שוכב אני על המיטה. רגליי שמוטות, גבי מוטה מעט ופניי אל החלון, מנקה לרגע במטלית הסגולה את עדשות משקפיי ומביט אל השמיים התכולים – לבנים. מן החלון ניכר כי משהו השתנה במזג האוויר: השמש הגיחה פתע, לאחר ימי גשם צפופים וממטרים רבים, והנה היא הופיעה בקרניה היוקדות, מאירה את העולם בנוגה קרניה, על הכבישים, המדרכות, הבניינים, ענפי העצים הלחים, השדות המוריקים, האנשים, השדרות. השתקפויות. לאחר ציפייה היא הגיעה.