פצע עמוק הוא ההזדמנות לריפוי

2014 – עזה. צוק איתן – הודעת sms מקפיצת דופק באחת השעות הקשות לכולם: "אבא-אמא / יקירתי ...כעת נכנס. שמרו על עצמכם. נתראה אחרי המלחמה. אוהב xxx"
במקביל, שולח xxx אל קצינת הת"ש, מסר חפוז ב- WhatsApp, "...מייד נכנסים, את יודעת.. אז, במקרה ש... אם יקרה... את יודעת, העבירי את ההודעה הזו ממני לאמא-אבא / לחברתי.. ו..תגידי להם גם שאהבתי...".
באותם בתים - בהם זמן קצר אחרי הביקור הבלתי נתפס של קצינת הנפגעים מלווה ברופא ובעוד כמה נציגים במדים – "מצטערים להודיע לכם שהלילה... בפעולה...", מגיעה גם קצינת הת"ש ומעבירה את ההודעה... בלתי נתפס. ולאותם "ברי המזל" שההודעה הקשה הגיעה אליהם בשיחת טלפון – מספר לא מזוהה וקול ענייני מבשר - " ..xxx נפצע / נפצעתי – תגיעו, מחכים לכם.." ומיד - נסיעה ארוכה או קצרה, קשה מנשוא. בתחושה זו הנסיעה הכי ארוכה שאי פעם הייתה, בין אם היא נמשכת שעות או דקות – מיד מגיעים. ואנשי מקצוע ממתינים - מלווים, מסבירים, תומכים, מקשיבים, מחייכים, מבינים, מחבקים – למרות ההמולה סביב, למרות שהמלאכה כל כך רבה.

מאה חלפה... אחורה למאה שעברה -

1914-1918 – צרפת / בלגיה – מכתב שנסע ימים ארוכים ליעדו מספר "אמא-אבא / יקירתי, החלטתי שזה הצעד הנכון. מאסתי בחיי הדוחק, הקושי – התגייסתי לסייע במלחמה. נשלחתי לשדה הקרב. נמצא בצרפת / בלגיה. שמרו על עצמכם. נתראה אחרי המלחמה, אוהב xxx
ויש את אותם הבתים שכמה שבועות או חודשים אחרי אותו המכתב, מגיעה ידיעה ראשונה על החייל... מגיע - מברק, בלתי נתפס, נייר קר ומנוכר "בהול", שעשה את דרכו שעות ארוכות.. ובו המסר: "מצטערים להודיעכם כי..." או, אצל "ברי המזל", הודעה שמספרת "..אמא-אבא / יקירתי, רציתי לספר לך... לפני שבועיים/שלושה, נפצעתי בשדה הקרב. מאושפז בבית חולים צבאי בצרפת. כשאתאושש / כשהרופאים יחליטו שאפשר – אבוא הביתה. היו שלום..."

מאה עברה... ואלו הם לא רק הזמן והטכנולוגיה שעשו את שלהם – אלו ההבנה והתודעה שהשתנו...

לואיזה יאנג, מביאה ברומן היסטורי את סיפורה של המלחמה דרך נקודות המבט שהיא בוחרת להדגיש. את כיעורה של המלחמה. את הצלקת שהיא הותירה אצל הלוחמים שהיו בשדה הקרב ואת זו שנותרה בקרב האזרחים שבעורף. ברומן שלה היא בוחרת להביא דרך שני סיפורים אישיים (סיפורו של ריילי, חפ"ש בריטי [הוא רק ריילי, הוא בן המעמד הנמוך] והוא מוכשר, והוא חכם והוא מקסים. ואת סיפורו של הקולונל פיטר לוק [בן המעמד הגבוה, אז יש לו גם שם משפחה!] והוא לא מקסים, אבל הוא בן המעמד הגבוה.. את סיפורן של שתי אהבות גדולות. הצטלבות הסיפורים וגורלם של אנשים כתוצאה מאותה המלחמה.. לשני הסיפורים מתווספת תפאורת רקע של תיאור הנופים, אנשים מגוונים תיאור אורח החיים והלך מחשבה המדגיש את הבדלי המעמדות בבריטניה.
לפי הבנתי, ל' יאנג ביקשה להביא ברומן שלה בעיקר את סיפורי האהבה עטופים במסגרת רומן היסטורי (אחטא לשנייה במגדריות ואומר "ספר נשים"). אני, לעומת זאת, מצאתי בו שלושה דגשים אחרים ומהותיים שמצביעים על תקופה שהייתה נקודת מפנה לעתיד: השנים 1914-1918 לונדון. האחד - הבדלי המעמדות המשמעותיים בבריטניה. אדם נולד אל תוך מעמד. זה חזק. זה משליך על חייו. על עתידו. המלחמה באה לעזרת השאפתניים שבבני במעמד הנמוך, אותם אלה ששאפו לשנות את גורלם, אך לא תיארו לעצמם כמה הדרך הזו תפצע את נפשם. צעירים בני המעמד הנמוך (חלקם, כמובן) בהחלטה של רגע בוחרים – להתגייס למלחמה (לא "להתגייס לצבא" כי אם "להתגייס למלחמה") – הם לא יודעים, שאפשר לבזבז אותם, הם לא חשובים – הם מגיעים ל"תחנת גיוס" מצטיידים בגדים, ציוד, נשק!! (ולא, הם לא עברו טירונות, מסלול, השלמה - גם לא בקצרה), בדיקה רפואית בסיסית בעיקר כדי לוודא שאינם נושאים מחלה מדבקת או דומה. ונשלחים לחזית, לצרפת, "מושלכים לשדה הקרב" לגורלם. החיילים בני המעמד הגבוה, "מתגייסים לצבא" והופכים את חיי החיילות למקצועם - עברו את כל ההכשרות, המסלולים, הידע ומצויידים כראוי לאותם ימים.
כמובן, שאיש מהם לא יצא לחופשה לביתו, אף לא קצרה במהלך כשנתיים.
השני: חיילים פצועים ופגועים בגופם פונו לבתי חולים וטופלו לפי מיטב יכולת הרפואה, אז. אך בתחילת אותן שנים - אין בכלל, ובסופן – יש מעט מאוד התייחסות לפגיעות, לפציעות - נפשיות ולהלם קרב. חיילים חזרו "שלמים ובריאים" אבל הלומים ופצועים בפצעים קלים עד קשים מאוד בנפשם. והם אפילו לא הבינו מדוע אינם מצליחים לחזור לחיים נורמטיביים ולשגרה או לתפקוד בסיסי, כמובן שגם האנשים בעורף, בני משפחותיהם, נשותיהם - לא הבינו אותם.
השלישי: הנותרים בעורף. קרי המשפחות: במשך חודשים ולעתים שנים - ללא כל ידיעה אודות הבנים. חיים בשיטת ה- No news is a good news, עד שהגיע, אם הגיע, אותו מברק מבשר רע. ול"ברי המזל" מגיעה הודעה קצרה ולקונית אודות פציעה. אין מידע מפרט מצב ואופי פגיעה. ומעבר לכך - לא התאפשרו כלל ביקורים של הקרובים (ומי שהתעקש והגיע - סולק). לא התאפשרה התעדכנות ושהייה ליד הפצועים. הפגועים שטופלו בבית החולים התמודדו עם הפציעה ועם הבדידות - או שלא. שרדו - או שלא. ולנותרים בעורף לא נותר אלא להמתין לשובו של הפצוע יום אחד לביתו - חסר איבר זה או אחר. או שיגיע מברק במקומו.
ומה שאני מצאתי כאן יותר מכל, הוא ביטוי לתובנה שעד לאותה המלחמה, המין האנושי למעשה לא הבין כלל משמעותה של מלחמה "מודרנית" ושעם אותה המלחמה נכנס העולם למאה העשרים, שבאותה החזית, לראשונה התמודדו הלוחמים עם מכונות הירייה, המוקשים, מטוסי ההפצצה, הטנקים וכל אותם כלים שעשו את הופעת הבכורה שלהם. ולמעשה הציוד הפיזי היה שייך כבר למאה העשרים בעוד הכלים המנטליים שייכים היו עדיין למאות ה-18 וה-19. הפצע שסלל את הדרך...
(תודה לליאור שהעשיר את ידיעותיי סביב אותה המלחמה).

הפצעים העמוקים מאותה המלחמה, סללו את הנתיב לריפוי

מלחמה זה דבר נורא. כל כך נורא, שרק מי שהשתתף בה יכול לדמיין. "יקירתי רציתי לספר לך" הוא רומן העוסק בזוועותיה של מלחמת העולם הראשונה בה נהרגו כשישה עשר מליון בני אדם ונפצעו כעשרים מליון. מלבד נפגעי הגוף היו גם נפגעי נפש רבים, לא רק בקרב נפגעי קרב אלא גם בקרב בני המשפחות שחיו בחוסר-ודאות כמעט בלתי נסבל בהמתנה ליקיריהם.

כידוע, קשה לדמיין סבל המוני שכזה וקל יותר לחוש את האימה דרך סיפורים אישיים, ובכך עוסק ספר זה. ריילי הוא נער בריטי בן מעמד הפועלים המצליח בתוקף צירוף מקרים וכשרון להתחבר למעמד הגבוה. בעקבות כך נוצר קשר ידידות בינו ובין נדין, בתו של מנצח תזמורת בריטי נודע, קשר המעמיק ככל שהם גדלים. אלא שקשר רומנטי כזה אינו יכול להתקבל בברכה באנגליה של אותן שנים ומשום כך (וכן בעקבות אירוע טראומטי נוסף שלא אתאר כדי שלא לחטוא בספויילר) ריילי מתנדב באופן אימפולסיבי להילחם בצרפת עם פרוץ מלחמת העולם.

הספר מתאר את אימי המלחמה, כפי שהם נחווים על ידי ריילי והחיילים שאתו ועל ידי בני המשפחות מהם הם נקרעו. גם סבלם של אלו האחרונים קשה, שכן בתוקף הקרבות האיומים מפתחים החיילים שכבת-הגנה של ניכור המקשה עליהם ליצור קשר אנושי עם יקיריהם גם בחופשות יקרות-המציאות שהם מקבלים. הדבר גם בא לידי ביטוי בחליפות המכתבים בין הלוחמים לבני משפחותיהם כפי שהן מובאות ברומן.

"ידיעות אחרונות" מחלק מדי פעם ספרים למנוייו ומאחר ואבי מנוי קיבלתי את הספר ממנו. "ידיעות" כנראה מנסה לצוד שתי ציפורים במכה אחת: לצ'פר את קוראיו ולרוקן את המחסנים מספרים שאינם נמכרים. רוב הספרים האלו בינוניים למדי ולצערי גם ספר זה אינו מלהיב. הכתיבה אינה קולחת ומורכבת לעתים מסדרות של משפטים קצרים שאינם מתחברים זה לזה באופן אלגנטי. לא ברור אם הבעיה היא במקור האנגלי או בתרגום, יתכן שגם וגם.

ולמרות זאת, בסופו של דבר הסיפור הקשה מצליח לרגש ויש לו גם ערך מוסף משום שהוא מלמד אותנו פרטים קטנים אך טיפוסיים למהומת האלוהים שהמלחמות יימח-שמן גורמות בחיי בני אדם. בתקופות הרות-גורל כאלו, כל החלטה טריוויאלית עלולה בסופו של דבר לחרוץ גורלות, והנה דוגמא. כאשר החיילים הבריטיים נגשו להתנדב, היה עליהם למלא טופס ולבחור באם הם מתנדבים לשנה יחידה או עד תום המלחמה. מאחר והתחושה הייתה שהלחימה לא תארך מעבר לחודשים ספורים, מתנדבים רבים (ובהם ריילי) בחרו להתנדב עד תום המלחמה כדי לשרת פחות משנה. אלא שהמלחמה נמשכה כארבע שנים. כמה גורלות נחרצו לשבט או לחסד בשל בחירה שגויה כזו? לעולם לא נדע.

לא ספר מלהיב, כאמור, אבל אם הוא מתגלגל לידיכם בכל זאת בהחלט אפשר לקרוא.

אחד הספרים הגרועים שקראתי, כ"כ רדוד ושטחי. הבעיה העיקרית היא שהסופרת פשוט לא יודעת לכתוב, תיאורים של מחשבות בגופן אחר, מילה ואז נקודה ושוב מילה ונקודה, שום רגש היא לא הצליחה להעביר (חוץ מעצבים כמובן). הרעיון דווקא נחמד אבל היא הרסה אותו עם כתיבה זוועתית. אין פה משהו שאפילו מתקרב לרומן. בקיצור אפשר ואף רצוי לוותר.

הספר הזה מביא את המשמעות של תופת המלחמה בצורה מאד ברורה ,בדרך כלל אני מתרחקת מספרים מסוג זה אך הפעם באיזה אופן הצלחתי לקרוא , הוא כתוב מאד טוב , יודע להביא את הקושי והסבל בלי קיטש , יודע להראות את האבסורד שבמלחמות. נוגע . ספר מצוין, ממליצה.
זהירות ספוילרים ...

רומן הסטורי סביב מלחמת העולם הראשונה, ריילי, ילד ממשפחה מהמעמד הנמוך מצליח להגיע להיות בקשר עם משפחות המעמד הגבוה שנמצאות די בסמוך למקום בו הוא גר. הוא חצי מאומץ עי אלפרד שהוא צייר וגם מורה לציור ומתחבר עם נדין שהיא בת של מנצח תזמורת מפורסם. כאשר ריילי גדל והקשר שלו עם נדין מתהדק אין המשפחה שלה אוהבת את המצב ומצליחה להרחיק אותו בתחבולות ללא ידיעתה. התגובה שלו ללכת ולהתגייס למלחמה, הוא נכנס לתופת שלא ברא השטן , מקודם להיות קצין למרות שהוא ממעמד נמוך ומתחבר עם אנשים שמשרתים ביחד איתו. בחופשה שלו הקשר עם נדין מתהדק והם הופכים לזוג. אך רוצה המזל הרע והוא נפצע פציעה חמורה אשר מרסקת אל כל הלסת וחלל הפה, הוא מפונה לבי"ח באנגליה שם יש רופא שמתמחה בשיקום פגיעות מסוג זה. זהו תהליך ארוך מאד וריילי מיואש ומדוכא. הוא משקר לנדין וכותב לה שהוא כבר בקשר אחר ואיך שהוא יחלים הוא מתכנן לנסוע לפריז. נדין נפגעת עד עמקי נשמתה ואומללה מאד מתנדבת להיות אחות במקומות הכי קשים ולעשות את העבודות הכי קשות. נקודת המפנה חלה לאחר סיום המלחמה כאשר ריילי מבקש לצאת לבקר את סיביל אשתו של חבר יקר לו שנהרג במלחמה. הוא פוגש את ילדיו של החבר, ואנני בת השמונה מבקשת לראות את הפציעה שלו, היא לא נרתעת כמו שהוא חושב שיקרה לה, יותר מזה היא אפילו מבקשת לגעת בפניו, היא לא מרחמת עליו, והיא מראה לו שאפשר לקבל אותו כמו שהוא. הילדה הזו מחזירה לו את התקווה ואת הרצון לחיות. המשימה הבאה שלו היא לאסוף את פיטר לוק המפקד שלו מהמסבאה בה הוא משתכר עד כלות ולהביא אותו הביתה. וכאשר הוא מביא אותו הביתה לגוליה ולבנו טום, מסתבר שגם נדין נמצאת שם...

הספר מתאר את אחד הצדדים
הקשים של מלחמת העולם הראשונה
( לא שיש צדדים טובים במלחמה )
הזוועות של חיילים פצועים ומתים
וכמובן נשים וילדים שמחכים
בעורף רומן קצת קשה אבל עם קצת
סבלנות הוא קריא ..

ממש משעמם, השתדלתי מאוד לסיים אותו, אבל לצערי לא הצלחתי לקראת הסוף דפדפתי ע"מ לראות מה קורה....
הסיפור עצמו טוב, על חיילים בזמן מלחמה והגעגועים לבית, לאשה ולחברה שהשאירו.
אבל כתוב בצורה משעממת עם יותר מידי תאורים מיותרים
שממש אפשר לוותר עליהם.
בקיצור, לא חייבים לקרוא.

הספר הנוכחי הוא למעשה ספר שהתחלתי לקרוא כבר מיום הזכרון וחשבתי שהוא מתאים מאוד לימים שבין פסח ליום העצמאות, וסיימתי אותו רק בשבועות האחרונים. הספר משך את עיני בספריה מפני הכריכה האותנטית שלו, אם תשימו לב לתמונה של החייל שמחזיק מכתב, ובאישה שמוצגת למעלה שכותבת, זה נגע לליבי כך שידעתי שיש כאן יומן מכתבים, וכאשר מכירים אותי בתור מבקרת, או קוראת להנאתי, יודעים שקריאת רומני מכתבים, הוא בראש מעיני, הוא הז'אנר האהוב עלי מכל. העלילה מגוללת את סיפורם של שני זוגות במלחמת העולם הראשונה. זוג אחד של מאוהבים צעירים בשם ריילי ונדין, שני אומנים צעירים שחולמים להיות ציירים בצרפת. לנדין יש משפחה עשירה כקורח לעומת ריילי שמתגורר במשפחה הבורגנית והענייה, הם מתאהבים אחד בשני, ברגע שהוריה מגלים זאת הם מרחיקים את ריילי מנדין כך שריילי מחליט בעקבות הלב השבור שלו להתגייס, ועדיין להמשיך להתכתב עם אהובת ליבו נדין שבעתיד הם מחליטים להעתר זה לזו עד שבסוף הוא נפצע במלחמה ואומר לה שיש לו מישהי אחרת, ובנתיים הזוג השני הוא זוג נשוי גו'ליה ובעלה לוק, ולוק הוא המפקד של ריילי בצבא, לוק מתגייס לצבא משאיר את גוליה לבד, עם עול הנישואים, תינוק בדרך ומזניח אותה כשברקע עול המלחמה משנה אותו מקצה לקצה והוא נסחףאחרי רומנים מזדמנים עם נשים בצרפת ובאנגליה, ג'וליה מפורקת ומטפחת את מראה החיצוני, חושבת שאולי לוק יועיל בטובו להסתכל עליה. בעיקרון הספר כתוב לא רע, מנוסח טוב. אך הרגשתי כמה קטעים שפחות עניינו אותי, מדי פעם חזרה על עצמו, וקטעים קיטשים שבעיני היו מיותרים, הספר חמוד ביותר, אבל לבעלי לב רגיש שמוכנים להסתכן ביומני מלחמה.

מה עושה ספר לספר טוב? סוד הצלחה שהופך ספרים לרבי מכר לכאלה שלא ישכחו גם בעוד 100 שנה האם זו הכתיבה? האם אלו הדמיות? הרעיון מאחורי הסיפור? המסר של הספר? העומק? התיאורים? העלילה? דימיון לחיים האמיתיים? או אולי הבריחה מהמציאות היומית של כולנו?
אם נהיה כנים הספר הזה הוא לא יצירת מופת ולא מצוין ואל יזכרו אותו בעוד 100 שנה לטעמי הוא נחמד ולא מעבר לכך אין ספק הכתיבה לא משהו אני אפילו אגזים ואגיד שהיא גרועה תיאורים מסובכים, חוסר סדר, בלאגן,ואי בהירות והבנה
אבל יש משהו בספר הזה שגרם לי לקרוא אותו בלי הפסקה ואני לא יכולה להצביע אליו בבירור שני סיפורי האהבה שמתוארים בספר נשמעו לי בהתחלה די חרושים הוא בן ממעמד הפועלים היא עשירה מבית טוב היא אישה צנועה יפה חסודה וטובה הוא גבר מתוסבך עם לב מאבן אבל עדיין הם הצליחו לקסום לי בכנות שלהם האמיתית [וידויי קטן אני רומנטית חזרת תקנה אבל זה לא כזה משנה] היספורים נגעו בלב באיזשהו מקום בעיקר סיפור אהבתם של ריילי ונדין ריילי מצליח לפלס לו את הדרך בחיים להשיג את אהובתו להיות קצין והעלות מהחיים הקשים שלו כבן למשפחה של פועלים רציתי לראות מה יקרה עם האוהבים בהמשך המלחמה והאם אהבה תנצח?
מלחמת העולם הראשונה הייתה אחת המלחמות הקשות והאכזריות ביותר שידעה האנושות אומות ומדינות שלמות נלחמו זו בזו חצי כדור הארץ בשם הכבוד הלאומיות והפטריטיות ולא בגלל איזה אציל אוסטרי שנרצח לצערי בארץ וגם בעולם זוכרים בעיקר את מלחמת העולם השנייה חוקרים ומבררים עליה פרטים ומפרסמים עליה מחקרים ונכון מלחמת העולם השנייה הייתה אכזרית הרבה יותר עם פי כמה וכמה יותר הרוגים מקרב האוכולסייה שבעורף ובין החיילים שנלחמו בשדה הקרב אך הייתה זאת מלחמת העולם הראשונה ששינתה את פני האנושות בה נהרגו עשרות מיליוני בני אדם מקרב הלוחמים בשוחות וגם ואולי בעיקר מהעורף דבר שהיה חדש עד לאותו זמן זו הייתה המלחמה הגדולה כפי שכינו אותה ובתקווה מסוימת המלחמה האחרונה היא זאת אשר זרעה את הזרעים שהובילו אחר כך לעליית הנאצים והיטלר לשלטון עליית הקומניזם בראשות לנין ויורשו סטאלין בברית המועצות הפשיזם של מוסליני באיטליה שואת העם היהודי ובין היתר למלחמת העולם השנייה בה התגלה עד כמה נמוכים ואכזריים בני אדם יכולים להיות באמת עם עשרות מיליונים של הרוגים קרבות עקובים מדם רצח עם ובעיקר הרס וחורבן עם שתי פצצות אטום ברקע
מלחמת העולם הראשונה הייתה המלחמה הראשונה שגילתה באמת את אכזריות המין האנושי את האכזריות והזוועות הקשות של המלחמה של ההרג של הרצח בין התעלות והשוחות עם הגשמים והבוץ כאשר הפולטיקאים והמפקדים יושבים בבתים מפוארים וחותמים עם מדינה כזאת וכזאת על ברית והסכמים העולם כבר לא חזר להיות מה שהיה
טוב נסחפתי קצת יותר מידי והלכתי טיפה לאיבוד
זהו בהחלט ספר נחמד הייתי מגדירה אותו בין נחמד לטוב לא בן המצוינים שקראתי ולא כול מי שיקרא יהנה ממנו הכתיבה הלא זורמת הקולקלת הפריעה לי מאוד להנות מן הסיפור אבל אני בהחלט עדיין ממליצה לקרוא אותו כדי להכיר אולי פיסה של היסטוריה שלא רובנו מכירים טוב ולהנות משני סיפורי אהבה קצת קשים וקצת מסובכים אבל מאוד אמיתיים וכנים...

ספר מצויין. מלחמת העולם הראשונה הכאובה. אנשים צעירים שהופכים להיות מבוגרים בנשמתם. אהבה אמיתית ונזקי המלחמה. ממליצה בחום רב!