זה היה אמור להיות הספר שיוכיח אחת ולתמיד לקוראי אתר זה שזכיה בפרס בוקר אינה בעוכרי הספר ולא צריכה להפוך אותו לצנינים בעיני הקורא. זה כמעט עבד, אבל אז 100 דפים לפני הסוף הספר נהרס. או לפחות כך הרגשתי כשסיימתי אותו.
אני אוהב עבי כרס. אני לא קורא הרבה מהם. ספר עב כרס הוא סוג של מחוייבות שאם היא לא צולחת אתה עלול להיות שבוי בה לזמן רב, אבל כשהיא עובדת, זה נפלא. הספר הזה מעל 800 עמודים ועד עמוד 700

חשבתם פעם על פרסים ספרותיים? אני חשבתי עליהם בכל פעם שנגרם לי מפח נפש, אחרי קריאה של ספר שזכה בפרס יוקרתי. אני לא יכולה לומר - אם כי כבר שמעתי מישהו שאומר ולא פעם אחת - שכל זוכי פרס כזה או אחר הם גרועים. אבל אפשר לומר בזהירות שיש פרסים שנסתר מבינתי ההיגיון הטמון מאחורי בחירתם. למשל פרס נובל לספרות, ש-18 חברי ועדת הפרס ממונים לכל חייהם. עדיף להם ספר שאינו קריא מדי, שהסופר מייצג את מדינתו, ויש בו י

ספר שהוא חגיגה לאינטליגנציה. מהנה ומושך לקרוא למרות ששני הספורים השלובים בו הם לכאורה סתם שתי מעשיות שגרתיות ונדושות שכל אחד שמע כמוהן רבות. יש בו מוטיב מיוחד שלא ארחיב לגביו כדי לא ליצור ספויילר. זה די נדיר למצוא סופר/ת כה חכם ומתוחכם כ<mark>אלינור קטון</mark>, והתענוג הוא גדול. מסוג הספרים שמיד עם סיומם בא לך להתחיל לקראם מהתחלה כדי להשלים את ההבנה שנוצרה רק בסופו. מומלץ

המתרחש ברומן התאטרלי "החזרה"(כפי שהוא מוגדר על הכריכה האחורית) היא בבואה של חיי המתבגרים בעיני המבוגרים. מה שהופך את הספר לטקסט טוב עד טוב מאוד הוא הכישרון של הסופרת, <mark>אלינור קטון</mark>.

ספרים על מתבגרים, חייהם, התנסויותיהם בעולם המבוגרים, האתגרים שעומדים בפניהם, ההתמודדות איתם, החוויות הראשוניות שלהם - מכל אלה יש לנו די והותר. נדרש מעין "טוויסט" מקורי ויצירתי כדי להציג מחדש את הדברים הללו. ואת זה הש

#
כשקראתי את "המאורות" – ספרה השני והמעוטר של <mark>קטון</mark> - מה שהציק לי בו היה בעיקר הפטפטנות הנוקדנית של הסופרת. הסיפור מזדחל לו, מתפתל לו, מתארגן לו סביב הגיגיה של הסופרת, ואינו מצליח להתחבר, אלי לפחות. זה ספר עתיר עמודים, שנטשתי אחרי 122. פשוט שיעמם אותי קשות.

הספר הזה – ספר הביכורים שלה – קצר יותר – "רק" 350 עמודים. אבל רוב הסממנים של ספרה השני נמצאים גם בו. כתיבה מפוזרת, סיפור שעסוק בהגיגיה של

מעין עלילה בלשית מורכבת המתרחשת בניו-זילנד של מחפשי הזהב באמצע המאה ה-19. כתוב מרתק, הרבה ניתוחים של הטיפוסים שלוקחים חלק בעלילה מהולים בהומור דקיק. תרגום מעולה ושוטף של מיכל אלפון. הייתי מדרג אותו כספר מעולה אלמלא היתה לו חולשה מסויימת בסופו. בכל זאת מומלץ מאד לקוראים למרחקים ארוכים.

806 עמודים!!! אבל כתובים בכשרון רב. סיפור מרתק המשלב עלילה עם סיפור היסטורי של עיירות כורי הזהב בניו זילנד במאה ה- 19. נכון שלעיתים קשה לעקוב אחר העלילה, הרבה דמויות שלכל אחת סיפור משלה המשתלב איכשהו בדמות האחרת.ראיתי את הביקורת על הספר של מי שקראה עד ע' 122 ואשר פסלה אותו. כנראה שועדת פרס בוקר לשנת 2013 עשתה את מה שאני עשיתי - קראתי עד ע' 806 . הסיפור מעניין, לא מעט עלילות משנה, יש פה הרבה אנתרופ