״הופה הולה הולה הולה, הופה הולה הולה הולה״, שרו באירוויזיון בשנות השמונים צמד הבטלנים מישראל.
אילו רק יו נסבו היה הוגה כבר אז את המפקח הארי הולה, ייתכן שמטחים של ״דוז פואה״ היו נורים לעבר ישראל ע״י אוסלו ותאומותיה הסיאמיות שטוקהולם, הלסינקי וקופנהגן, כאות תודה על שיר ההלל הישראלי לשוטר הנורווגי. הופה, הארי הולה.
אבל, המטחים היחידים שנורו על ישראל מכיוון נורווגיה היו יריות מהרובים שניתנו לפלשתינאים בהסכמי אוסלו, מספר שנים מאוחר יותר.
נורווגיה ומדינות סקנדינביה היו לצנינים בעיניי מאז, אך בשונה מעמדתן האנטי ישראלית והפרו פלשתינאית, אני לא הטלתי עליהן חרם ספרותי, צרכני או אחר. ביתי הקט הוא סניף משנה של איקאה השוודית ובשנה האחרונה ספרות המתח הנורווגית קנתה לה מקום מכובד על מדף הספרים שלי. מתוצרת איקאה, כמובן.
הכלה ממומבאי, תא 21 וצייד הראשים הם ספרי מתח מצויינים ומוצלחים בהרבה מספרי מתח ישראליים, אמריקאיים ובריטיים שקראתי במקביל. אבל כל הזמן שמעתי: עזבי אותם, את חייבת לקרוא את הארי הולה. הספרים האחרים הם רק המתאבן לקראת הדבר האמיתי: סדרת הארי הולה של יו נסבו.
אז קראתי את ״אדום החזה״.
איך אני אמורה להודות עכשיו שלא נפלתי. שעד לאמצע הספר הקריאה התנהלה בעצלתיים עם הרהורי נטישה, ורק שם התחלתי לחוש במתח מסוים שגרם לי להמשיך. שהארי הולה לא הרשים אותי באופן יוצא דופן ולא עורר אצלי רגשות מיוחדים. שלא הצלחתי להשתכנע בגאונות המיוחסת לו, בכישורי הבילוש הנערצים שלו.
אני חושבת שזו הייתה בעיקר בעיה טכנית. נורווגית קשה שפה.
את הקטלוג של איקאה עם השמות השוודים המוזרים אני יכולה לדקלם גם מתוך שינה, אבל השמות הנורווגים בספר היו לי די קשים ובלתי זכירים.
וכמה שמות יש בספר! דמויות, רחובות, ערים, שכונות, אתרים, מסעדות.
טרוסטרוד, פורוסט, לורנסקוג, קאריהאוגן, סטורסקן, ברנדהאוג, מייריק, ביארנה, יונגסטורגה, טורגטה, קווינסט, גרגרסן. וזה רק בעשרת העמודים הראשונים.
עכשיו לך תזכור בעמוד 486 את גודברנד מעמוד 57. אני לא טוענת שצריך לגייר את השמות. אני לא יודעת מה לטעון מבלי לפגוע בחופש הספרותי של הסופר.
הספר מעניין, מחכים וניכרת בו השקעה ורצינות מצד הסופר. צלחתי אותו והצלחתי לזכור את השמות של רוב הדמויות ולקשר ביניהן לבין ההתרחשויות וזה לא קל, כי יש הפרש של 50 שנה בין זרעי הפשע לנביטתו, משום שהספר עוסק בשתי תקופות זמן: שלהי מלחה״ע השנייה, וההווה - שנכון לעת כתיבתו היה סוף המילניום.
מבחינה טכנית, ספר עמוס וגדוש כמו זה יהיה קל יותר להכלה באופן ויזואלי, כלומר סדרת טלוויזיה או סרט קולנוע.
ואחרי כל זה, אני חושבת שבכל זאת אמשיך גם לפרק השני של הארי הולה. הופה הולה!
