• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הכל זריז

הכל זריז

מאת שרי שביט

הביקורת של cujo

תמונה של cujo
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
הכל זריז

הכל זריז

מאת שרי שביט

הביקורת של cujo

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של cujo
הוצאה לאור:אחוזת בית
שנת הוצאה:2012
קטגוריה:ספרות קלה - רומנים
הקודמת
אין ביקורת הקודמת
1/7
ביקורות על הכל זריז
הבאה
תומר
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 7 שנים

“שוכב אני על המיטה. רגליי שמוטות, גבי מוטה מעט ופניי אל החלון, מנקה לרגע במטלית הסגולה את עדשות משקפי”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 13 שנים•2 דקות קריאה

המרענן הרשמי של הקיץ . לפני שנה בהחלטה של רגע נסעתי לשיח סופרים בפסטיבל הסופרים במשכנות שאננים בירושלים ( שמשום מה לא התקיים השנה) . הפאנל שבחרתי לראות היה של דורית ראביניאן , אלון חילו ועינת יקיר. דורית מסקרנת אותי מאז השקדיות , את אלון שמעתי מרצה באוסטרליה ( הוא היה מצוין) ואהבתי את מות הנזיר ואת עינת לא הכרתי. יש משהו מיוחד בפאנל סופרים – מעין הצצה לאחורי הקלעים של תהליך יצירה. ברגע האחרון נוספה לפאנל סופרת צעירה בשם שרי שביט שבאה לקדם את ספרה השני 'הכל זריז ' שלשמו התכנסנו. היא נראתה כמי שרק השתחררה מהצבא ואני זוכר שהיא עיצבנה אותי כאשר סירבה להיכנס למשבצת הסופרת החדשה הביישנית והשקטה בפינה ( רק אחר כך גיליתי שזה ספרה השני ), לעומת זאת היא התקדמה למרכז הבמה ופצחה במחול פלמנקו של מילים עם דורית ראביניאן ( חוויה בפני עצמה – יכולה להחליף את ההגדרה לפלפלית במילון הסלנג החדש ). רק בחצי השני של הפאנל למד חילו את הצעדים והצליח להשתלב בריקוד, עינת יקיר נתנה את הפאנץ הסופי אבל בעיקר תפסה את המשבצת ששרי סירבה לקחת. יצאתי מחוייך ומסוקרן. בפאנל דיברה שביט איך התאמצה להפריד בינה לבין הדמות הראשית, מלי , לטעמי לא בהצלחה יתירה – אני ראיתי את הסופרת במספרת אבל לשם שינוי אני לא מציין זאת לחובה.
מלי מועלם יוצאת לחפש בהודו את אחיה שנעלם, זאת תמצית העלילה ומשם נפתח הסיפור לעלילות ודמויות משנה. נע בין ציר הווה לעבר . בין הודו להדר יוסף.
קניתי את הספר בשבוע הספר שנה שעברה והוא שכב אצלי על המדף שנה. ישראלים מסתבכים עם סמים בהודו זה מתכון לכישלון קלישאתי.
וזה אכן מתחיל קלישאתי . הדמויות מרגישות כאילו נגזרו מקרטון זוהר . אבל לאט וביד בטוחה, הסופרת מקלפת הן מעל העלילה ובמיוחד מעל הדמויות את עטיפות הקלישאה ועושה אותן שלה. נשארות שאריות עד הסוף אבל הן קלות לעיכול.
כמו שציינתי לעיל הסיפור קופץ בין ציר הווה לעבר. אני אוהב צורת כתיבה כזאת ומבחינה זה פלוס לסיפור – המינוס במקרה הזה הוא שהקפיצות לא תמיד מתואמות ( כלומר ההזכרות בעבר בא לעיתים בלי קשר למתרחש בהווה ) וניתן היה לאחד מקטעים במקום להרבות בדילוגים , אבל אני באמת קטנוני פה.
הסוף שהלך לכיוון אמריקאי משהו הוריד כוכב לסיפור.
זה אחלה ספר. כיפי, זורם וטוב. אני יודע שזה נורא להשתמש במילים אלו אבל זאת ההרגשה שהוא נותן ותראו זאת לחיוב. מומלץ.

נ.ב - העטיפה מצוינת.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Regi
Regi
תמונה של אפרתי
אפרתי
תמונה של חמדת
חמדת
תמונה של dushka
dushka
תמונה של קורא כמעט הכול
קורא כמעט הכול
תמונה של נתי ק.
נתי ק.
תמונה של סוריקטה
סוריקטה
16קוראים|גיל ממוצע56|81%נשים

על המבקר

תמונה של cujo

cujo

ותיק
חבר מזה 17 שנים
192 ביקורות•17 נבחרות•3,174 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•Fiction
תמונה של cujo
cujo
ותיק
חבר באתר מזה 17 שנים
ביקורות192
ביקורות נבחרות17
לייקים שקיבל3,174
דירוג ממוצע3.8 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת54ספרות מקורית33Fiction22

דיון על הביקורת

12 תגובות
Regi
Regi•לפני 13 שנים

אז הנה האנשים שהולכים לפאנלים של סופרים!

ואני חשבתי שזו קונספירציה, כלומר, תמיד רציתי ללכת אבל חשבתי שאתקל בכיסאות ריקים במקרה הטוב. לגבי הספר, נשמע נחמד - הוכנס לרשימת ה"מחכה על המדף" - "אגיע לזה לפני החתונה" :) תודה
dushka
dushka•לפני 13 שנים

זה לא שאין סופרים שאני ממש אוהבת, אבל מספיק לי לקרוא את מה שהם כותבים.

אם אפגוש אותם אשמע אותם אחר כך בראש כשאקרא את הספר וזה יכול להפריע לי להתרכז, וישנם כמובן יוצאים מן הכלל.
נתי ק.
נתי ק. •לפני 13 שנים

קוראת באדיקות!

cujo
cujo•לפני 13 שנים

אכן מלכה

יש לה תור חדש בהארץ על כאבי היצירה\ חיי סופרת
נתי ק.
נתי ק. •לפני 13 שנים

נשמע טוב הפאנל הזה.

השנה היו שיחות עם סופרים בבתי קפה (גם בפריפריה הרחוקה שלנו:-)). הייתי באחד כזה עם דורית רביניאן. מלכה, הבחורה הזאת, פשוט מלכה!
cujo
cujo•לפני 13 שנים

דושקה -

אני הייתי מאוד שמח לשתות בירה עם גאספר פורד או מורקמי. לשמוע את גרוסמן מדבר , לשבת עם ל.נחמיאס ולבקש עוד ספר ואפילו עם מר קינג שחינו קצת סר בעיניי לא הייתי מתנגד לפגוש וזו רק תחילת הרשימה.....
cujo
cujo•לפני 13 שנים

כנרת כיף לפתוח את השבוע עם תגובה כשלך:)

אבל משורר אינני
dushka
dushka•לפני 13 שנים

מעטים הם הסופרים שהייתי רוצה לפגוש,

רובם מתים, כך שיתכן שאפגוש אותם מתישהו.
•לפני 13 שנים

הו הו יש איזה קסם להיות בכזה פאנל : )

אני הייתי בפאנל משוררים, וזה מרתק כל מה שהם מספרים - על הבחירות שלהם, ההתלבטויות שלהם, הפדיחות שלהם. פתאום המשורר מואר באור סגלגל כזה שאפשר לגעת בו :-) נכון אתה משורר סמוי? אז שמע, אם תעשה פעם מפגש משוררים תזמין אותי כן? ; ) איך זה שעדיין לא פרסמת פה שירים שלך? הכתיבה שלך קורצת וזורקת רשפי רעננות על כתיבה שגרתית. אהבתי את מחול הפלמנקו של מילים שלך : ) שבת אור ._\/_. כּנרת~~
cujo
cujo•לפני 13 שנים

תודה רבה יעל וחני :)

זה לא שהם יושבים ומרצים על עקרונות הכתיבה - הם פשוט שולפים אנקדוטות וסיפורים קטנים - אני חושב שלכל אחד היה לפחות סיפור סבתא אחד. לא יודע אם דווקא שלילי אבל הסתכלות על ספר בהחלט משתנה כאשר אתה רואה או מכיר את הסופר.
חני
חני •לפני 13 שנים

אני חושבת שמעניין להיות בפאנל סופרים

מה שכן כשאתה לא שומע ורואה את הסופרים אתה יכול לצייר לך את דמותם מאחורי הסיפור,כשרואים ושומעים אותם משהו בחיבור אליהם יכול ליצור סוג של שליליות .ביקורת נפלאה.
yaelhar
yaelhar•לפני 13 שנים

כמו שלא נראה לי שארצה להיות מאחורי הקלעים של הצגה נפלאה

כך לא יעלה בדעתי להשתף בפאנל סופרים. אני לא רוצה לדעת על תהליך היצירה ועל בחירות הסופר. כל מה שמעניין אותי זה הספר והסיפור. הביקורת מרתקת.
12 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של cujo

מומחית באומנות המוות

מומחית באומנות המוות

אריאנה פרנקלין

נתחיל מהסוף. אהבתי את הספר מאוד ואני ממליץ עליו מאוד.
יש בספר את השלוב האהוב עלי של מתח בסגנון מיעשהזאת עם רומן היסטורי.
קיימברידג אנגליה 1170 – מישהו רוצח באכזריות ילדים והאשמים הטבעיים הם היהודים. התקופה היא קצת יותר ממאה שנה לפני גירוש יהודי אנגליה.
רבות מדובר על גירוש ספרד אבל פחות ידוע על גירוש צרפת שקדם לו וגירוש אנגליה והטבח ביהודי יורק ועלילת הדם של נוריץ שעל בסיסו נכתב הספר הזה (נוריץ ועלילתה מופיעה גם בספר ששומע במקביל – אני אוהב שהספרים שקורא מתכתבים אחד עם השני ).

אל המקום מגיעה משלחת חשאית של שלושה לחקור את הרציחות. המומחית לאומנות המוות היא אדליה, דר סקרפטה של המאה ה12.
אל הספר הגעתי מהמלצה חמה במרשתת שאחרת ספק אם הייתי חושב לקרוא אותו . יש לו עוד חמישה המשכים שלא תורגמו, אבל כיאה לספר "בלשי" בסדרת מתח הוא עומד בפני עצמו.

ומכאן לפינת המבקר הדקדקני :
אחת הבעיות ברומן היסטוריים היא , עבורי, השהיית הספק. בהרבה מובנים השהיית הספק -אותו אלמנט שגורם לנו להאמין למה שכתוב אפילו אם אין בו הגיון – יותר קל בספרי פנטזיה מאשר ברומן היסטורי.
אחת הדומאות הקלות היא יחס לילדים – אם נקרא על ילד בן שמונה בימינו שיוצא לעבוד זה יראה לנו מעוות ולא מוסרי ( גם אם בעולם שלישי ) אבל האם דמות מהמאה ה12 או ה16 אמורה להזדעזע מהדבר. סבתא שלי הייתה הולכת קילומטרים כל יום לעבוד במפעל בגיל שמונה. אותו דבר לגבי הפרשי גיל ונישואין בגיל צעיר.
מצד שני כשאנחנו קוראים ספר אנחנו "מצפים" מהדמות הראשית – אם זו דמות שאנחנו אמורים לאהוב – להראות מוסר שאנחנו מתחברים אליו. מחשבות שתומכות בשיוויון זכויות לנשים, לשחורים ליהודים. הרבה פעמים דמויות בספרים היסטוריים מביעות הבנה בדברים שמרגישים שהן בנות ימינו. אפילו התפיסה של תזונה של שנות השבעים היא לא תפוסת התזונה של ימינו. אותו דבר לגבי עישון ואכילת סוכר. תפיסת גוף של היום היא לא תפיסת הגוף של מאות אחורה בה מלא משמעו בריא ואוכל טוב.
מאחד הספרים שקראתי על לונדון במאה ה16 למדתי שנשים היו צובעות את שיניהם בשחור כי אכילת סוכר הייתה דבר של מעמד והמרבה בו כהו שיניו. שלא לדבר על אמבטיות ורחצה בצרפת של אותה תקופה.

הספר הזה הולך על חבל דק בין האמין לסביר ועל חלק מהמקומות שנראה שחרג המחברת מוסיפה אחרית דבר בסוף הספר ומראה שהם הגיעו ממחקר. הגיבורה היא אישה לא נשואה , חצי יהודיה , רופאה או ליתר דיוק פתלוגית. היא דמות נהדרת ויש התייחסות לכל "מגבלותיה" בעולם שחושב שאישה מרפאה היא מכשפה שצריך לשרוף, אבל לפעמים גם היא נופלת מהחבל – כמו בפעמים שהיא מעירה למישהו על משקל גופו או בהבנה של חיטוי ומים נקיים .

במובן הזה אני מבין למה הרבה כותבים יוצרים פנטזיה שמשתמשת באנגליה של אותם שנים כבסיס. בפנטזיה אין בעיה שדמות עם כוחות קסם תדע יותר ממה שזמנה מאפשר לה ואתה עדיין מקבל את הרקע של ספר היסטורי.

לכל חובבי המתח וההיסטורי הספר בהחלט מומלץ – הוא דיי חלף לי מתחת לראדאר אז משער שגם לאחרים.

בפינת הידעת ?
הספר הוא בתקופת הנרי השני – המלך שהביא למשפט את שיטת המושבעים ואפשר ליהודים להקבר גם מחוץ ללונדון. בנו היה ריצארד לב הארי שהוא דמות יותר זכורה בהיסטוריה הפופולארית, אבל בראיה יהודית פחות טוב ליהודים במסעות הצלב.

לפני 8 חודשים•
★★★★★
•cujo
תרזה באטיסטה עייפה ממלחמות

תרזה באטיסטה עייפה ממלחמות

ז'ורז' אמאדו

זו הייתה בחירת קריאה מגלומנית.
אם תרזה באטיסטה עייפה ממלחמות וגם אני אולי קריאה בספר תסייע לסיים את המלחמה.
והיי, זה עבד. ברובו. והספר היה נפלא – נראה לי הספר הבא יהיה : איך לעשות מכה באסיה המתעוררת – מחשבה מייצרת מציאות.

הרבה מלחמות עוברת תרזה באטיסטה. מכולן היא יוצאת בשן ועין וכמעט לא מאבדת תקווה.
הספר נפתח במועדון בו תרזה אמורה להופיע הופעה ראשונה. יש לה כבר מעריצים: עורך דין, משורר ורופא שיניים. חשוב לשמור מעריצים שיודעים לתקן שיניים, אבל לפני שהיא עולה לבמה פורץ למועדון בריון שתופס את בת זוגו רוקדת עם אחר וסוטר לה. תרזה באטיסטה מאמינה שאסור לגברים להכות נשים , היא מתייצבת מול הבריון הענק ויורקת בפניו. היא מאבדת שן ( פה נכנס לתמונה המעריץ ) ומוצאת אהבה לרגע וכך נפתח הספר הסוער הזה.

זה ספר בוטה, אלים ביותר , גס ומלא אהבה ורגעים עדינים גם אם הם לגמרי לא פוליטקלי קורקט. הספר מחולק לחלקים שמזגזגים בין התקופות בחיי תרזה – פעם לפני זמן בפתיחה ופעם אחריו.

בגיל 13 תרזה נמכרת על ידי דודתה לשליט הסדיסטי של המחוז. זה החלק השני של הספר והוא האלים והנוראי מכולםזו תחילת הסיפור. למי שטריגרים של אלימות על צורותיה קשים לו זה לא הספר.
בחלק אחר, למרות שמדובר בסיפור אהבה ( לא זו שציינתי קודם ) יש קרינג כאשר הגבר שלוקח אותה למאהבת ומגורל אכזר הוא בן 60 והיא בת 15.
למרות שהדמות הראשית של הספר היא תרזה, היא מסופרת על מעיני גבר שחקר אודותיה ומספר את קורותיה ולכן זה ספר מאוד גברי שבו הפתרון לפנות לזנות הוא מתבקש אם אין ברירה וגופה מתואר הרבה יותר מנפשה.
לא הייתי מעולם בברזיל, אבל הספר מרגיש אותנטי – אחת הסיבות שאני מטייל בעולם עם ספרים.

אהבתי מאוד את ים המוות של אמאדו, אבל דונה פלור ושמי בעליה וקינמון וציפורן היו לי מפוזרים מדי ופטפטניים מדי וכבר שקלתי לוותר על אמאדו. אלמנטים כאלו קיימים גם בספר הזה, אבל משהו בסיפור ובכתיבה של אמאדו עובד בספר הזה.
הוא לא לכל אחד גם בגלל האלימות ושאר הדברים וגם בגלל הסגנון המיושן, אבל הוא טוב מאוד.

לפני 8 חודשים•
★★★★★
•cujo
היתה כאן פעם משפחה

היתה כאן פעם משפחה

ביל קלג

לפני תשע שנים , שבועיים לפני שהפכתי לאב , נתנה לי אם ילדיי את הספר הזה במתנה.
היא ראתה את המילה משפחה בשם הספר וזה הספיק לה. אני ואמונות תפלות הולכים יד ביד וזה מחמיר עם השנים ולכן הספר הזה לא הוחלף ולא נמסר, ישב על המדף והעלה אבק.
באתגר TBR או בעברית אתגר הממתינים על המדף עלה הספר לקריאה והחלטתי להתמודד איתו.
כיוון שבספר הפיזי הייתי עמוק בקריאה של אמאדו, שמחתי לגלות שיש לי אותו באפליקציית האודיו באנגלית ועוד יותר שמחתי לגלות שהשם באנגלית הוא : did you ever have a family
זה שם בעל משמעות אחרת לגמרי וגם השימוש בו בספר הוא במשמעות אחרת.
אני מבין למה בחרו את השם העברי להיות הייתה פה פעם משפחה ( למרות שהוא לא מדויק ) ואת שניהם יכול הספר לעטות.

כמו שמבינים מהשם ודי מהר מההתחלה , קורה בספר אסון. אסון ביזארי שונה לגמרי ממה שדמיינתי ( אני לא קורה עטיפה אחורית ) שקורע והורס כמה משפחות.
אבל זה לא ספר על זה, כלומר זה מאוד נוכח וגם האבל וההרס העצמי והבדידות והאשמה שבאים איתו , אבל זה בעיקר ספר על משפחות. על סוגים שונים של משפחות , על בגידות של הורים בילדים ולהיפך. על חינוך וטוב לב של זרים וגם להיפך.
זה ספר מאוד אמריקאי שזה הופך אותו לא להיות כוס התה שלי, אבל הוא מאוד טוב.
הספר מסופר ממספר זוויות\ דמויות. חלקן ראשיות בסיפור , חלק חולפות בחיי הדמויות. הזמן בסיפור הוא לא תמיד לינארי. לפעמים הוא לפני האירוע ולפעמים אחריו. כל פרק מתחיל בשם הדמות שאחריה הוא עוקב.
אני אוהב צורת סיפור כזאת אבל באודיו זה בהתחלה היה קשה למעקב אס דילגתי בין האודיו לספר הפיזי. בנוסף, את הספר מקריא הסופר. הוא לא רע אבל הוא לא קריין והוא מכביד מעט את הספר- דווקא הקריאה בספר בעברית אפשרה יותר מרחב אוויר.
למרות הנושא, זה לא ספר שיושב על הנשמה- לא חושב שהייתי יכול לשרוד ספר כזה בתקופה הזאת. יש כבדות ואבל ואין בו הרבה קלילות , אבל הוא לא חונק ( לא בטוח שמצליח להסביר את ההבדל ).
הוא בהחלט מומלץ – עם כוכבית האזהרות שכתבתי.


• אתגר TBR הוא אתגר שנתי בו יוצרים רשימה של 24 ספרים שיושבים על המדף ( וירטואלי או ממשי ). אלו ספרים שרוצים לקרוא אבל תמיד ידחפו לפניהם ספרים אחרים. כל חודש מוגרל מספר בין אחד ל24 והספר במקום הנבחר הוא הספר שצריך לקרוא באותו.
זה כאילו מטופש – אם אתה רוצה לקרוא ספר, תקרא אותו, אבל זה עוזר לי לנקות מהמדף ספרים שיושבים שם שנים , ספרים שרציתי\ רוצה לקרוא אבל לא מיד מוצא את מצב הרוח הנכון לעשות זאת .

לפני 8 חודשים•
★★★★★
•cujo
לא מפסיקים אהבה באמצע

לא מפסיקים אהבה באמצע

ליאור אנגלמן

נתחיל מהסוף : הספר הזה גרם לי לקחת את הילדים בערב סוכות לכותל. לא עשינו את מה שגיבור הספר עושה שם אבל תרמנו את חלקנו הקטן לתפילה של שובם שברובה התגשמה.
גיבור הספר הוא רב שנמצא בקונפליקטים מרובים עם משפחתו, עברו וחטאיו.
הרבה זמן רציתי לקרוא את הספר – יש לו שם נפלא, אבל חששתי שהוא לא בשבילי, איכשהו כשחיפשתי ספר מקור להאזין לו במעבר בין תשפה ( שלא שיפתה כמצופה ) לתשפו הוא נראה מתאים והוא אכן היה כזה.

האזנתי לספר בהקראה של המחבר, ליאור אנגלמן, לא תמיד זו החלטה נכונה של סופר להקריא את יצירתו. אנגלמן הוא לא מקריא מיומן כשחקן, אבל קולו המעט צרוד והרגוע יצר זיקה זיקה יפה לספר ולגיבורו – יצר אשליה שהוא גיבורו.
זה ספר שלישי ( ומחצה – לא בטוח אם לכלול את מסכת תהום בספירה ) שבא מהעולם הדתי שאני קורא השנה. בשלושת הספרים ( מי שסוכתו נופלת וחרשתא הם האחרים ) הסופרים מגיעים עצמם מהעולם הדתי ושלושתם היו מצויינים. כל אחד הביא זוית אחרת של מבט וקשה לי להאמין שמי שלא בא מהעולומות הללו היה יכול לרקום את העלילות הללו. הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות מהשומרון ממתין לי על המדף.

למרות שהספר נסגר בצורה "כמעט נקייה" יש בו הרבה התמודדות אמיצה עם שאלות של הורות ואשמה ולקיחת אחריות.
זה ספר מקסים ואני בהחלט אדגום מספריו של המחבר בעתיד.

לפני 9 חודשים•
★★★★★
•cujo
לילה אחד באוקטובר הבודד

לילה אחד באוקטובר הבודד

רוג'ר זילאזני

בקבוצות אחרות במרשתת הספר הזה מפורסם. קצת מוזר שהקהל שלו באתר מאוד קטן.
זה ספר פולחן שהרבה אנשים חוזרים וקוראים בו בחודש אוקטובר. המשפט הזה היה חלק מהסיבה שהתמהמתי להגיע אליו.
הסיבה השניה היא שבעברי ניסתי את תשע נסיכים לאמבר ולא התחברתי אליו – אני לא מרבה לתת הזדמנות שניה לסופר שלא אהבתי , אולי אני צריך לשנות את הגישה.

שמעתי את הספר באנגלית אז אין לי מושג איך התרגום. האודיו היה מעולה ויש הרבה קולות בספר.

למרות שמו, הספר מתרחש לאורך חודש אוקטובר אחד. הפרק הראשון הוא הראשון באוקטובר והפרק האחרון הוא ה31.10 , ליל כל הקדושים.
המספר של הספר הוא Snuff ( רחרחן בעברית ) כלב מיוחד שמשגיח על בעלו , ג'ק. סנאף הוא לא כלב רגיל וזה לא ספר מראות עיניו של כלב אלא יותר בסגנון של הכלב ברודפים של דין קונץ.
הוא גם לא החיה היחידה בספר עם תובנה אנושים קסומה. זה חלק מהקסם של הספר.

לא ידוע במדוייק מה התקופה שבה מתרחש הספר וגם לא המיקום אבל אנשים מתניידים בו בכרכרות והתמזה לא רחוק.
מהר מאוד מובן שגק וסנאף הגיעו לאזור לשחק בסוג של משחק, אבל טבעו לא ידוע ולאט לאט סנאף והקוראים נחשפים לשחקנים האחרים.
זהו סוג הכתיבה שאני אוהב – סנאפ מכיר הרבה מחוקי העולם בו מתרחש הספר אבל חושף אותו לקורא דרך שיחות והרהורים בנתחים והתעלומה של מהות המשחק וזהות השחקנים נפתחת כמו ספר בלשי.

יש בספר הרבה רפרנסים והצבעות לספרות אימה קלאסית ורוב הדמויות בספר מבוססות על דמויות מיתיות או ספרותיות. רוב הרפרנסים הללו חלפו לי מעל הראש כששמעתי את הספר, אבל זה בונוס נהדר לקרוא עליהם אחר כך, כך שזה לא מפריע להנאה . אני משער שחלק ממהקשרים נופלים בתרגום .
שם הספר לקוח משיר של אדגר אלן פו.

הפולחן סביב הספר הוא לקרוא אותו באוקטובר – כל פרק לפי היום בו הוא מתרחש. דחיית הסיפוקים שלי לא אפשרה אבל אולי פעם בקריאה חוזרת עם הילדים.
לזילאזני יש עוד ספר שמאוד הומלץ לי עליו : אדון האור – ואני כנראה אקדם אותו ברשימת הקריאה.

הספר הוא ממתק של פנטזיה אורבנית עם המון ביצות הפתעה ודמויות נפלאות של חיות ובני אדם. מומלץ מאוד ואם יש לכם אפשרות לשמוע את האודיו באנגלית – בכלל.

לפני 9 חודשים•cujo
Hamnet

Hamnet

Maggie O'Farrell

מי לא מכיר את שייקספיר בעולם המערבי ( וגם מעבר לו ), אני חושב שכמעט כל ספר רביעי שאני קורא מרפרר או משחזר או מעבד איזה חלק של מחזה של שייקספיר. כמעט כולם מכירים את המלט או רומיאו ויוליה אבל המחזה שאני נתקל בו הכי בספרות הוא דווקא הסערה.
למרות שכולם מכירים את יצירותיו, יש ערפל גדול אודותיו. יש טענות שהוא לא היה קיים , שהעתיק מאחרים, שהוא שילוב של כמה כותבים, שהיה אישה וכו ( אין לי ביסוסים לטענות- שמועות רשת ) , לכן הופתעתי כשהתחלתי לקרוא את הספר שלפי ויקיפדיה , שייקפיר היה נשוי לאישה בשם אן האתווי והיו לו שלושה ילדים סוזאנה, גודית והמנט.
למרות שמו הספר הזה הוא לא על המנט או המלט, הוא גם לא על שייקספיר. שמו המלא או החלקי לא מוזכר פעם אחת בספר, הוא הבן של , הבעל של , האב של, המחזאי. במובן הזה הסופרת נותנת לו את אותו טיפול ששמור בדרך כלל לנשים של , הבנות של, האמהות של. זהו רומן היסטורי וזה בעיקר סיפורה של אגנס.
לפי הכתבים שייקספיר היה נשוי לאן האתווי, אבל בצוואה של אביה היא נקראת אגנס (איגנס) וכך בחרה הסופרת לקרוא לה.
למרות "היכרותי" עם שייקספיר אני לא מכיר לעומק את כתביו, אני לא קורא מחזות ויותר איש של קולנוע מתיאטרון . ראיתי כמה הצגות וגם סרטים שעובדו, אבל אם בספר יש ניואנסים ורמיזות על עבודויו הן חלפו מעל ראשי.

טריוויה קטנה שלמדתי : מה היה שמו של אביו של המלט? ( לא לרמות ולבדוק במרשתת ).

הספר נכתב על ידי מגי אופארל. חלק מספריה תורגמו אבל לא הספר הזה. היא מספרת שהכוונה הראשונה שלה הייתה לכתוב רומן שמתכתב עם סצינת הפתיחה בהמלט עם הרוח של אביו, אבל אז גילתה שאין הרבה מידע על אן האתווי , אישתו של המחזאי והמידע שהיה נכתב ,לכאורה , ללא ביסוס ומציג אותה כמי שאימללה את חייו ולכדה אותו בנישואין והיא החליטה לכתוב לה חיים אחרים.
הספר כתוב יפיפיה, הוא נפתח בבוקר בו המנט מגלה שאין אף אחד בביתו ובשכונה והוא חייב להזעיק עזרה לאחותו החולה. משם מזגזג הספר לעבר , מטייל בעולם עם מגיפה וחוזר להווה של הסיפר וממשיך. הספר כתוב בגוף שלישי מדלג ,אבל כמו שאמרתי הגיבורה הראשית שלו היא אגנס.
אבל אגנס זה לא שם מוכר והמנט מייצר אסוציאציה והעטיפה יפיפייה ואלו הדברים שגרמו לגשת לספר מבלי לדעת עליו דבר.
זה רומן היסטורי, איטי יחסית שמספר על אהבה וזוגיות והורות ואובדן שקרע לי את הלב. מסוג הספרים שמרגישים כמו לשבת ליד נחל מפכפך ולהתבונן באצבעותיך המסרקות את המים.

יש עיבוד של הספר להצגה בלונדון וכנראה בקרוב יצא עיבוד של הספר לסרט ואולי זה יגרום לתרגום של הספר.
שמעתי באפליקצית ליבי ( של הספריות ) באנגלית.

לפני שנה•
★★★★★
•cujo
Nemesis (Miss Marple Mysteries)

Nemesis (Miss Marple Mysteries)

Agatha Christie

נמסיס זה שם עם הבטחה. יש הרבה ספרי מתח עם השם הזה. כמעט לכל גיבור על יש נמסיס וגם למספר בלשים כמו שרלוק והארי הולה.
הגעתי לספר עם ציפיות. חבר המליץ עליו והשם הבטיח איזו שהיא אויבת מרה לגב מארפל. איזה מגניב גברת זקנה וחטטנית עם אויב\ת שווה לה. לא טוב להגיע לספר עם ציפיות.
אני אוהב את גברת מרפל . יש משהו בחטטנות הבלתי מתנצלת שלה ובעובדה שאף אחד לא סופר אותה שעובד לי.

הספר מתחיל דווקא טוב. גברת מרפל סוקרת את רשימות הודעות הפטירה להנאתה ומגלה שידיד שפגשה בשנה שעברה בקאריביים עזב את עולמנו.
זמן קצר לאחר מכן היא מקבלת זימון ומשימה מעורכי דינו לפתור תעלומה מבלי שנאמר לה מה עליה לפתור ולמה. החלק הזה נהדר וכל האפשרויות פתוחות.
ואז מצטמצמות האפשרויות . על גברת מרפל לצאת לטיול מאורגן של בתים וגנים . היא עדיין לא יודעת למה ולאט לאט נחשפים אליה אנשים בסיור ומחוצה לו והתעלומה מתחילה להיפתח.
בסופו של דבר ברגע שיורד המסתורין הראשוני של מה לחפש זה הופך להיות ספר בלשים של מקרה קר ( פשע שהתרחש שבעבר ולא נפתר ) די בנאלי.

פתרתי את התעלומה במחצית הספר – היו עוד נפתולים אבל יחסית לאגתה זה היה די ברור. גם המוטיב ניתן די מוקדם.

אבל לא על כך יצא קצפי. טוב לא באמת קצפי – היה נחמד להקשיב לספר והוא היה הסחת דעת נפלאה לעולם שבחוץ – מת לו אדם עשיר ומערש דויי הוא מארגן קבוצה של אנשים שיפגשו בתזמונים שונים, שיגידו את הדברים הנכונים בזמנים המתאימים. הכל מתקתק כמו שעון. ואני, המאזין הקטן, רק רציתי חופשה קצרה באי יווני קטן. בחרתי את הטברנה הכי רחוקה ללון בה, כך שכל מה שאוכל לעשות יהיה לסבוא בטברנה ולרחוץ בים הצלול וביניהם להשלים שעות שינה ולקרוא ולשמוע ספרים. זהו. רגע אחד של שפיות לפני שמתחיל הקיץ המטורף של עבודה חדשה, חיפוש ומעבר דירה וילדים. הרבה זמן ילדים. האי היה נפלא והשכלתי לבחור ספרים טובים, אבל כל השאר השתבש. ביקשתי שקט וקיבלתי מלחמה.
תכלס, אם מסתכלים על זה בזווית אחרת קיבלתי את מה שרציתי ויותר. התארכה לי החופשה הכפויה בשבוע. הילדים היו עם אימם( ודי נהנו מכך ), לא הפגיזו אותי, הסתובבתי בעולם ברודוס וגרמניה ומשם ללרנקה, אבל זה כבר לא היה כיף ושום דבר שתכננתי לא עבד. ניסו לשכנע אותי לקחת גמל ולחצות את הגבול לסוריה לטפס על החרמון ולהתגלגל בצד השני, הצלחתי להזמין שתי טיסות שלא יכולתי להגיע אליהן ( אחת מהן בטעות מהארץ ללרנקה )נחתתי בשבת בערב בלרנקה בלי ספר פיזי וגיליתי שאין חנויות ספרים פתוחות בראשון, דחו לי את הטיסה שכן הוזמנה וכו וכו, אבל פגשתי אנשים מדהימים ביוון ובקפריסין שהיו נכונים לעזור (בגרמניה נחתי אצל חברה אז בכלל ).
הייתי אמור לחזור עם חברה ישראלית אז חשבתי שאני שולט במשחק אבל המשחק שינה את החוקים. אז היה משהו מעצבן על קריאה של תוכניות שתוכננו בלי שום טעות, אבל גם משהו מרגיע.

הספר היה נעים לשמיעה כמו שאמרתי – סיימתי אותו על הטיילת של לרנקה – אבל הוא לא ספר טוב גם בלי הטרוניה לעיל.
אין הגיון בספר. זה מרגיש שאגאטה הלחימה כמה סיפורים לא גמורים ביחד והתכוונה למשהו אחר. הספר פורסם ב1971 . חמש שנים לפני מותה של אגאתה. היא מדגישה לאורך הספר את זקנותה של מיס מרפל ואת חולשתה ויש בזה משהו מעיק ומעציב.
יש בספר מיני פסקנויות לגבי הדרך שנשים צריכות לנהוג. אני יודע שלא עם כולן מרפל מסכימה ועדיין למרות יושנו של הספר הן צורמות. לפני הספר הזה קראתי את רצח בדrך בית לחם הנפלא של בתיה גור ( שיותר מצטיין בדיונים החברתיים שמעלה ופחות בתעלומת הרצח ) – המסקנה משניהם אישה צעירה שמתאהבת נמצאת בסכנת חיים.
בואו לספר בלי ציפיות מהשם וממיס מרפל והכל יהיה טוב – ובעולם האמיתי תזכרו שאלוהים צוחק – ואם כבר אז עדיף בדיחות קטנות כמו שהיו לי ולא כמו של ה50 שעדיין מחכים.

לפני שנה•
★★★★★
•cujo
דבר רודף דבר

דבר רודף דבר

ג'ודי טיילור

חיפשתי את הספר הזה מעל שנתיים מבלי שידעתי דבר על עלילתו. הוא ריצד לי בהמלצות ברחבי המרשתת וידעתי שהוא שייך לספרות הספקולטיבית ( יעני פנטזיה או מדב ) , אבל לא יותר מזה. מה שמשך אותי אליו היה השם. לא השם העברי שניתן לו : דבר רודף דבר, שהוא תירגום טוב אבל לא תופס את המהות של השם באנגלית : one damned thing after the other . שם גאוני. בשביל שם כזה אני מוכן לקנות ספר בשק.
אבל זה גם שם מחייב – יש בו הבטחה שזה יהיה ספר מופרע ומצחיק – או לפחות זו הציפייה שלי ופה גם מתחילה הבעיה, לא היה תיאום ציפיות והספר לא מצחיק ולא מופרע.

זו לא קטילה , לפחות לא מושחזת . זה ספר קליל וחביב ואולי אף אמשיך יום אחד להמשכיו.
הספר מרגיש כאילו הוא fanfiction של קוני ויליס. לקוני ויליס יש סדרת ספרים על מסע בזמן שמנוהלים על ידי היסטוריונים מאוקספורד וכל מה שיכול להשתבש שם משתבש. המפורסמים בהם הם ספר יום הדין ומלבד הכלב. הכתיבה של ויליס היא כאוטית ומתודית , מצחיקה אבל גם נוגעת ללב עם תשומת לב לפרטים ולהיסטוריה.
הגיבורה של הספר הזה היא היסטוריונית שמגוייסת לפרויקט סודי של מסע בזמן, אבל בעוד ויליס יורדת לפרטים ( כן לפעמים יותר מדי ) על הבעיות במסע בזמן, ג'ודי טיילור ( הסופרת ) מרפרפת עליהם , זורקת משפטים כללים ורצה עם העלילה. המסע בזמן בספר הזה הוא גימיק, הוא מאפשר לסופרת לפתוח מיני עלילות והרפתקאות הכל מתואר בצורה מאוד סכמתית ובקווים כללים. יש הרבה עלילה תשלימו את החסר. בנקודה מסויימת יגיעו הדמויות למסקנה שמגיעים אליה גם במלבד הכלב וישתמשו ( לפי קוראת בגודרידס ) באותה רשימת חפצים.
ברפרור נוסף לויליס , הגיבורה בנקודה מסויימת בספר מבינה שאחת הדמויות היא כמו אלה או כוח טבע שמשפיע הדמויות וזה בדיוק ההגדרה שנותנים לדמות המרכזית בהמשכוכית של ויליס.
אבל גם אם לא רואים את הרפרורים לויליס , הספר פשוט לא עובד. הדמויות "דקיקות" , אין הגיון עלילתי לפעולות שלהן, הספר ציני מדי פעם אבל רחוק מלהיות מצחיק. זה בעיקר מרגיש כמו ספר טלאים שהרכיבו מהרבה עלילות אחרות וזה חבל כי יש לו מלא ספרי המשך והייתי בטוח שזו תחילתה של ידידות נפלאה.
שמעתי את הספר באנגלית באפליקצית ליבי. הוא הופיע שם ברגע שיצא התרגום לעיברית, כך שאיני יכול להעיד על איכות התרגום.
למרתה ולס יש ספר שנקרא all systems red ( תורגם לעברית כרובורצח – שזה שם הסדרה ) שיוצא לו עיבוד עוד חודש באמזון, אם היו מחליפים את השמות בין שני הספרים היקום היה במקום מאוזן יותר.

לפני שנה•
★★★★★
•cujo
המאורות

המאורות

אלינור קטון

זה היה אמור להיות הספר שיוכיח אחת ולתמיד לקוראי אתר זה שזכיה בפרס בוקר אינה בעוכרי הספר ולא צריכה להפוך אותו לצנינים בעיני הקורא. זה כמעט עבד, אבל אז 100 דפים לפני הסוף הספר נהרס. או לפחות כך הרגשתי כשסיימתי אותו.
אני אוהב עבי כרס. אני לא קורא הרבה מהם. ספר עב כרס הוא סוג של מחוייבות שאם היא לא צולחת אתה עלול להיות שבוי בה לזמן רב, אבל כשהיא עובדת, זה נפלא. הספר הזה מעל 800 עמודים ועד עמוד 700 בערך הוא היה נהדר.

יש הרבה מחשבה בספרים מהיכן להכנס לעלילה. מההתחלה? מהסוף ואז לחזור? מהאמצע? בהתפתחות הדרגתית או בזריקה של הקורא למי העלילה הקרים והעמוקים ( הסגנון האהוב עלי ). אלינור קטון בחרה נקודת כניסה מצויינת . שנים עשר אנשים מתכנסים בחדר עישון במלון. בחוץ סוער וכשזר מגיע ונכנס בפתאומיות לחדר כולם משתתקים ומתנהגים כאילו אין קשר בינהם. זה לא ראשית הסיפור אבל גם לא אמצעיתו והאסוציאציה שפתיחה כזו יוצרת מיד היא כינוס הבלש את כל החשודים לפתרון הרצח.
אדם עשיר נעלם ובאותו לילה זונה שהייתה איתו נמצאת מעולפת בצד הדרך מסוממת. האם היה רצח? איפה הגופה ומי הרוצח?
למעשה רוב הספר כתוב כתעלומת רצח כאשר לא ברור אם בכלל היה רצח ומניעיו.

זה רומן היסטורי שמתרחש בניז זילנד ב1866 בעיירת כורי זהב. מסתבר שהייתה גם בהלת זהב בניו זילנד. ניו זילנד היא אחת המדינות היפות לטייל בהן . שופעת ירוק ומים אבל זה לא ניכר מהספר . היא אפורה וגשומה וקרה.
הספר בנוי משניים עשר חלקים ( כמו חודשי השנה – או מופעי הירח ) החלק הראשון הוא הארוך ביותר והוא רובו של הספר וככל שמתקדמים מתקצרים החלקים ונוצרת תנועה של תאוצה.

הספר מאוד קריא ו "זורם" . יש בו חורי עלילה והתנהגות לא מובנת של דמויותיו אבל זה חלק מהקסם שלו. הבעיה מבחינתי הייתה שלקראת 7/8 מאורכו הספר מגיע לנקודת הסיום. נשארים דברים פתוחים ולא מובנים, אבל שם נגמר הספר ואז במעיין כתיבה מואצת הוא חוזר להתחלה. להתחלה שלפני פתיחת הספר ובעצם מסביר את הקשרים של הדמויות בספר . הרבה ספרים עושים את זה . רומן רוסי וכימים אחדים של שלו הם דוגמא טובה לספרים שמסתובבים סביב אירוע ובחלק האחרון מספרים אותו. גם שם זה מיותר ,מבחינתי, האירוע והשפעתו נטחנו כל כך הרבה בספר שלא צריך את הפרטים המדוייקים של איך הוא קרה.
100 העמודים האחרונים של הספר מנסים למלא את החללים שיצרו את הקסם בסיפור. הסבר אחד הוא סוריאליסטי וכמעט פספסתי אותו, אבל הוא החלק הטוב בחזרה לאחור. החלק השני , הריאליסטי , הוא פשוט גרוע. יש דברים שעדיף להשאיר לדמיון.

זה ספר שיש בו גימיק. השם : המאורות, שמות הפרקים ואורכם וטבלאות ההורוסקופ. בשבילי הגימיק והשמות המיוחדים חלפו מעל הראש ויתכן שפה פיספסתי חלק ממה שהסופרת ניסתה להעביר. בסופו של דבר הגמיק , לדעתי, השתלט על הנרטיב וחבל.

זאת לא דיסהמלצה. אהבתי את רוב הספר ואולי לאחרים הוא יעבוד יותר טוב.
עשו מהספר סדרה שלפי הטרילר היא לא נצמדת לנרטיב:
https://www.youtube.com/watch?v=kW0PMsvmsLg

מילה אחרונה על פרסים ובוקר בפרט. אני מסכים שזכיה בפרס זה או אחר לא בהכרח מעידה על טיב הספר, אבל היא גם לא נוגדת אותו. בשבילי זו עוד רשימה של המלצת ספרים שאולי או אולי לא אוהב. מתוך רשימת הספרים שזכו בפרס בוקר מהיווסדו קראתי שמונה ספרים . מתוכם שניים אהבתי מאוד ( חיי פיי וילדי חצות ) והשאר נעים בין אהבתי לבסדר. יש לי לפחות ארבעה מהם ברשימת קריאה עתידיות. שניים מהרשימה לא סיימתי.
את הספר הזה לא בחרתי בגלל הפרס. הוא נבחר בגלל השם המסקרן , עוביו, העטיפה היפה וכי הוא השלים לי מסע עולמי לניו זילנד.
יצאה לי לקרוא 3 סופרות ניו זילנדיות שנה שעברה. את שלושתן אהבתי ובשלושתן היה משהו מעט quirky או שובב אבל אני לא חושב שזה משהו על כתיבה ניו זילנדית. רק הספר הזה התרחש ממש בניו זילנד.

לפני שנה•
★★★★★
•cujo

ביקורות נוספות על "הכל זריז"

הכל זריז

הכל זריז

שרי שביט

שוכב אני על המיטה. רגליי שמוטות, גבי מוטה מעט ופניי אל החלון, מנקה לרגע במטלית הסגולה את עדשות משקפיי ומביט אל השמיים התכולים – לבנים. מן החלון ניכר כי משהו השתנה במזג האוויר: השמש הגיחה פתע, לאחר ימי גשם צפופים וממטרים רבים, והנה היא הופיעה בקרניה היוקדות, מאירה את העולם בנוגה קרניה, על הכבישים, המדרכות, הבניינים, ענפי העצים הלחים, השדות המוריקים, האנשים, השדרות. השתקפויות. לאחר ציפייה היא הגיעה. ציפייה הנעה בין ציפייה לאכזבה יומיומית. לזמן יש את הקצב שלו: מהיר ורוטן, איטי ומופנם, גולש לאיטו. מה שכן אין ניתן למרוד בחוקיו, לעלעל בזיכרונות, כיסופים וחרטות. אין ניתן לבלום את מרצו אלא רק להיות כפוף אליו. כעבד בפני אדונו. וכבר תיארו זאת יפה בימי הביניים.
והיום סיימתי את ‘הכל זריז’, ספר שהיה לי קשה להניח אותו מן הידיים והעיניים, וכאשר ראיתי אותו על השולחן, נח לו, כמו מאס קצת מעיניי אשר שוטטו בו יום וליל בשבוע – שבוע וחצי האחרונים, הבנתי שלעתים צריך להשתהות, להשהות, להרפות ולתת לזמן לעשות את שלו.
שרי שביט מספרת לנו את סיפורה של מלי מועלם, ילדה בשנות העשרים לחייה, ילדה מאומצת, עם לב שבור, שלאחר שאחיה נעלם בהודו – הם נסעו יחד ‘לעשות מכה’ אך העניינים הסתבכו, היא יוצאת עם חוקר בשם כנען גרוס, חזרה להודו, לנסות למצוא אותו. למעשה, הם יוצאים יחד למסע ברחבי הודו, בכדי להבין לאן נעלם יזהר אחיה. במסע הזה, הנע בין עבר להווה לעתיד, בין הביקור הראשון של מלי בהודו, החברויות והאי חברויות השונות, האנשים שמלי ויזהר הכירו, הקשרים שיצרו, הביקור הראשון של כנען בהודו, האהבה והלב הדואב, הילדות אצל סבתא אסתר וסבא חיים בשכונת הדר יוסף, המחשבות על מה יהיה ועל מה יקרה. זהו ספר מסע וכמו בספר מסע, הנוף מאוד חשוב להתרחשות. והודו הינה סיפור בפני עצמו. אף פעם לא הייתי בהודו – למרות שהייתה תקופה שמאוד רציתי – ובספר הרגשתי כאילו אני מטייל ברחובותיה ובמרחביה של הודו: נע בשבילים המפותלים, מהלך ברחובותיה הפתלתלים והמסואבים, מריח את הריחות השונים, מצפין ומדרים ברכבות צפופות ולא נוחות, טס בטיסות שונות, ובעיקר חווה את הטרנספורמציה שהודו מאפשרת. להודו יש חוקים משלה, חוזרת על כך מלי שוב ושוב וכנראה שה ‘חוקים משלה’ מאפשר גם למלי להשתנות. לחשוב אחרת. אך אצל שרי שביט הודו היא שונה. הודו עוזרת להשתנות, למצוא ולגלות אבל גם הודו עשירה ומינית ומהירה. הודו כמקום שאפשר לעשות בו כסף. זה כבר לא הניגוד הברור בין המערב למזרח.
מלי מועלם הינה ילדה רגישה ועם חושים חדים לסביבה שלה. מלי היא הילדה שנמצאת על יד. על יד יזהר, אחיה הכל כך חכם וזה שעוד יעשה את המכה ויעזור למלי ולסבתא אסתר להיות עשירים ויחזיר על כל האהבה של הנשים הדומיננטיות בחייו. על יד כנען החוקר, אשר מוביל את החקירה ומוביל את מלי לכיוון שלו. על יד ברי החבר לשעבר שהיא נשבית בקסמיו ואט אט מתפכחת ומתפקחת (מנסה לפחות. חושבת כך לכמה רגעים). ואט אט מלי מועלם משתנה – כנראה שהודו מסייעת לכך – ולוקחת את המושכות בשתי ידיה, מובילה ומחליטה ובמקום הריצה המטורפת היא אף מחליטה קצת להרפות. ולא רק מלי משתנה. יזהר אינו אותו אדם שהגיע להודו, כמו גם היפני ואולג וקוויקאה ומלודי – הדמויות שליוו את מלי ויזהר בניסיון לעשות את המכה הראשונה. כל דמות מלאת ניגודים ושוני ואט אט במסע החוזר להודו, השכבות נחשפות, הכיסויים נופלים ומתגלה האדם עצמו. על מי שהוא. מי שהיא. חושב שהיחידה שלא משתנה זו סבתא אסתר שנמצאת בישראל. אולי היא המגדלור. היא יציבה וקיימת. והיא האהבה והאמת. היא המצפון. מצפן המוסר.
זהו סיפור של אחים. של מלי ויזהר ושל אהבה בין אחים והעוצמה הזו החזקה שרק אחים הקרובים אחד לשני יכולים להרגיש. רק אחים עם קשר מדהים כמו הקשר והחיבור בין מלי ויזהר יכולים להרגיש. זה סיפור של אהבה. כי אהבה לא הייתה כשהיו ילדים והגיעו לאימוץ. אהבה הייתה קיימת אצל סבתא אסתר וסבא חיים. סבתא אסתר עם הבישולים שלה, משפטי החוכמה שגם שנים של שיטוטים בהודו לא יעזרו. סבתא אסתר עם הדאגה והאכפתיות. סבתא שהוציאה את כל חסכונותיה למצוא את יזהר ושכרה את שירותיו של חוקר בכיר, כנען גרוס – נחל כבר הצלחה בסיפור קודם של הצלה, יותר נכון מציאת גופה. סבתא שהגעגועים אליה הם אינסופיים.
זה סיפור על חסך: חסך באהבה, יתמות, חסך בעושר והרצון להשיגו, חסך במציאת מי אני בחיים, הצורך בלמצוא משמעות. חסך בחברויות והצורך בחברויות אמת. חברות נפש. חסך בחופש והצלחה והרצון למצוא ולעשות זאת.
והספר כתוב בצורה כל כך סוחפת, מהירה, כמו הסם שמלי ויזהר ייצרו בהודו ‘הכל זריז’. ואין רגע דל. בין ההווה לעבר, לעתיד. ויש משהו במהירות הזו שכאילו נמצא בסתירה להוויה של המזרח, להודו, שדברים שם אמורים לקרות לאט. שלזמן שם יש חוקים משלו. ויש משהו ייחודי שדווקא שם, בהודו הפגאנית, הכל כביכול רץ כל כך מהר – כמובן שהכתיבה, העלילה, הדרמה והמתח שנוצרים גורמים לכך – אך בתוך כל הריצה הזו מלי מגלה דברים שלא הייתה יכולה לגלות כשהייתה יושבת על החומה עם נושי – חבר ילדות – על החומה בבית בהדר יוסף.
ולמרות שיש נושאים שעולים ולא מעובדים כמו שצריך – הפוסט טראומה הצבאית, הנטיות של מלי מועלם, מעמדות, פגאניות – זהו ספר שכיף לקרוא. כיף להיות בו. כיף להיות בראש של מלי מועלם לכמה ימים וכיף להיות בהודו לכמה ימים. על נופיה, מרחביה, אנשיה, היופי, הקסם, העושר והאושר שבה.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•תומר
הכל זריז

הכל זריז

שרי שביט

ספר זריז גונב דעת.
אולי כמו האופנה החדשה, אנחנו מעריכים עבריינים כמו זאב רוזנשטיין, סוחרי סמים ומשפחתם , במיוחד אם הבת/בן עומדים לשיר/ לרקוד ולהצהיר כי הם לא כמו הוריהם.
ולפני שאמשיך, סיפור מהחיים. לפני כ 20 שנה נעצר במצריים סוחר סמים ישראלי ונידון למוות. כל העיתונות רגשה ובסוף הוא "ניצל" והגיע לארץ.
אני חשבתי שאם מזימתו היתה מצליחה , הרי מספר מסויים של נערים /נערות ואחרים היו "זוכים" לסיוע בזכותו של הצדיק.
הספר הזה מגעיל כי הוא מנסה לעורר אמפטיה מסוג זה.
יש בו את כל הקלישאות:
-" רקע סוציאלי דפוק"( מענין כי העברינים עם רקע סוציאלי לא דפוק , לא נתפסים או לא מענינים).
-הודו מתוארת כארץ מסריחה ומצחינה שרק סמים והעמדת פנים וחלקלקות נחלתה.
-הישראלי מעורר הזדהות גם אם הוא מתכנן ומבצע מעשה נורא.של יצור וסחר בסמים ולא סתם אלא מסוג "מתקדם", הרי אנחנו ארץ האילתור והיצירה.8200 של הסמים.
- בסוף נתקע סיום "מוסרי".
לעצם הכתיבה. יש בספר כתיבה תזזיתית- באתי , ביצעתי , לעתים דפקתי.
וכמו כל צבר בפנים אנחנו רגשיים, רכים,אוהבים ואפילו עם מעשים טובים בסתר.יש סבתא טובה שמחכה לנו.
מה נאמר, קראתי גם את ספרה הראשון של ה"סופרת".
המלצתי: שני כיוון, יש לך יכולת, השקיעי אותה בכתיבה איכותית. אחרת, תסיימי את חייך בכתיבה של ספרי חנופה יאפית.
חבל"ז

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אורי רעננה
הכל זריז

הכל זריז

שרי שביט

הספר הוא תיאור מסעה של מלי מועלם עם החוקר הפרטי כנען גרוס, בעקבות אחיה יזהר שנעלם בהודו. הסיפור פוסע צעד אחד קדימה לתיאור המסע ושני צעדים אחורה כדי לתת לנו את הרקע ואת הסיבות שהביאו להיעלמותו של יזהר.

בקווים כלליים בלבד הסיפור הוא כזה : יזהר ומלי הם שני ילדים שנולדו בברזיל למשפחות עניות ביותר ואומצו כתינוקות על ידי בני הזוג אסתר וחיים מועלם מהדר-יוסף, ישראל. מאחר ובני הזוג מועלם היו כבר די מבוגרים התרגלו הילדים לקרוא להם סבא וסבתא. סבא חיים נפטר וסבתא אסתר ממשיכה להשקיע את כל-כולה עבור שני ילדיה הבוגרים.

יזהר ומלי יוצאים להודו בראש קבוצה קטנה אשר מטרתה לעשות את המכה ולחזור ארצה עם סכום כסף גדול שייתן להם פוש רציני בחיים. הרעיון הוא לייצר סוג מסוים של סם שמוכנס לתוך מסטיק עטוף ונמכר לתיירים. הנוסחה לייצור הסם בידיהם והם הקימו מעבדה קטנה והחלו במכירות. אך, לרוע מזלם המשטרה עלתה עליהם, פרצה למעבדה ועצרה מספר אנשים, ביניהם מלי. יזהר הצליח להתחמק. מלי הוחזרה ארצה באזיקים אך שוחררה כעבור זמן קצר. היא חוזרת להודו עם החוקר הפרטי כנען גרוס ששכרה סבתא אסתר על מנת למצוא את יזהר.

במהלך מסע החיפושים מתגלים דברים חדשים, קורות הפתעות ויותר אינני רוצה לכתוב ספוילרים. העלילה מעניינת אם כי לפרקים חשתי גודש מוגזם בפיתולים ובדמויות שהוכנסו לתוכה. אפשר היה לדעתי לקצץ כחמישים עד שמונים עמודים ולהדק את העלילה.

קהל הסטלנים וחובבי עישון הגראס ימצאו כאן שלל מושגים מעולם זה, אשר עבורי היה זר לחלוטין ונאלצתי לא אחת לחפש הסברים למושגים בגוגל...

ניכר שהמחברת ביקרה פעמים מספר בהודו ואוהבת את נופיה ותרבותה אשר מככבים בספר. דמותה של מלי מאוד עגולה והיא מספרת את סיפורה בגוף ראשון. הספר עכשווי ופונה לקהל צעיר. בני עשרים עד שלושים שבקרו בהודו בודאי ימצאו בו עניין רב.

לפני 14 שנים•dyona
הכל זריז

הכל זריז

שרי שביט

אני לא חובבת ישראלי, ובחיים לא אטוס להודו, אבל
הספר כתוב טוב וקולח ובעיקר מקורי.
שרי שביט משחקת עם השפה באופן מגניב ביותר.
והודו נפרשת על כל טירופה וג'יפיותה.

מלי נהדרת, כנען גרוס (= "אדון חוקר") הורס
והסודות המשפחתיים והתעלומה של הספר מושכים ומעניינים,
רק חבל - וזה ספוילר קטנטן -
על המתח המיני המבוזבז.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•נעמי
הכל זריז

הכל זריז

שרי שביט

קראתי כמה שיכולתי עד שהחלטתי לעזוב (בערך אחרי יותר מ-100 עמודים של הספר), דבר שהוא נדיר אצלי (להפסיק).

האמת היא שציפיתי ליותר, הספר מתחיל טוב, האח הכריזמטי יזהר נעלם, האחות מלי מועלם מצטרפת לכנען גרוס, חוקר פרטי שמושכר על ידי הסבתא של האחים בהודו בחיפוש.
אז מתוודעים לדמויות ללירז, אביחי החוקר. האחים אנטון ואולג הכימאים המוכשרים.
ה"יפני" שהוא בעצם פרסי, ברי שנטש לפני שהחלה הקמת המעבדה.

בקיצור אני לא הצלחתי להתחבר

לפני 14 שנים•
★★★★★
•עופר
הכל זריז

הכל זריז

שרי שביט

ספר סתמי ! עברית רחוב, אינו ראוי לעמוד על ארון ספרים !

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אורלי ל.