להיות קפטן קירק
* לזכות בבובות פרווה ביריד
* להיות דמיונאי של דיסני

את כולם הוא הגשים במידה זו או אחרת עד גיל 47. בגיל 48 הוא נפטר מסרטן הלבלב.

הנה רשימת חלומות הילדות שלי
*להקיף את כדור הארץ כמו יורי גגרין
*לכתוב ספר
*להיות שרלוק הולמס
*להתחתן ולעשות שלושה ילדים: בן, בת ובן
*ללמוד באוניברסיטה
*להיות פוליטיקאית ולהביא שלום עולמי

ברוך השם אני בריאה למדי ומקווה לא לסיים את חיי בגיל 47. בניגוד לרנדי, הגשמתי רק חלק מהחלומות הילדות שלי ואני מקווה להמשיך ולנסות להגשים אותם.

רנדי פאוש היה פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטת קרנגי מלון היוקרתית, מומחה למציאות מדומה. באוניברסיטה שלו, כמו בחלק מהאוניברסיטאות בארה"ב, חברי סגל לפני פרישה לגימלאות נותנים הרצאה אחרונה, שמסכמת את פעילותם המקצועית ואמורה לתת השראה לחברי סגל צעירים וסטודנטים. רנדי פאוש לא זכה לצאת לגימלאות, אך זכה להעביר הרצאה אחרונה מול אולם מלא עד אפס מקום וצילום ההרצאה זכה למעל 16 מיליון צפיות ביו טיוב. ספר זה הוא סיכום של ההרצאה האחרונה והרחבה של נקודות אותן ראה כראויות ביותר.

קראתי קצת ביקורות על הספר כאן בסימניה. כמעט כולם התייחסו לאוסף העצות שלו כאל קיטש אמריקאי מזוקק שלא חידש כלום מעבר לספרי ה"סוד" למיניהם. אני לא יכולה שלא להסכים חלקית. אכן, לפעמים הספר (בניגוד אגב להרצאה עצמה) גולש קצת למחוזות הקלישאה, אך בעיניי העצות הן לא החלק החשוב בספר הזה ובעיניי גם מובן. פאוש היה אב לשלושה ילדים כאשר שלושתם היו מתחת לגיל 6 בעת גילוי המחלה. לדבריו, גם ההרצאה האחרונה וגם הספר היו המורשת שהוא ניסה להעביר לילדיו, לכן הוא מתייחס לחלק מהנושאים בכפפות משי ממש ומתחמק מלהתעסק בסוגיות כבדות באמת.

בעיניי עיקר הספר הוא האיש עצמו, האיש שבעט בכל חומות הלבנים שעמדו בפניו עד שהגיע לאותה החומה שהכניעה אותו. בחייו הוא כנראה היה אחד האנשים האופטימיים והמחושבים, היהירים ונעימי ההליכות, החזקים והרכים, החכמים והתמימים, דהיינו איש מלא ניגודים, אך מעורר השראה.
גם בתוך העצות ה"קיטשיות" שלו יש כמה שאני מוכנה לקחת איתי לחיים.
למשל כאן, בהתייחס לחלומות שיש לו לגבי הילדים שלו, הוא מבהיר: "הורים שיש להם חלומות מוגדרים לילדיהם עלולים לשבש להם את החיים. כמרצה ראיתי סטודנטים חדשים רבים לא מאושרים, שבחרו ללמוד דברים שלא מתאימים להם כלל. הוריהם העלו אותם על רכבת שנוסעת לכיוון הלא נכון, ואם לשפוט לפי הבכי ששמעתי במשרד שלי, לעיתים קרובות הרכבת יורדת מהפסים... ילדים, אל תנסו למצוא מה רציתי שתהיו. רציתי שתהיו מה שאתם רוצים להיות. כמי שסטודנטים רבים כל כך עוברים בכיתות שלו, למדתי לדעת שהורים רבים לא מודעים לכוחם של דבריהם. הערה שאב או אם אמרו כבדרך אגב עלולה, בהתאם לגילו ולמודעותו העצמית של הילד, להתקבל כדחיפה של דחפור." עמ' 200-201

אהבתי גם את האמירה שלו לגבי הניסיון "ניסיון הוא מה שאתה מקבל כשאתה לא משיג את מה שרצית." עמ' 148
ויש עוד כמה דברים, למשל לבחור אם אתה טיגר או אי-יה, להנצל בצורה נכונה וכו'.

אם אתם לא מתכוונים לקרוא את הספר, קחו שעה ותצפו בהרצאה האחרונה ותצטרפו ל- 16 מליון הצפיות.

http://www.youtube.com/watch?v=ji5_MqicxSo

לפני 12 שנים•
★★★★★
•נתי ק.
ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

רנדי פאוש

אם הגעתי למימוש עצמי, אין לי בעיה למות בגיל חמישים. ברור שאעדיף ללוות את ילדיי, לשחק עם נכדיי ולהזדקן עם אהובת לבי. ליהנות מכל שנייה טובה ורעה שנותרה. אבל אם הגשמתי את עצמי, אפרד בשלווה מהעולם.

רנדי פאוש, חולה סופני, מציג בהרצאתו האחרונה את רשימת המשאלות שערך בילדותו, ומתאר כיצד אחת אחר השנייה, מימש אותה. אם הייתה זו פרוזה, תכף הייתי סוגר את הספר, מתנער מחוסר האמינות הספרותי של הכותב. להגשים את כל המשאלות, זהו הרי תסריט דמיוני. אבל מדובר בסיפור אמיתי, ולא חולקים על אדם על ערש דווי. האם היה זה המזל, האופטימיות או הנחישות שסייעו לו? כנראה שילוב של שלושתם.

תחילה הרגשתי שהדובר מתאר את דבריו במין לקוניות רובוטית, תוצאה בלתי נמנעת של שימוש בצד שלישי (הספר עובד על-ידי עיתונאי). אומנם אט אט הבנתי שזוהי רוח הדברים, להתמקד בעיקר, ולא בתפל, בחיים ולא במוות. בכל זאת מעניין היה לדעת כיצד פאוש היה כותב את ספרו, באילו דימויים היה משתמש, ואילו פרטים היה מוסיף או גורע.

פאוש שם לו למטרה, לסייע לאנשים להגשים את חלומם (כפי שסייעו לו), ברמה האישית והקבוצתית. אני חושב שגוף הפועל לאפשר לאנשים יצירתיות חסרת מעצורים הוא יוצא מן הכלל. היצירתיות נוטה לכיוון הנפש וחושפת בפנינו את תשוקותינו. בלי שנשים לב, נצלול אל נבכי נפשנו ונערוך היכרות אמיתית עמה ("הטעיית ראש" קלאסית כפי שהיה מציין).

הרעיון להותיר עיזבון רגשי לילדים בדמות הרצאות, ספרים וסרטונים קסום בעיניי. הנוכחות שלו כמורה רוחני עבורם, עתידה להיות משמעותית לא פחות מנוכחות פיזית של הורים רבים, ולמרבה הצער, אף יותר. בשלב מסוים (בדגש על הסוף), מצאתי עצמי, באופטימיות פאושית טיפוסית, מתפלל שארע נס, ורנדי עדין בין החיים, מגדל ומחנך את ילדיו. אבל כפי שתיאר באחד מפרקיו, לא לכל האגדות יש סוף טוב.

החלק האחרון מגולל את תובנותיו של פאוש אודות החיים, לא באופן מטיף וטרחני, אלא בכנות מעוררת השראה. מהבולטות בעיניי - האומנות האבודה של מכתבי התודה, הכרה עצמית, פשטות הבקשה וטוב לבו של האדם.
גם אם רוב המסרים לא היוו עבורי חידוש או תאמו את השקפת עולמי, עדין נחמד להיחשף לתובנותיו של הדובר. חלקם הציתו בי מחשבה, וחלקם חידדו את מה שכבר הסקתי בעצמי.

באחת מתבונותיו חילק את האנשים לשניים, טיגר אוהב השעשועים ואיה העגמומי (שתי דמויות מ"פו הדוב"). אין ספק שפאוש הוא טיגר קלאסי, אופטימי ונמרץ. בתור איה קלאסי, אני מעריך את דרכו, משכיל ממנה, אך ממשיך לצעוד בדרכי שלי.

הספר לא חוסך בקלישאות, אך הן אינן מייגעות, אלא תואמות את האופטימיות של רנדי, תכונה שהיא חלק בלתי נפרד המורשת שלו. הוא אדם מיוחד, חשים זאת מהרגע הראשון. ריאלי אך חולם, קשוח אך רגיש, גוסס ומאושר. לא בכדי סיפורו הכה גלים.
זוהי הזדמנות נדירה להציץ לעיזבונו הרוחני של אב לילדיו, לא באופן עמום וקודר, אלא בפשטות וישירות שובה.

שש משאלות ילדות פאוש הגשים, וסביר להניח שאף יותר. ברשימת "דברים לעשות לפני המוות" שערכתי בחטיבה, מצאתי שש משאלות גם כן. בינתיים הגשמתי רק אחת (לשמוע בגרמופון את The Dark Side Of The moon). כמעט עשור חלף, ושני חלומות משמעותיים נוספו ועיצבו את חיי. ועדין הרשימה של הנער המתבגר ההוא, רלוונטית היום, כפי שהייתה אז. ומי יודע, אולי אם קצת קסם פאושי טיפוסי, אוכל להגשימה.

מומלץ.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•אור שהם
ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

רנדי פאוש

לא רבים הם האנשים שיודעים מה הם רוצים מעצמם בחייהם ועוד פחות ופחות הם האנשים שיודעים מה הם רוצים לפני מותם. רנדי הוא מרצה וככזה הוא רוצה לסיים את חייו. הוא מתבקש להכין הרצאה שנקראת ההרצאה האחרונה אך לאו דווקא על מחלתו הקשה. הוא בוחר לדבר דווקא על חייו כצוואה לילדיו קודם כל ואחר כך כדרך חיים אפשרית לאחרים. מעין סמן, נקודת שאיפה. הוא מבין שילדיו הקטנים יזכרו יותר את מה שכתב או את צילום ההרצאה מאשר את היותו איתם בימי ילדותם והוא מכוון את ההרצאה אליהם. מעין שיחת אב (שכבר לא יהיה) לילדיו המתבגרים בעתיד.
מה שהכי תפס אותי זה שלפני מותו כשהמחלה כבר ללא מרפא ונשארו לו חודשים ספורים לחיות הוא מדבר על החיים שהיו ולא על המוות או על המחלה.
רק אדם שניצל את חייו במלוא המשמעות יכול ללכת מהעולם הזה ללא חרטות וללא הרגשת פספוס.ישנה הרגשת געגוע אבל זה קורה גם בגיל תשעים. אין ספק... גורם לך לחשוב!

לפני 15 שנים•
★★★★★
•יניב
ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

רנדי פאוש

הספר הזה הוא לא עוד מדריך טרמפיסט לחיים מאושרים. האיש הזה לא מתעסק בלהראות לכולם כמה שהוא גיבור למרות הגורל שנפל עליו. הספר הזה הוא ירושה שכל הורה ירצה להוריש לילדיו בין אם הוא נאלץ לעזוב אותם בעודם קטנים ובין אם הוא מלווה אותם עד בגרותם. קריאת הספר מעלה למחשבות אדם שמדבר אליך, מספר לך סיפורים שלו מהעבר ולכל סיפור מוסר השכל. האיש הזה שבחייו הקצרים הספיק לא מעט מעביר לנו שיעור באיך לאהוב את החיים. קראתי את הספר הזה לראשונה לפני מספר שנים, וכעט משגילו אצל חמתי את המחלה הארורה, הספר קיבל תפנית וקריאתו המחודשת עוררה בי את הילדה שהייתי, את החיים שכדאי לטרוף, את האהבה והרצונות לגדול למשהו. אין ספק שאמליץ עליו עוד המון בהמשך.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•אלי
ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

רנדי פאוש

"ההרצאה האחרונה" הנו ספר ל"שיפור עצמי" קלאסי. הספר נותן הן השראה והן עצות מעשיות לתפישות ושיטות לניהול חיים נכון יותר, מקדם יותר ובעיקר, נותן פרופורציה לבעיות עימם אנו מתמודדים בשגרת יומנו, בעיות שנדמה לנו לפעמים שהן גדולות, מפחידות ו"טראגיות" ובקריאה על אופן התמודדותו של אדם עם בעיות אמיתיות (גסיסה וודאית מסרטן) נוכל אולי להרפות קצת מההרגל האנושי להגדיל בבעיותינו היום יומיות. הספר נותן גם מבט על אפשרות להתקדם בחיים, ללא ויתור על דעות ותפישות של "נכון"
בעיקר דרך השקעת מאמץ, אומץ ונחישות. הספר נותן "חלון" לאופן התמודדות יוצא דופן עם הפחד האנושי הגדול מכולם -
הפחד מהפסקת הקיום (המוות)
מומלץ לקריאה!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•boazbm
ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

רנדי פאוש

מהספרים הטובים שקראתי

רנדי פאוש, פרופסור למדעי המחשב בן 47-8, חולה במחלת סרטן קשה ועומד למות, הוא מתכבד לשאת הרצאה בפני חבריו.

באוניברסיטת קרנגי מלון היה מקובל לכבד ב- "הרצאה אחרונה" פרופסורים שונים. בהרצאה הם מהרהרים על מותם ונושאים את "ההרצאה האחרונה" שלהם, זו שהיו נושאים אם זו הייתה ההזדמנות האחרונה שבה יכלו להרצות.

במקרה של פאוש המשמעות היא אמיתית ומצמררת אך הוא מחליט להעביר הרצאה שכזו, כאשר הוא באמת נוטה למות. בהרצאה, שארכה כשעה ורבע, נכחו כ-450 סטודנטים, חברי סגל וחברים אישיים של פאוש.

ההרצאה, שנקראה "להגשים באמת את חלומות הילדות שלך", סיכם פאוש את חייו והציג את השקפת עולמו. בין השאר קרא לומר את האמת ולחיות את הרגע, הדגיש את חשיבותם של חלומות הילדות ודיבר על "השתאות ילדותית מיופיו של הקיום". הוא אמר שההרצאה נועדה להשאיר למשפחתו זיכרון מצולם ממנו. מטרתו העיקרית הייתה למעשה להעביר כך את מורשתו לילדיו.

ההרצאה הועלתה ל-YouTube והפכה ללהיט כשנצפתה על ידי מיליונים. ההומור, האופטימיות, התעקשותו לחיות את הרגע ושמחת החיים שהפגין הפכו את פאוש לכוכב אינטרנט. בעקבות הסרטון, ג'פרי זאסלו, עיתונאי מה-Wall Street Journal, עזר לפאוש לעבד את ההרצאה לספר, "ההרצאה האחרונה".

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אבי
ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

רנדי פאוש

נראה לי שזה הספר הקלאסי בשביל ספר מתנה.
נכון שזה נראה בעיקר קודר - ספר של ד"ר במדעי המחשב לפני מותו (רק לחשוב על חבורת מהנדסים שכזאת מהטכניון מעביר לי צמרמורת בגב) אבל הספר עוסק בעיקר בחיים ובאיך אנחנו נוכל לנצל אותם טוב יותר ולא בדכאון שלפני הסוף.

הרבה אנשים התייחסו פה לפן הקלישאתי של הספר, אבל מה לעשות אמיתות מסויימות בחיים ידועות לנו כבר אלפי שנים, והן עדיין נכונות, לפעמים קצת חבל שאנחנו לא מתייחסים אליהם ביתר רצינות.

לסיכום: הספר הוא מעורר השראה ונותן פוש לפחות לשבוע של מחשבות בסגנון אני אשנה את העולם (:

לפני 14 שנים•
★★★★★
•לינה
ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

רנדי פאוש

תנ"ך ממש כך
עם כל הכבוד לכול סיפרי הניו אייג' הרוחניות ההבראה הבריאות פיסית נפשית שיש בזמן האחרון רווי ממש רווי אז הנה עוד תנ"ך אחד שמצרפת ל"מסר האנשים האמיתיים" להתקדשות וקרלוס קסטנדה והנבואה השמימית וברכות סבי וזה, לא אוהבת ספרי עשה ואל תעשה בכלל ממש מתעבת, והנה פה כנרא שבגלל שניכתב כצוואה ועל סף מוות, קרוב לליבי... כתוב כל כך עסיסי מלא מיצ מעניין מסקרן רכילותי מעורר השראה מרגש ומפעים ולכן ספר חובה , כתוב מרתק, ממש כדאי, ואכן היצלחתי ממש בכמה ימים ספורים להשתלט עליו ברוח הספרים שקראתי לאחרונה וברוח השפעת דלקת גרון שנחה עלי ובעידודה של שונרא החתול, אז מוסיפה פה את ביקורתי מספר אמריקאי קאקי מלוקק שכמובן שאם לא היה הסיפור מאחוריו כאילודע היה נחשב לקלישאה , נו טוב לא בעיני כיוון שאופן הכתיבה והסיפור כל כך עוזר שזה פשוט חובה ומעולה, מדי פעם לחזור ולקרוא, לעיין כמו ספר כזה שבוחרים ככה איזה עמוד עכשיו מתאים כמו קלפים... אז את האמת שכשיצא לאור אמרתי נו טוב, עוד יגיע חזון למועד, לא עכשיו , טרם היגיע הזמן, כך גם היו טיוב... לפני שנה ושמונה חודשים קיבלתי אותו מאחותי שרצתה להיפטר מערמה, השם של בעלה כתוב עליו בפינה למעלה, אולי אני הבאתי לו מתנה ליומולדת, כמדומני, חושבת שכך, ובכל זאת עדיין לא ניגשתי אליו, חידשתי ניסיונותי וקרבתי אותו לאלו מעל המיטה אחרי ש"בנזוגי" so called 'לא באמת, חבר יקר וטוב, קיבל אותו מחברים יקרים וטובים ליומולדת מתנה, שיו איזה חמודים כל כך יפה להם ההשקעה הזו, אז זה גירה אותי, אם הם טרחו , יודעי הספר האלו לשקנות לו את זה וחשבו שזה יתאים לו שהו אפחות קורא מאיתנו, אז וואלה גם אני כדאי לי לטרוח, והופה היגעתי למנוחה ולנחלה סיימתי עכשיו= קראת את הספר מיום ראשון 02/03/14 עד יום רביעי 25/11/15, לא באמת רק ביומיים האחרונים, ותודה רבה לכל המעודדים בדרך, ריפרפתי פה על הביקורות ולא מצאתי משהו מרגש בריפרופ מהיר, שתבוא על כולנו הברכה ועימה הבריאות והשימחה, באהבה לכולנו, בוקר צח וזיו נאה ויומקסם עם המשך שבוע מבורך, עוד מעט סופ"ש קסם. למי שתוהה לא אמכור אותו בשלב זה

לפני 10 שנים•
★★★★★
•איור וודה
דירוג
4.0
לפני 10 שנים

“אם הגעתי למימוש עצמי, אין לי בעיה למות בגיל חמישים. ברור שאעדיף ללוות את ילדיי, לשחק עם נכדיי ולהזדק”