חיפשתי את הספר הזה מעל שנתיים מבלי שידעתי דבר על עלילתו. הוא ריצד לי בהמלצות ברחבי המרשתת וידעתי שהוא שייך לספרות הספקולטיבית ( יעני פנטזיה או מדב ) , אבל לא יותר מזה. מה שמשך אותי אליו היה השם. לא השם העברי שניתן לו : דבר רודף דבר, שהוא תירגום טוב אבל לא תופס את המהות של השם באנגלית : one damned thing after the other . שם גאוני. בשביל שם כזה אני מוכן לקנות ספר בשק.
אבל זה גם שם מחייב – יש בו הבט

הייתי צריכה לסמוך על הביקורת של cujo שממנה כבר הבנתי שהספר לא הולך להיות להיט.
או אולי להפך, אולי סמכתי עליו יותר מדי כשהוא כתב שלמרות הבעיות זה ספר קליל וחביב בסך הכל... ואז פירט את רשימת הבעיות שמספיקה כדי להבין שעדיף לשמור מרחק מהספר הזה.
בכל אופן, בסוף נתתי לו צ'אנס, וחבל.

כמו שנאמר בבדיחה ההיא, יש בספר הזה הרבה רעיונות חדשים ויפים הצרה היא שהחדשים אינם יפים והיפים אינם חדשים...
עם שאילת

בלעתי את הספר בנשימה אחת ולא אין בו הרבה הגיון בדיוק כמו מסעות בזמן. אבל למי שמוכן להתחבר לז'אנר הזה, זו הנאה צרופה. קצב מהיר ובדיוק כמו הכותרת - דבר רודף דבר ואין רגע דל. הדמות המרכזית היא כזו שקל להתחבר אליה ולרגע להניח את קול ההגיון ולהצטרף אליה למסע המסחרר שיש בו הכל. חברות, אהבה, בגידה ,הרפתאות, וכמובן מסעות בזמן.

כוכב אחד עבור הרעיון - מסעות בזמן, וכוכב שני עבור המקוריות למקצוע הגיבורה - היסטוריונית.
גיבורת הספר, מקסוול, היא הסטוריונית, ודי זאב בודד, ולכן מוכנה להיכנס לתכנית סודית ומסוכנת. היא תתנסה בטכנולוגיה שיכולה לשנע אנשים בזמן, כדי לחקור אירועים היסטוריים. רק שמסתבר שיש עוד סיבוכים בתכנית הזאת, ויש מי שמנצל את הטכנולוגיה הזאת לרעה.
אני נשברתי כשהיא נסעה לחיות בעידן הדינוזאורים. משם הסיפור פחות עבד