"אני לא רוצה שתתגרשי ממני.אני אוהב אותך.ברור שמשהו אבד לנו בשנים האחרונות.אני לא אומר שלא" .
הוא אמר לה שהוא מאושר אתה,ככה איתה ועם הילדים שלהם,והיא אמרה לו שהוא לא יודע מה זה אושר
ואם היא הייתה חיה ליד משהו מאושר היא הייתה יודעת,היא רצתה שיתרגשו ממשהו אחר שהוא לא הילדים שלהם?
רק רצתה שירצו אותה,שילחמו בעבורה כמו פעם.
גליה פגשה משהו באתר והעזה לרחף בגללו,גבר שמעולם לא פגשה .הוא תמך בה במילים מלטפות,הוא הסעיר,ריגש,פינק,ליטף. אך כעסים ורגשות אשם ובגידה לא היו מכוסים על ידו. היו לו באמתחת מילים מחניפות כמו:"המשיכי לכתוב,אני אוהב לקרוא אותך""אני כל כך נהנה למצוא מייל ממך בתיבת הדואר,מתי כבר ניפגש?"אנחנו לא,אתה יודע.
"לא יכולה להיפגש אתך,אבל בבקשה אל תפסיק לכתוב לי".
כך גליה התמכרה התאהבה וחיכתה למצוא בתיבה שלה הודעות שהיו ממלאות את עולמה.
הספר הוא על בגידה וירטואלית ופירוק משפחה בעקבות זאת.
כרמי וגליה טסו לאיטליה לאותו מקום ששם התחתנו 10 שנים לפני, והפעם בכדי להתגרש אחרי חיים שלמים ביחד של דירה משכנתה ושלושה ילדים.הספר ברובו נוגה ומסעיר כי בגידות וירטואליות הם המכה החברתית של שנות ה2000 כך אומרים הסקרים.
היה לי עונג צרוף לקרוא את השורות בין השורות ולהתרגש .

















