הפעם אכתוב ביקורת על ספר שלא סיימתי לקרוא ואני כנראה לא אסיים אותו.
הספר הופיע ברשימת 10 הספרים המתורגמים המעולים של 2013.
על הכריכה בגב הספר ישנם סופרלטיבים מפה ועד לשם.. "הרומן הארגנטינאי הגדול של המאה ה-20,הצליח לשנות באופן רדיקלי את הרגלי הקריאה שלנו ", "ההשפעה של 'קלאס' היתה כשל רעש אדמה." ובכן , אני לצערי לא הצלחתי לשחק ב'קלאס' הזה.
זהו ספר סוריאליסטי, שונה ,ללא הגיון ורציפות. הסופר קורטאסר, מזמין את הקוראים לקרוא בספר שלא בצורה הרגילה והרציפה, מעמוד 1 עד הסוף, אלא להתחיל בפרק 73 ,לחזור לפרק 1 ושוב לפרק 116 ,,,ועוד ועוד. בקיצור קריאה לא קונבנציונלית סדורה ,אלא בדילוגים שהרסה לי את הנינוחות בקריאה רגילה.
הסיבה לחידוש שהכניס הסופר בגלל אופיו של הספר, שאין בו עלילה מתפתחת, אין נושא אחד ואין רעיון אחד ,אלא שלל מחשבות והגיגים קופצים, אסוציאטיביים כאילו נכתבו מתוך ערפול חושים או הזיות של הדמויות השיכורות, התפלספות !
מוזכרים שמות של שירים ,נושא המוסיקה על גווניה ,קלאסיקנים למינהם, נזרקים תיאורים ללא קשר ביניהם , מובאים פרטים חסר חשיבות (לדעתי) . .רובם איני מכירה, ולא אומרים לי כלום וכנראה לקוראים רבים אחרים. הספר נכתב בשנות ה-60 של המאה הקודמת.
ההרגשה שלי כאילו הסופר שופך לתוך הספר את כל הידע האינטלקטואלי שלו.
קורטאסר מניח שישנם שני סוגי קוראים לספר : זה שמקבל את המשחק המורכב שהוא יצר בכתיבת הספר ויש הקורא-נקבה,עמ' 438 "מי שלא יגיע אל מעבר לעמודים הראשונים,אבוד ונרעש באופן גס, מקלל על כמה שהספר עלה לו", כנראה שכיוון אלי.....
תשאלו על מה הספר , לפחות תחילתו על מספר דמויות נשים וגברים שהולכים לבתים של חבריהם ומדברים ,שיכורים וכו'.
עטיפת הספר כבר רומזת על ה"בלאגן" שיש בספר : משחק קלאס , רחוב פריזאי או אולי רחוב בארגנטינה. דמויות ועצמים קופצים כלי נגינה ,תקליט, יד עם סיגריה וכלי נגינה, בחורה ועוד.
נעזרתי רבות בהקדמת העורך לספר ושל אדם גיא בסוף הספר. אלו היו החלקים המענינים והמובנים היחידים בספר. אני תוהה : על מה המהומה , מה עורר את ההתרגשות הרבה מהספר?
אני התאכזבתי מהספר


















