מכירים את זה שאתם נכנסים למשבר קריאה? לא משנה איזה ספר תקראו אתם פשוט לא תתרכזו. לא יהיה לכם חשק בכלל לגשת אל הספר ולהשקיע זמן ולצלול אל תוך העלילה, לא אכפת לכם מאף דמות וכמות הספרים שנקטעים באמצע היא אין סופית...
זה היה המצב שלי בחודשיים האחרונים. התגייסתי סוף סוף לצבא, ומה לעשות טירונות זה לא המקום האידאלי לקרוא בו.
וכך בחודשים האחרונים חיפשתי נואשות ספר שיחזיר לי את התשוקה לקרוא, שיזכיר לי איזה התרגשות יש בסיום כל פרק, משהו שיזכיר לי את הכיף שבלשכב ולצלול לתוך עולם לא מוכר. ואז ברגע הכי לא צפוי, שתי דקות לפני יציאה למסע הספר הזה הגיע לידי. חבר שלי לחדר שכח אותו לפני שהוא עזב, ואני כמובן במסע חיפושי הסתכלתי בכריכה האחורית, ומשהו שמה סיקרן אותי אז אמרתי יאללה למה לא, וכך תוך פחות מיממה סיימתי את הספר.
על ההרצאה האחרונה יצא לי לשמוע רבות, ואמרתי הנה הזדמנות להתוודות להרצאה ששיגעה את העולם.
אז לרנדי פאוש התגלגלה הזדמנות להרצות את ההרצאה האחרונה - פרויקט שבו כל מרצה, חושב איזה מסר הוא היה רוצה להעביר במקרה וזאת באמת הייתה ההרצאה האחרונה שלו. האירוניה היא שבתקופה שבה רנדי קיבל את ההזדמנות להרצות התבשר לו שנותרו לו 6 חודשים לחיות, בעקבות סרטן הלבלב, מה שהופך את ההרצאה האחרונה לאחרונה בהחלט.
בספר, רנדי מרחיב יותר על החיים שלו, על מה גרם לו באמת לשאת את ההרצאה ועל דרכי ההתמודדות שלו ושל אישתו עם המחלה. הוא פורש בפנינו את חלומות ילדותו,טיפים והצעות לאיך באמת לחיות את החיים.
זה ספר קיטש, אבל רנדי דוגל בקיטש ומאמין שהוא מעורר מוטיבציה והשראה.
אז כן בכל עמוד שתעברו. הרים של קיטשיות יעופו עליכם, אבל אתם יודעים מה? בספר הזה זה לא מפריע!
הספר הזה הוא מסוג הספרים שכולנו חייבים לקרוא מפעם לפעם, כשקשה ואנחנו שוכחים לפעמים להסתכל על הטוב שבחיים, אז מגיע הספר ופשוט מזכיר לנו לחייך!
הדמות של רנדי מעוררת השראה, והתפקיד שהוא לקח על עצמו, להעביר את מורשתו הלאה, ובמיוחד לילדים שלו שידעו מי היה אבא שלהם מעוררת אהדה!
אז הספר דבר ראשון הזכיר לי למה אני כ"כ אוהב לקרוא והוציא אותי מהמשבר שהייתי תקוע בו זמן רב.
אבל גם העלה חיוך ענק על השפתיים, ואין דרך יותר טובה לפתוח איתה את השבוע!
אז תעשו לעצמכם טובה,קחו לעצמכם כמה דקות כדי להיזכר כמה טוב לחיות ולהיות ליד האנשים שאתה אוהב.
"חומות לבנים נמצאות שם כדי לעצור אנשים שלא רוצים מספיק לעבור אותן. הן שם כדי לעצור אחרים, לא אותך" רנדי פאוש.

















