אתחיל מהסוף: נהנתי.
הספר כתוב בצורה מאוד קלילה וזורמת, קראתי אותו נורא מהר (יחסית לקצב שלי) והוא מאוד זרם.
הוא כתוב בצורה מיוחדת, שלא נתקלתי בה עד כה. כל הספר כתוב מנקודת המבט של הדמות הגברית, והוא שובר את הקיר הרביעי, כלומר, הוא מדבר אל הקוראות (למה רק קוראות?) כאילו הוא יוצא למסך לבן ב״פיג׳מות״, וממש מדבר איתנו, וזה היה משעשע.
אהבתי שלא כל סצנות הסקס היו מפורטות ואפילו נאמר ״לא אשעמם אתכם בפרטים״ כי דעה לא פופולארית יותר משלוש סצנות בספר זה מוגזם ומשעמם בעיניי. אהבתי שהיה בסיס לקשר מלבד משיכה מינית (קצת דל, אבל היה) ואהבתי שלא הרסו לגמריי דמות גברית אחת כדי לעלות דמות גברית אחרת ועל כך אפרט בהמשך.
אבל זהו, כאן נגמר כל מה שאהבתי.
נתחיל בזה שדמות הגבר הייתה די חסרת אופי, חוץ מ״הוגה בוגה כוס״ ועבודה, אין לו אופי. (אה, סליחה, הוא גם מרפרנס לסרט אחר כל משפט שני). נמשיך בכך שכשהוא פוגש את הגיבורה הוא מגלה שהיא מאורסת, והוא שופט את הארוס על סמך דברים כמו: גודל היהלום בטבעת שלה(?????), העובדה שהוא מוזיקאי(????) שהוא לא מרגיש נוח בעניבה וחליפה(????) ובגלל שהוא הציע לה נישואין לפני שהתחילה את הקולג׳, (כי הוא כל כך לא היה בטוח בקשר שלהם שהוא היה חייב להתחתן איתה??! מה קשור??)
והוא ממשיך לשנוא אותו שנאת מוות לאורך כל הספר, וממש פחדתי שיחריבו את הדמות שלו כדי שלגיבורה יהיה קל לבחור בדמות הראשית.

אזהרת ספויילרון
אבל למרבה הפלא, הם נפרדו כי נגמרה האהבה, והם נשארו ידידים והכל היה בסדר. והיא גם אמרה שהוא היה חלק גדול מהחיים שלה ולנצח ישאר כזה.
סוף ספויילרון
נמשיך בקטע ההזוי הזה שהוא קרא לאחותו כלבה, כל הזמן, כשלאורך הספר אחותו רק עזרה לו. הוא לא קרא לה כלבה בקטע שונא, אלא פשוט זה היה הכינוי, אבל זה היה קרינג׳י ומיותר להחריד.
הוא מקטין נשים, בתחילת הספר אחותו אומרת שהיא רוצה שתהיה לו חברה כדי שתהיה מישהי שתטפל בו כמו שהיא מטפלת בבעלה ואמא שלה מטפלת באבא שלה (שכחתי שאנחנו משרתות, סליחה) ואמא שלו אומרת לו ״אני לא יודעת איך אתה חי בלי שיהיה מי שיבשל לך״-דרו-כיריים,כיריים-דרו, תכירו.
וגם, הוא טוען שכל הגברים חושבים על סקס כל חמש שניות, כל דבר שתעשי, או תגידי לו, הוא יחשוב רק על סקס…חיים, זה נשמע לי קצת כמו מחלה, תבדוק את זה.
אה ואיך שכחתייייייי, כל אישה שעושה סטוצים היא שרלילה…
וגולת הכותרת, יש סצנה שהחברים מעודדים את אחד מהם (היחיד שנשוי, לבגוד והגיבור שלנו הוא אח של אשתו ״הכלבה״ מקשיב לשיחה מהצד ולא מגיב)
תוך כדי שאני כותבת את הביקורת, הורדתי כוכב, כי נזכרתי בכמה הספר הזה עצבן אותי.
אבל, למרות הכל, עדיין נהנתי.
זהו, סיימתי.

בול לפורים: ונהפכו!
כמה שהחתיך על הכריכה מבטיח ומלבב ככה הספר מאכזב.
בשחצנות מתנשא וסקסיסטית.
המספר גס עד שאת נפש.
באמת יש גברים כאלה ?! ואיך אישה יכולה לכתוב כך לאישה אחרת ולחשוב שהאחרת תהנה ?!
שאפו גדול למעצב הכריכה, לפחות ממנה נהנתי מאוד.
למסגר. לא לקרוא.

להסתבך איתך / אמה צ'ייס
איזה ספר כייפי !! פשוט כייפי !
אתחיל בזה שהתחלתי את הספר אתמול בערב, וכמעט שסיימתי אותו אבל כל כך נהניתי ממנו שרציתי "לשמור ממנו עוד קצת" אז פשוט הכרחתי את עצמי לסגור אותו ולהמשיך אותו היום.
הספר כתוב בצורה שנונה, מבריקה ומצחיקה, כן כן ממש מצחיקה, לא סתם משעשעת. החיוך היה מרוח לי על הפנים מהעמודים הראשונים ועד לאחרונים (למעט כמה עמודים ככה בין לבין).
נהניתי להיכנס למוח גברי לכמה שעות, והדבר המופלא הוא שאת הספר כתבה בכלל אישה. אז שאפו לך אמה צ'ייס – עשית עבודת תחקיר נפלאה. הרגשתי כאילו ממש גבר מספר לי את הסיפור.
אז על מה הספר ? אתם בטח רוצים לדעת.
דרו אוונס, איש עסקים מצליח, עשיר מאוד, חתיך הורס, שובר לבבות, סקס מזדמן הוא אורח חייו והוא לא מתבייש בזה. הוא לא מכיר משהו אחר הדון ז'ואן הזה.
הספר נפתח ברגעי השפל של אותו מאצ'ו – אותם רגעים בהם הוא מתואר בדיוק כמו גבר טיפוסי שחלה בשפעת. בית הרוס, בקבוקים שרועים ברחבי הבית, מגשי פיצה ריקים (שלא לדבר על קרטוני הגלידה שמדיפים ריח איום ונורא של ריקבון בן מספר ימים), וגבר אחד שמרחם על עצמו. ממש מרחם על עצמו. רק שהפעם זו ממש לא שפעת. הוא חולה כן, חולה אהבה. הבלתי ייאמן התרחש, ודרו התאהב. ועוד במי.
קייט ברוקס – אישה הורסת במלוא מובן המילה. יפה, חכמה , שנונה, חריפה. הגרסה הנשית של דרו (לפחות מבחינה אינטלקטואלית), מתקבלת כעובדת בחברה של אביו של דרו. ולמן אותו הרגע, דרו שם לו למטרה – להשיג אותה (למטרות סקס לפחות). דרו לא רגיל לחזר, להתאמץ, נשים נופלות לרגליו. הוא לא האמין כמה זה יהיה קשה.
לקייט תוכניות משלה, והיא מעבירה אותו בית ספר, מה בית ספר ? אוניברסיטה של החיים (בכל תחום שאתם יכולים לחשוב עליו).
שאפו ענק קייט, רשמי לך, מעריצה אחת כבר יש לך.
דרו מספר לנו, הנשים הקוראות את הספר, את סיפורו והוא עושה את זה בדרך שונה ומיוחדת. לאורך כל הסיפור, דרו מחלק לנו טיפים "בחינם" מעולמם של הגברים, מייעץ לנו כיצד עלינו לנהוג ביחסים שבינו לבינה, ובעיקר משתף אותנו בחוויה המטורפת שעבר ועודנו עובר. הספר מתובל בהומור גברי, במשפטים שנונים ובהברקות של ממש.
לא אגזים אם אומר שממש צחקתי בקול רם.
חייבת לציין שלאורך כל הספר, כשקראתי את האנקדוטות הקטנות, חשבתי לעצמי שלבטח הדברים נשמעים (או נקראים ליתר דיוק) יותר טוב באנגלית. אז מעבר לזה שקיבלתי חשק לקרוא את הספר באנגלית, נהניתי מכל רגע של קריאה.
אסכם בטיפ מהעמוד הכמעט אחרון של הספר :
"ובכל זאת... אחרי כל הטיפים שנתתי לכן, אני מרגיש שאני חייב לכן כמה מילות חוכמה אחרונות. לקח. משהו בעל משמעות. אז הנה:
אל תניחו שום דבר. גם אם אתן חושבות שאתן יודעות הכול. גם אם אתן בטוחות שאתן צודקות. תשיגו אישור. הטענה הזאת שמי שמניח הנחות מדיף ריחות? זה בדיוק העניין. ואם לא תיזהרו, זה עוד יעלה לכן בדבר הכי טוב שעשוי לקרות לכן אי-פעם" (עמוד 284) .
והאמינו לי, הוא מדבר רק מתוך ניסיון.
אני כותבת את הסקירה הזו והחיוך עדיין מרוח לי על הפנים.
בקיצור, רוצו לקרוא, ספר משעשע, כייפי, שנון ונפלא!
ממליצה בחום !

רומן אירוטי שנון , מלא הומור, על גבר שיודע הרבה על נשים וחושב שכל דבר מגיע לו ללא מאמצ, אבל, עם הבחורה שנכנסת לעבודה אצלו , קייט שמה הוא צריך לעבוד קשה ולחזר נמרצות על מנת שתיאתר לו...



הגעתי לקריאת הספר הזה, אחרי הספר "ללכת בדרכך".. שהיה ממש עצוב, רציתי לצאת מעט מהעצבות, והספר ההומוריסטי הזה, באמת עזר לי, ספר נחמד מאד.. מומלצ.!!!!!!!

מבחינתי מדובר ביצירת אומנות! למה? מייד אסביר.

קודם כל חייבת לציין שצורת הכתיבה מיוחדת, מעניינת, סוחפת ומעולה.
הספר כתוב מנקודת מבטו של הדמות הראשית וכל הספר הוא משתף אותנו בצורת המחשבה ובראש הגברי המיוחד.
כמו כן הספר כתוב בצורה כזו שהדמות הראשית נותן לנו המלצות/ עצות על המין הגברי ועל עוד כמה דברים בחיים.
מה שהפך את הספר לשנון ומצחיק במיוחד.

אז למה הוא יצירת אומנות? מאחר והסופרת כתבה ספר מקורי ביותר- לא רק שהיא כתבה אותו מנקודת המבט הגברית וממש הכניסה אותנו לעולמם ולראשם של הזכרים היא גם כתבה אותו בצורה מיוחדת. רק מי שיקרא יבין.
הדמות הראשית הוא גבר שחושב שהעולם סובב סביבו- הוא חתיך, עשיר, חכם, מצליחן גם בעבודה וגם בקרב הנשים והוא רגיל שכל מה שהוא רוצה הוא מקבל.
הייתי אמורה לשנוא אותו, אני יודעת, אבל הדמות שלו, הכנות שלו, הדרך שבה הוא חושב ואומר דברים גרמה לי לצחוק לאורך כל הספר בצחוק מתגלגל, שפשוט לא יכולתי לשנוא אותו. נשביתי בקסמיו.
וכשהוא מכיר את קייט היא עושה לו בית ספר שלם- שבו הוא בעצם מבין שהוא לא מרכז העולם ולא באמת כל מה שהוא רוצה הוא מקבל שיש עוד אנשים מוכשרים בנוסף אליו, וביחד השניים יוצרים קומדיה רומנטית.

ממליצה לאלו שמחפשים ספר קליל, זורם, שונה, שנון ומציחיק.

כגודל הציפייה...

מודה, אני חובבת הז'אנר, כן ספרים על אהבה מדברים אליי
ואם יש לי צביטה בלב זה מושלם... וזה הכי רחוק מהספר הזה.

לא אהבתי. לא את הדיבור הישיר לקוראת או לקוראות, לא את ההנחה שרק נשים יקראו את הספר,
הרגיש לי מתנשא והקשה עליי להתחבר לדמות.

אז אם בדרך כלל אני מעבירה המלצות, זו תהיה הפעם האחרונה שאני מתייחסת לספר הזה.

אכתוב בקצרה בעיקר כי חברותי לז'אנר כתבו במדויק מה שהרגשתי (עם זאת יש לי מה להוסיף).
לא אהבתי, הספר שכתוב כמונולוג מתמשך של ה"גיבור" עם "הקוראות" מנסה לגרום לנו להתחבר לדמות הראשית. משימה בלתי אפשרית, כשגיבור הספר כל כך מתנשא, בטוח בעצמו ואגואיסטי (עוד לא אפתח את נושא השוביניזם). כמובן שהוא מנסה לתרץ את זה בחינוך שקיבל או כל השטויות האחרות שמצוינות בו.
ה"גיבורה" שבה דרו מתאהב (למרות שקשה לי לקרוא לה גיבורה כשחסר לה כל כך הרבה עמוד שדרה) לא מתוארת יותר מדיי חוץ מקטנה, חמודה, (וסליחה על התיאור) בעלת "עכוז" נאה. (נשבעת שהעכוז שלה צוין בספר יותר מדיי פעמים)... צר לי שהסופרת לא הצליחה למצוא מעלות טובות יותר בנסיון לתאר אותה.
באמת שניסיתי להחזיק מעמד עם העלילה הצפויה, והתיאורים הדלים, אבל זו הייתה משימה קשה שלאחריה בעיקר הרגשתי שבזבזתי את הזמן שלי באוטובוס על משהו לא מועיל. בלי לכתוב יותר מדיי, אסיים ואומר שרוב הדמויות דלות, חסרות תיאור ושדרה, וכמה עצוב לי על הסופרת שהצליחה לגרום לי להתעצבן כל כך, ואני חושבת שהיא לא הבינה כמה שם רע היא מוציאה לנשים, שבהתחלה מתוארת (כולן פרט לאחת) כנמרחות ותלותיות. היא בעצמה אישה, איך היא יכולה להוציא ספר כזה ולהתגאות בו? הכי עצוב לי שאני יודעת שזה הופך להיות עיקר הז'אנר, מין בתיאורים שונים ומגוונים ובחפירות רק כדי לייצר טרילוגיה ולהרוויח כסף, וזה לא בהכרח רק בספר הזה.
לא ממליצה :(

יהיו ספוילרים
אחרי שאני קוראת ספרים אני בדרך כלל נהנת ובדרך כלל גם חוזרת אליהם, זה ספר שאני בחיים לא אנסה לקרוא בשנית.
אני אישית קוראת ספרים בסגנון הזה אבל הספר הזה פשוט גרם לי להתעצבן כל פעם מחדש- לקרוא פרק אחד ולהפסיק ולחזור אליו רק ביום למחרת.
נתחיל בדיבור הישיר לקוראים או שנקרא להן קוראות- הספר מדבר לקוראים בלשון נקבה כאילו רק נשים יכולות לקרוא ספר כזה,
נמשיך לעלילה הממש ממש מטומטמת- קייט החמודה, החכמה, פוגשת את דרו אוונס בבר לילה לפני שהיא מתחילה לעבוד אצל אבא שלו במשרד- ואיזה הפתעה גם דרו עובד שם! הוא רק מנסה להזרים אותה ללילה אחד ולה יש בכלל ארוס (מפתיע? לא כל כך) היא והארוס שלה לא בדיוק מסתדרים בספר והיא טיפה בוגדת בו עם דרו- אתם יודעים כמה נשיקות קטנות במשרד זה בקטנה גם קצת חיכוך בלי אחד לשני ונגיעות קטנות- קייט שלנו היא הכי נאמנה שיש, אחרי זה הארוס שלה זורק אותה בלי לדעת על מה שקרה עם דרו (מפתיע? לא כל כך). אחרי זה היא נגררת עם דרו לסופ"ש מאוד ארוך ומלאאאא בסקס, אחרי זה הארוס שלה בא לדבר איתה ודרו חושב שהיא עומדת לזרוק אותו אז הוא מתנהג חרא ואומר לה שהיא סתם הייתה סטוץ חולף, להמשיך לקרוא את אחרי החלק הזה היה הדבר הכי דפוק שעשיתי בחיים- הוא מבין שהיא לא באה להגיד לו שהם חוזרים ואז הוא במשך כל סוף הספר מתחנף אליה ובסופו של דבר היא סבבה איתו. אחרי כל החרא שהוא העביר אותה ואני לא פירטתי את כולו היא חוזרת אליו... כאילו איפה החוזק הנשי בספר? איפה העצמה נשית? באמצע הספר אחד הלקוחות מציע לקייט שלנו לשכב איתו בתמורה למימוש העסקה- קייט לא מצליחה להגיב לו!!!! למההה?! מה הקטע של הכותבת? להציג את הנשים בתור משו חלש שלא יכול להגן על עצמו?
בקיצור- לא חוזרת לשם....

ספר מצויין ומאוד חושני. הוא כתוב בצורה שנונה ומאוד מצחיקה אבל גם בוטה כך שאם שפה גסה יכולה להפריע למישהו/י אז קחו זאת בחשבון.
זוהי הפעם הראשוה שאני קוראת ספר כזה ואני התאהבתי בו מהדף הראשון!
מאוז מזכיר רומנים רומנטיים רק מנקודת מבט גברית כך שזה היה מרענן!
הוא לימד אותי כיצד גברים חושבים ומתנהגים במצבים מסויימים וזוהי חוויה מעניינת ומצחיקה!
אני מרוצה מזה שקניתי אותו.