“****




סיפור חייו קורע הלב של שודד זקנות או רוצח מקרי לא אמור בכלל לעניין אותי, וודאי שלא את בית המשפט בבואו לפסוק את הדין, אלא בעיקר השורה התחתונה. רצח, או לא רצח. גם אם נניח לרגע בצד את הסיבה הישירה לפשע, כל הסיפורים על ילדות קשה, עוני, קומפלקסים פסיכולוגיסטיים או הגירה לא מוצלחת נשמעים לי תמיד כמו איזה מין "אויויוי" מתייפייף של הסניגוריה הציבורית שאולי צריכים להישמע, אבל כסוג של משקולת מאזנת, ולא כשיקול עיקרי של בית המשפט במתן העונש.

ניגשתי לספר הזה בחשד מה. אסופת סיפורים של סניגור גרמני, שהבה נודה על האמת - אנשים מסוגו לא רק משחררים אנשים שנאסרו על לא עוול בכפם אלא גם אחראיים בישירין או בעקיפין להחזרה של אנסים, רוצחים ופושעים מועדים אל הרחובות, לעתים תוך היתלות בפרצות חוקיות ובפגמים פרוצדורליים.

פרדיננד פון שיראך מגולל בכישרון לא מבוטל סיפורים מרתקים, שאולי נדמה לכאורה שכל מה שאמור לעניין אותנו בהם הוא באמת השורה התחתונה, אך בפועל אנחנו מגלים שלרופא שרצח את אשתו בגרזן היו "נסיבות מקלות" אמיתיות, ושמדובר לא רק בכיסוי תחת משפטי או בעצימת עיניים הזוייה לנוכח אדם מן השורה שנגרר למעשה זוועה. פתאום נראה שהסיפור, הסיפור ממש ולא הפרטים המשפטיים הקליניים הקרים, הוא שמעניין, והוא הדבר העיקרי שרלוונטי. אולי ככה פון שיראך מצדיק לעצמו את הדיסוננס הקוגנטיבי שרוחש באופן מובנה בקרבו, אבל הסיפורים האנושיים שהוא מספר מעניינים מאוד והמניפולציה שהוא עושה יעילה מאוד ופעלה אפילו על ציניקן שכמוני, שבחלק מהסיפורים מצא את עצמו כמעט מזיל דמעה. דמעה! אני! על מישהו ששדד בנק כי כל החיים שנאו אותו והוא לא הצליח והוא רק ניסה לקחת קצת כסף כדי לחזור לאיזה מקום שהיה לו טוב שם! נכון שזה נשמע טיפשי? נכון שיירקב בכלא? אז לא. אם הייתי מושבע, אני די בטוח שהייתי משחרר אותו. לא אני. הסיפור.

נהדר.


****”

“יש ז'אנר ספרותי העוסק בספרות משפטית. ספרים מהסוג הזה נכתבים פעמים רבות כספרי מתח, מתארים את רדיפת הצדק של עורך הדין בסיפור, את שליטתו ברזי החקירה ובחוק, ואיך ברגע האחרון הוא מציל את לקוחו ממאסר או מוות, רק בזכות הוירטואוזיות שלו. ספרים כאלה נכתבים פעמים רבות על ידי עורכי דין, כמו הסופר בספר הזה. אבל הספר הזה כלל אינו אחד מהספרים האלה.

נושא הדרמה המשפטית מבוסס על העניין של קוראים "נורמטיביים" בחייהם של פושעים, עניין המבוסס על הידיעה שרק כפסע מפריד בין חיינו המהוגנים ושומרי החוק לבין אפשרות הגדרתנו כפושעים. האפשרות הזו, המזומנת לכל אדם מהישוב - בגלל מעשה שלא ידעת שהוא אסור, טעות או שגיאה - מפחידה. ופון שיראך כותב את ספוריו על אנשים, על הרגע בו הם נופלים, מתייאשים או מוותרים. ובזה שונה הספר הזה מספרים בז'אנר המשפטי: הוא עוסק רק ב"נאשמים". הסנגור המגן עליהם אינו מובלט כלל. רשויות אכיפת החוק בגרמניה - המצטיירות באור ליברלי מאד וחיובי - גם הן לא העניין. העניין הוא הנאשמים, מניעיהם, רגשותיהם ותוצאות המעשה אותו עשו.

יש בספר 11 סיפורים קצרים שכולם מרתקים, מאלפים, גורמים להזדהות, וגורמים לך לחשוב. פון שיראך אמנם בחר פושעים שקל לאדם נורמטיבי להזדהות איתם - הוא לא בחר איזה דומראני, למרות שאני חושדת שלו היה בוחר מישהו כזה, היה מצליח לגרום לי להזדהות גם איתו...בכל מקרה מצאתי את עצמי מזדהה עם אנשים שרצחו, שדדו ונשבעו לשקר בבית משפט, שהיו טפשים, אלימים, נואשים.
הכתיבה חפה מהצטעצעות ומצליחה לספר לקורא את מה שהסופר רוצה לספר לו, בלי להתחנף, לחוד לו חידות או לתאר תאורים ליריים. באחד הסיפורים אומר פון שיראך לגבי בית המשפט "הגרמנים אינם אוהבים עוד פאתוס. כבר היה להם די והותר ממנו" והוא מקיים את הכלל הזה: אין פאתוס בכתיבתו של פון שיראך. לעומת זאת יש בו הרבה דרמה ומתח הנובע מתוך הסיפור, לא מאמצעים מלאכותיים.

ספרו "פרשת קוליני" שקראתי קודם ואהבתי מאד, והביקורת המחכימה של נטעלי (תודה!) גרמו לי להשיג ולקרוא את הספר הזה. הספר הזה עוסק באשמה. הוא מניח שמעשה - גם מעשה פלילי - יכול להיות תוצאה של סיבות מגוונות ולדעתו של פון שיראך על בית המשפט לשפוט לפי מידת האשמה שהיתה במעשה, לאו דווקא לפי התוצאה. וזו מסקנה שהיתה יכולה להביא למהפכה, לו היינו מוכנים לותר על אלמנט הנקמה המתקיים בעונשים שאנחנו מטילים, ועל הצורך שלנו להוכיח שיש רק אמת אחת - שלנו.”

“ספר קטן-גדול, בפורמט של הספרייה לעם של עם עובד. נקי, נטול קישוטים, בהיר, מרגש ולא רגשני, מתון, מתחת לשקט שוטפים זרמים עזים, סיפורים מטלטלים על אנשים קטנים ובלתי נראים, צללים, אנשי השוליים של ברלין. מהגרים, אנשי צווארון כחול, בני מעמד גבוה שנפלו אל מצבים נפשיים בלתי אפשריים.

פרדיננד פון שיראך, עורך דין ברלינאי מצליח, אוסף את סיפוריהם המרגשים של אלה שייצג מתוקף מעמדו ושל אלה שייצג בגלל ליבו הנדיב. הוא שוזר את הסיפורים לתמונה בלתי נשכחת, זורה עליהם הומור דק מן הדק ומגיש לקורא אוסף סיפורים יוצא דופן.

נדמה כי סיפוריו מספרים את עצמם. הוא מעלה אותם אל הבימה בעודו משמש להם ניצב. תפקידו זניח, כאילו פלש אל חייהם, האיר אותם בנורה מסנוורת ונוטש אותם כדי להניח להם לחיות את חייהם הנורמליים בעצמם.

ספר מיוחד במינו.”

“הספר "פשעים" הוא ספר סיפורים שכתב פרדיננד פון שיראך, עורך דין גרמני, המתאר כמה מהתיקים הנבחרים שעסק בהם במהלך עבודתו- תיקים בהם הוא שימש כעורך דינם של מי שביצעו פשעים כאלה ואחרים- רצח, גנבה, ונדליזם ועוד. כפי שעולה מתוך הציטוט שהוצג בפתיחת הספר- "המציאות שאנו יכולים לדבר עליה היא לעולם לא המציאות כשלעצמה" (ורנר ק' ביזנברג), למציאות רבדים רבים. כשאנו נתקלים בכותרת העיתון הזועקת "נרצחה בגרזן על ידי בעלה" או "גופתו המבותרת של גבר נתגלתה קבורה בגן העירוני" רק לעתים אנו עוצרים לחשוב על נקודת הזמן האמיתית בה החל הסיפור. פרדינדד פוך שיראך מציג לנו את סיפורי הפשע מזווית מעט שונה- הוא בוחר נקודת התחלה אחרת לסיפור, ומפליא כמה שזה הספיק כדי לערער ולו במעט את התפיסה שלי של בעלי התפקידים "פושע-קורבן".

הכתיבה נהדרת ומעבר לכך שהספר מאוד קריא, היא יוצרת אווירה שמשלימה את החוויה המשפטית. ההרגשה היא כאילו אני חלק מהצוות המשפטי הנחשף לפרטי התיק המדובר וסוקר ראיות באופן יבש. המחבר לא משתמש בקלישאות מלאות רגש "הוא רצח אבל...", הוא אינו מנסה לעורר רחמים ובאופן מודע לנסות לעורר בך את מורכבות ההתבוננות בפושע. אלא, כמו שאמרתי- הוא פשוט מנסה להציג את המציאות "כשלעצמה" (*). והצלחתו של המחבר היא בעובדה שאין בכך כדי "לייבש" את האווירה כולה- הספר מלא רגש, ומלא מורכבות, הנוכחים שם בין השורות. החל בהזדהות עם גיבורי הסיפורים הקטנים, וכלה (ואולי אפילו עוצמתי יותר) כשאתה עושה צעד אחורה ומסתכל מנקודת מבט רחבה יותר ופתאום אתה חש אי-נוחות עם הדמות איתה אתה מזדהה, עם איך שאתה מקווה שהעניינים יתקדמו, ואולי אפילו עם התחושה שזה יכול לפעמים לקרות גם לך.

ואז, כשמסתיים הסיפור, ולפעמים אתה אפילו שמח על איך שהתגלגלו העניינים ועל גורלו של "הגיבור-(הפושע!)" אתה נזכר שבכל זאת לא הוצגה המציאות כשלעצמה. וכאן מקומה של הכוכבית הגדולה- בכל זאת לא נחשפת לסיפורה המלא של התביעה. לא לגמרי חשבת על חיים שנקטעו, על אישה שאולי "הגיע לה" (אמירה פרובוקטיבית לחלוטין אבל תחושה שיכולה לעלות במהלך הקריאה) ומה גרם לה להתנהג כך שבסופו של דבר בא עליה הגורל הנורא הזה. מה שזה גרם לי לחשוב שבאותה מידה יכול היה להתפרסם ספר "אח", שבוחר זווית הסתכלות, נקודת התחלה וגיבור אחרים לכל אחד מהסיפורים, וזה היה מעורר תחושות ומחשבות אחרות.

בקיצור, ספר מקסים- כתיבה נהדרת, ונוגע בדרכו שלו. בעת ובעונה אחת מספר מציאות רחבה יותר, אך מצומצמת יותר. מייצר הזדהות ואי- נוחות. נקרא בקלות ובכיף. לפני כמה ימים סיימתי את "פשעים", והוא עדיין לא חזר אל המדף אלא יושב על השולחן. אפשרי כי בתת-המודע שלי אני מחכה שייכתב שם סיפור קצר נוסף. אולי אני צריך לכתוב עליו ולסגור מעגל, כדי שיוכל לשוב אל מקומו על המדף.”