טוב, למען ההגינות עלי לציין שכאשר ראיתי את הספר לראשונה בחנות הספרים המחשבה הראשונה שעלתה לי לראש הייתה "הנה עוד ספר פלצני שחושב שהוא מציע ניתוח היסטורי מבריק וחדשני לעוד מרד ערבי שעדיין רחוק שנות דור מלעבור למצב צבירה היסטורי (נכון לעכשיו הוא עדיין במצב הווה), לכן אין פלא שפטרתי את הספר כלאחר יד. כך היה גם בחודש שאחריו, ובזה שאחריו, עד שלבסוף אמרתי לעצמי אולי בכל זאת?
לכן לבסוף איכשהו מצאתי את עצמי בשבת בבסיס (ברמת הגולן לרמת האירוניה) יושב מול הספר וקורא אותו מרותק.
איך ייתכן? הרי זה בטח ספר פלצני ש"חושב שהוא מציע ניתוח היסטורי מבריק וחדשני לעוד מרד ערבי שעדיין רחוק שנות דור מלעבור למצב צבירה היסטורי"? אז זהו שלא. מה שהפך את הספר לכ"כ מרתק בעיני היא העובדה שבמקום לנסות ולחזות את העתיד (משימה מפתה אך נידונה לכישלון מראש) הוא מתמקד בהסבר מרתק של העבר (מי הם העלווים, איך הם הגיעו לשלטון וכו') ובסקירה ברורה של ההווה (מאזן הכוחות, עדויות של מנהיגים מכל הצדדים ועוד), כל זאת מבלי להתיימר לספר לנו מה יהיה בסופו של דבר.
ונוסף על הכל עוד נקודה חשובה לקורא הישראלי מהווה המחבר (מי שלא מבין למה אני מתכוון שיעיף מבט על התמונה של הכריכה). לי באופן כבר נמאס להסתכל על המרד מנקודת המבט הישראלית. נכון לתוצאות המרד יש חשיבות קריטית עבורנו, והנקודה הכי בוערת היא ההשלכות שעוד יהיו למרד על בטחון המדינה (ואת זה אני אומר בלי שמץ של ציניות). אבל יש חשיבות גדולה להסתכל על הדברים גם מהצד השני של המתרס (למרות שהמחבר עצמו חי הרחק משם). לנקודת מבט זו יש חסרונות שהבולט שביניהם היא הנאיוויות שבה הוא מציג את הצד המורד תוך כדי התעלמות כמעט מוחלטת מהגורמים הקיצוניים והמוכנים שבו. אבל היי, אנחנו ישראלים קצת נאיוויות בענייני המזה"ת לא יכולה להיות דבר רע, נכון?
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
