"המציאות עולה על כל דמיון" הוא המשפט שליווה אותי במהלך הקריאה בספר זה. ואכן, שוב מתברר שהמציאות היומיומית מספקת לנו את החומרים המעניינים ביותר לספרות ולמחשבה בכלל.
לא בכדי פותח פון שיראך את ספרו במשפט הבא (מתוך ההקדמה): "ג'ים ג'רמוש אמר פעם שהיה מעדיף לעשות סרט על אדם שהולך לטיול עם כלבו מאשר על קיסר סין" (עמ' 9). גם או. הנרי, הסופר האמריקאי הידוע ואמן הסיפור הקצר (על שמו מוענק מדי שנה פרס לסיפורים קצרים), מסכים עמו: "יש סיפור בכל דבר. מצאתי כמה ממעשיותי הטובות ביותר על ספסלים בגנים ציבוריים, בעמודי תאורה ובדוכני עיתונים". ההשוואה לאו הנרי אינה מסתכמת בדברים האלה.
פרדיננד פון שיראך הוא סניגור פלילי ברלינאי מצליח. הוא גם סופר (מעולה), למרות שהוא לא מגדיר עצמו ככזה לא על גב הספר ולא בראיונות עמו – ענווה ראויה להערכה, יוצאת דופן אצל סופרים, ואף מפתיעה במיוחד לאור ההצלחה הספרותית והמסחרית לה זכה הספר. זהו קובץ סיפוריו הראשון, שהיה רב מכר גדול בגרמניה, תורגם לעשרות שפות ובשנת 2010 אף זיכה אותו בפרס קלייסט היוקרתי. מאז הוא הוציא לאור ספרים נוספים, בהם קובץ סיפורים נוסף שהוא מעין המשך לקובץ סיפורים זה בשם "אשמה", וכן ספר בשם "פרשת קוליני" שראה אור בעברית לפני כחצי שנה בלבד בהוצאת "ידיעות ספרים" – בכוונתי לקרוא אותם עכשיו, משנחשפתי לכתיבתו הנפלאה.
הספר מורכב מאחד-עשר סיפורי מקרה פליליים אמיתיים שבהם פון שיראך שימש כסניגור. הכתיבה מינימליסטית, עניינית, דיווחית משהו. כמעט ואין בו דיאלוגים. אורכו של כל סיפור כ-20 עמודים, והסיפור הארוך ביותר הוא בן 40 עמודים. אבל, וחשוב להדגיש זאת שכן זו אחת הסיבות לרתיעה (הבלתי מוצדקת, לטעמי) שיש לקוראים אחדים מקבצי סיפורים קצרים, כל סיפור הוא עולם ומלואו ובשום פנים ואופן לא נוצרת תחושה במהלך הקריאה כי לפנינו סיפור שהוא קצר מדי. עיצוב הדמויות מוקפד ומדוייק, אין בספר אף מלה מיותרת, והודות לכך הקריאה בו נשארת קצבית, סוחפת ומרתקת לכל אורכה. וחשוב לא פחות, הסיפור ומשמעויותיו ממשיכים ללוות את הקורא זמן רב לאחר סיום הקריאה.
מבחינתי, מדובר באחת הדוגמאות המוצלחות ביותר בהן נתקלתי בסוגת הסיפור הקצר. טון הכתיבה אף מזכיר את האיכויות של סיפורי או. הנרי; כל פרט משמעותי וחשוב, מהמשפט הראשון בכל סיפור הקורא כבר מצליח להקים לנגד עיניו דמות בעלת מאפיינים ייחודיים, חלקן אפילו מעוררות הזדהות, בעיקר בגלל שרובם אינם נמנים על דמות העבריין הטיפוסי והן לעולם אינן סטריאוטיפיות (כך למשל גיבור הסיפור הראשון הוא רופא ותיק ומוערך בעיירה קטנה, גיבורה אחרת היא פליטה מאיזור מלחמה, אחרים הם סטודנט ממשפחה מבוססת, אח ואחות בני עשירים ועוד).
כל סיפור מספק זווית ראייה ייחודית על המקרה המתואר, מאתגר את התפיסות המקובלות של הקורא אודות צדק ומעלה שאלות מוסריות אודות מערכת המשפט והענישה הפלילית, בין היתר על רקע השתנות הזמנים (כמו בסיפור הראשון). גם התוצאה המשפטית בסיומו של הסיפור היא לרוב מפתיעה ואף אחד מהסיפורים אינו צפוי, מה שהופך את הקריאה גם למותחת.
הכתיבה המדוייקת והחפה במתכוון מסנטימנטליות הזכירה לי במובן הזה גם את כתיבתה של פלאנרי אוקונור. גם אצלה הקורא מעומת עם תפיסות בנאליות של מושגי טוב ורע, כאשר בסיפוריה הדמויות הטובות לכאורה נענשות ואילו אלה שנתפסות כרעות באופן טיפוסי (פושעים, אנשי שוליים וכולי) מתגלות כמורכבות. כמו כן, משמעות הסיפור הולכת ומתרחבת לאחר סיום הקריאה – אוקונור נהגה לומר, ובצדק, שזה אחד הדברים שעושים סיפור לטוב. אך בכך מתמצה הדמיון לאוקונור מסיבות שונות שלא זה המקום לפרטן (בקצרה – הדבר קשור לתפיסת העולם הקתולית האדוקה והחמורה שלה). כאמור, לטעמי סגנונו של פון שיראך קרוב הרבה יותר לזה של או הנרי מבחינת האופן שבו הוא מתאר את דמויותיו, אולי גם בגלל הנסיבות האישיות שהביאו את שניהם להכיר את החוק ואת הטבע האנושי מקרוב – פון שיראך במסגרת עבודתו כסניגור פלילי והנרי כמי שריצה עונש מאסר בן שלוש שנים על מעילה כספית וככל הנראה נטל את שמו הספרותי מאחד הסוהרים בכלא שבו שהה.
התחושה במהלך הקריאה היא של צפייה בסרט בסגנון "פילם נואר" כאשר בין כל סיפור או אפיזודה מפריד מסך קולנוע מהסוג הישן, שיורד על הסיפור עם סיומו ועולה שוב לקראת הסיפור הבא. מעין סנאפ שוטים קצרים, חדים ומעוררי מחשבה. דימוי זה עלה בראשי לאחר שקראתי שבימים אלה נערך עיבוד קולנועי לספר וגם בעקבות המציצנות המשותפת לשני המדיומים – שכן קריאה של סיפורים אמיתיים, במיוחד כאלה שעוסקים בדין הפלילי, מספקת גם יצר מציצנות מסויים. לדוגמה, כיצד נראה העולם מבעד לעיניו של מי שהעז לחצות את הקווים ולהפר חוקים איסורים מוסריים, ונתבע כעת לשלם את המחיר.
נשביתי בקסמו האפל של הספר ובטון המיוחד של המחבר מהעמוד הראשון ומאותו הרגע ידעתי שאמליץ עליו. הפגם היחידי שמצאתי בו הוא שהוא הסתיים לי מהר מדי, בין היתר "באשמתי", כי קראתי אותו בתוך יומיים ועל חשבון מטלות אחרות שחיכו לי. וכשסיימתי, אמרתי לעצמי שהייתי שמחה להמשיך ולקרוא עוד ועוד סיפורים כאלה (וזו ההזדמנות להביע תקווה שגם קובץ הסיפורים השני יתורגם לעברית – ולא, אמהר להשיגו לקריאה באנגלית). חלק מהסיפורים הייתי רוצה שיהפכו לרומן באורך מלא. דמויות אחרות סקרנו אותי וחיפשתי מידע אודותיהן ברשת.
ולבסוף צריך לומר כמה מילים על השם פון שיראך. לחלקכם הוא אולי לא אומר מאום. למי שמתמצא במלחמת העולם השנייה ובשואה השם עשוי להישמע מוכר. סבו של המחבר הוא באלדור פון שיראך, מי שהיה ראש ההיטליוגנד (תנועת הנוער ההיטלראית) וגאוליטר (מנהיג נאצי מחוזי) של וינה. ניתן למצוא את תמונתו יושב בשורה השנייה בספסל נאשמי משפטי נירנברג, לא הרחק מגרינג. פון שיראך הסב הורשע בפשעי מלחמה ובפשעים נגד האנושות ונשפט לעשרים שנות מאסר. התחלתי בשורה "המציאות עולה על כל דמיון" ואסיים עמה – בזמן כתיבת שורות אלה, התאריך הוא 29 באפריל, יום שחרורו של מחנה דכאו על ידי הצבא האמריקאי. סבי היה ניצול המחנה. באופן בלתי נמנע, נזכרתי שוב במשפט זה כאשר חשבתי על תהפוכות המציאות הפרטית של כל אחד מאיתנו וכיצד ההיסטוריה שהפגישה בין הסבים משני צידיו של מתרס רצחני, טרגי ומתועב מאין כמוהו, מפגישה כעת בין הנכדים, שניהם עורכי דין בהכשרתם, והפעם בנסיבות שונות לגמרי.
לזכותו של פרדיננד פון שיראך ייאמר שבספרו "פרשת קוליני" הוא בא בחשבון נוקב עם מערכת המשפט הגרמנית שתמכה וגיבתה את הנאצים (ומאוחר יותר אף פטרה רבים מהם מעונש). אין ספק כי השם "פון שיראך" הוא מטען לא פשוט לשאת ולהתמודד עמו, ובראיון אחר הוא מאשר את הדברים: "כשאתה גדל עם שם כמו שלי, בזמן שבו אתה מגיע לגיל 15 או 16 לכל הפחות, עליך לשאול את עצמך כמה שאלות בסיסיות וגם לענות עליהן תשובות בסיסיות ביותר, כאלה שאתה יכול לחיות איתן. זו האחריות שלך." אפשר רק לתהות לגבי הבחירה להמשיך ולשאת את השם, ועד כמה הבחירה לעסוק במשפט הפלילי הושפעה מהצורך של הסופר להתעמת מגיל צעיר מאוד עם שאלות אודות מוסר, אחריות ואשמה – אולם תהיות אלה חורגות מהביקורת הספרותית. ואולי דוקא הן משלימות אותה – שכן ספרו של פון שיראך אינו מייפה את המציאות ואינו מציג "טוב" ו"רע" בצורה בנאלית. הוא מניח את המציאות לפנינו במלוא מורכבותה ומזמין לבחון אותה לאור המשפט שמופיע בהקדמה – "רוב הדברים הם מסובכים, ואשמה היא עניין בעייתי".
כולי תקווה שתקבלו את הזמנתו לדיון בשאלה מרתקת זו ושתקראו את הספר המצויין הזה.
מומלץ בחום רב.
הביקורת פורסמה במקור באתר "אנשי הספר"
http://peopleofthebook.co.il/books/563
