• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
ועד הים הגדול

ועד הים הגדול

מאת אסתי קון

הביקורת של michal_84

תמונה של michal_84
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
ועד הים הגדול

ועד הים הגדול

מאת אסתי קון

הביקורת של michal_84

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של michal_84
הוצאה לאור:מטר
שנת הוצאה:2008
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
שמש אדומה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 13 שנים

“הספר הזה עשה לי געגועים לישראל שלא הכרתי, לישראל אחרת, ישראל שבה בתל אביב לא נעלו דלתות וכולם הכירו”

4/23
ביקורות על ועד הים הגדול
הבאה
שקדנית
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 15 שנים•1 דקות קריאה

ספר נפלא! כל אמיתי וכל כך ישראלי וכל כך מחמם את הלב.
למרות שאני לא ילידת התקופה יכלתי להריח את הריחות ולראות את הצבעים של תל אביב של פעם. יכלתי לשמוע את הים כפי שהוא היה פעם (בלי הרעש והבאלאגן שיש היום). אהבה אמיתית וסוד נורא שזורים זה בזה ביד אמן.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של רוזי
רוזי
ה
הקיסרית הילדותית
תמונה של נדיה
נדיה
תמונה של Mira
Mira
תמונה של ג'יהאן
ג'יהאן
תמונה של גלית
גלית
תמונה של יפעת
יפעת
8קוראים|גיל ממוצע54|100%נשים

על המבקרת

תמונה של michal_84

michal_84

ותיקה
חברה מזה 16 שנים
194 ביקורות•1 נבחרות•1,556 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של michal_84
michal_84
ותיקה
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות194
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבלה1,556
דירוג ממוצע3.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת80ספרות מקורית58מתח ריגול והרפתקאות26

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של michal_84

שלוש משאלות

שלוש משאלות

ליאן מוריארטי

כבר תקופה מסויימת שהספרים של ליאן מוריארטי מהווים בשבילי מעין "מנוחה". אני מאוד אוהבת את הכבתיבה שלה, את הקלילות שבההיא כותבת והשעשוע, למרות שהנושאים לאו דווקא קלילים או משעשעים. היא גורמת לי להעביר את עצמי לפרברי סידני כבר מהמשפט הראשון. עם זאת, היא מדברת בעיקר על קשרי משפחה, מכל זווית אפשרית, ואני אוהבת את זה.

זהו ספרה הראשון של הסופרת, ולמרות שהרגשתי קצת בוסריות (זה עדיין ספר מעולה, פשוט ביחס לספרים היותר מאוחרים שלה) נהניתי מהעלילה. מסופר כאן על שלישיית אחיות: שתיים זהות ואחת לא. שיעשע אותי לקרוא על כך כי בשכבה של הבת שלי יש שלישיית בנים, שניים זהים ואחד לא וכשהם היו בכיתה א, בוקר אחד בתי ואני יצאנו מהבניין שלנו לכיוון בית הספר ופגשנו אותם בדרך. הזהים החזיקו ידיים ביניהם והלא זהה החזיק את היד של אמו. יש כאן הגיון טכני: לאמא יש רק 2 ידיים והמדרכות בשכונה שלנו צרות... אבל איכשהו זה קצת קיווצ'ץ לי את הלב- הייתכן שהלא זהה הוא קצת אאוטסיידר? טוב, אין לי מושג מה באמת המצב ביניהם ואני די בטוחה שהם שלושתם חברים ממש טובים, אבל הספר הזה גרם לי להזכר בתמונה הזאת מלפני כמה שנים. הספר מביא לנו את סיפורן של האחיות, לכל אחת חייה שלה, אבל בקשר ההדוק ביניהן כל אחת שומרת על אותו "התפקיד" מאז ילדותן. כך גם הוריהן הגרושים של האחיות- כל אחד במשפחה משחק תפקיד, ולא מצליחה להראות לאחרים משהו מעבר. הוא תקוע בתפקיד הזה. נגע בי בעיקר הסיפור של ג'מה, האחות הג'ינ'ית שלא דומה לשתיים האחרות (הבלונדיוניות). ג'מה נתפשת על ידי אחיותיה כמישהי קלת דעת, אולי אפילו קצת טיפשה, שלא באמת ניתן להתייחס אליה ברצינות, לסמוך עליה או להתחשב בדעותיה. הן אוהבות אותה אהבת נפש, אבל למרות זאת הן לא מודעות לסערה הנפשית שמתחוללת בתוכה (וגם לזה שהיא דווקא בחורה די מחושבת שדי מצליחה מבחינה כלכלית), שאולי אם היא היתה מצליחה להוציא את אותה הסערה ולחלוק אותה, החיים שלה היו נראים אחרת. וככה כל אחת מהאחיות, היא מתמודדת עם הפחדים של עצמה ועם הרצונות הכל כך עמוקים לנסות ולהשתנות- אבל הן לא יכולות כי יש את הרצון שלהן ויש את התבנית שנוצרה בתוך המשולש של האחיות כשכל אחת מהן ממלאת תפקיד מסויים. גרם לי לחשוב על תאי המשפחה הפרטיים שלי- בתור בת ואחות בכורה, ובתוך בת זוג ואם. אנחנו ממלאים תפקיד וזה ממש לא פשוט לחרוג מהתפקיד הזה.

שווה קריאה :)

לפני שנה•
★★★★★
•michal_84
איתנו זה מתחיל

איתנו זה מתחיל

קולין הובר

מכיוון שקראתי את "איתנו זה נגמר" החלטתי לקרוא גם את ספר ההמשך. הוא לא ספר המשך במובן שבלעדיו הסיפור לא גמור, אלא סיפור אהבתם של לילי ואטלס, החבר שלה מהילדות שהיא פוגשת ממש במקרה, בזמן שהיא שוקעת יותר ויותר לתוך מערכת היחסים האלימה שלה עם רייל (בספר הקודם).
הספר מסופר לסירוגין מנקודת מבטם של לילי ושל אטלס (שם די מיוחד, לא?) ובמהלך הסיפור הם מתוודעים אחד לשני טוב יותר. יש בספר חזרה (קצת מיותרת לטעמי) של פרקים מתוך היומן האישי של לילי מתקופת הילדות. הספר הזה נכתב מספר שנים לאחר הספר הראשון, אז אני מניחה שזה משמש מעין תזכורת. אבל כשקוראים את הספרים אחד אחרי השני, זו חזרתיות מעצבנת.
הספר הקודם התמקד במערכת היחסים האלימה של לילי, ובכך נשא עימו מסר חברתי חשוב. הספר הזה הוא ספר רומנטי מתקתק ואפילו קצת דביק. בזכות ההיכרות המוקדמת עם הדמויות מהספר הקודם גם נהניתי מהקריאה של הספר הזה, אבל האם הקריאה הכרחית? כנראה שלא. זו סגירת מעגל נחמדה לדמויות ותו לא. האם אפשר לקרוא אותו ללא קריאת הספר הקודם? כנראה שכן, אבל הוא היה מקבל פחות משלושה כוכבים, כי כאמור זו קומדייה מתקתקה ממוצעת לחלוטין.
מה שכן חשוב לי לכתוב לגבי הספר הזה, זה שבניגוד לספר הקודם, הספר הזה מתמקד באהבה החזקה של אטלס כלפי לילי ובזוגיות המצליחה שלהם. אבל אני חייבת לציין שתוך כדי הקריאה (בעיקר של הפרקים של אטלס) הרגשתי חוסר נוחות. היחס של אטלס ללילי הוא יחס אובססיבי. אמנם הוא אוהב אותה ורוצה מאוד בטובתה (על חשבונו) אבל אובססיה היא לעולם לא דבר חיובי. העניין הוא שאני לא חושבת שזה המסר שהסופרת ניסתה להעביר, אני חושבת שהעניין היה שבמקום לבנות לאטלס עבר מלא ועשיר, היא יצרה דמות שטוחה יחסית שחוץ מהאהבה האובססיבית ללילי, שאותה לא פגש שנים רבות, אין לו יותר מדי תחומי עניין בחיים.

אז האם לקרוא? לא חובה. בזכות ההיכרות עם המוקדמת עם הדמויות הספר היה חביב, ולא יותר מזה.

לפני שנה•
★★★★★
•michal_84
איתנו זה נגמר

איתנו זה נגמר

קולין הובר

לא קראתי אף ספר של קולין הובר, אבל פתאום היה כל כך הרבה באז סביב הספר הזה. הוא יצא בכריכה חדשה, ואז שוב בכירכת הסרט... אז יאללה החלטתי לקרוא (דווקא עם גירסת הכריכה הכי מוקדמת שיצאה בעברית כי הוא היה הראשון שהיה זמין בספרייה הדיגיטלית).

הביקורת עלולה להכיל ספויילרים...

ובכן, הספר עוסק בנושא מאוד חשוב, ולדעתי ממש לא מדובר מספיק. אלימות במשפחה, אלימות בין בני זוג. יש כאן תיאור של איזושהי אובססיה בין לילי לרייל, שאגב הולכת לשני הכיוונים. לילי מנסה למצוא את מקומה בחיים ורייל הוא מנתח מוח מוכשר ובעל עוצמה. מערכת היחסים שלהם מתקדמת במהירות עם המון עוצמה ותשוקה עד שפתאום רייל מכה את לילי. לילי בטוחה שהיא מדמיינת ושהיא לא מפרשת נכון את הסיטואציה- הרי היא יודעת איך נראית אישה מוכה, אמא שלה סבלה מאלימות כל חייה. אבל לילי אוהבת את רייל ולא מצליחה להתנתק ממנו באמת. היא נכנסת לתוך מעגל של אלימות והאשמה עצמית.

הספר הזה הוא קול חשוב. ולמרות כל הקושי בסיפור, הוא הרגיש לי קצת "קל מדי". הסופרת מנסה להראות כמה קשה לגיבורת הסיפור, לילי, להתנתק מרייל שהוא מושא אהבתה וגם המקור לאלימות, אבל היא גם מציגה את היציאה שלה מהמעגל בצורה "קלה" מדי. כולם מאמינים ללילי, אםילו המשפחה של רייל עומדת לצידה, רייל עוזב בקלות יחסית, משלם מזונות- חוץ מהאלמנט הפיזי כמעט ואין כאן עימות. לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה ככה, אבל זה נראה שללילי היה מזל.
בסוף הספר, קולין הובר מספרת על חייה שלה, על אמה שלה שברחה מבעל מתעלל ועל הילדות שלה עם אמא שרק מנסה לשרוד.

כשהייתי ילדה היו שתי ילדות בשכונה שבה גדלתי שסיפרו לי בסוד על אלימות במשפחה (בין ההורים). כל אחת בתורה השביעה אותי לא לספר. באמת שלא ידעתי מה לעשות עם זה כשהייתי ילדה. זמן קצר לאחר מכן אחת המשפחות חזרה בתשובה ועברה דירה. במשפחה האחרת ההורים התגרשו והאמא עברה עם הילדים כמה רחובות מאיתנו (היום בתור אישה בוגרת אני מבינה את העוצמות שהיו בה לקום וללכת). הלוואי שהייתי אומרת משהו למישהו, אז בתור ילדה, אבל הילדות ההן השביעו אותי וזה היה אחד הדברים היותר מושתקים שהיו בסביבה שלנו.
אז אגיד זאת שוב, למרות שהספר הזה לוקה בחסר הוא מעלה נושא חשוב מאוד לסדר היום והלוואי שיהפוך להיות חלק גדול יותר מהשיח הציבורי, אולי ככה נוכל למנוע אלימות, בושה ואולי אפילו עוד מקרה של מוות מיותר.

לפני שנה•
★★★★★
•michal_84
לבד בתיאטרון המוות

לבד בתיאטרון המוות

טרי הייז

ספר מעולה ומותח. כבר נכתב עליו כל כך הרבה! אבל קודם כל לפני הכל, גם אני רוצה לשאול: מי תרגם את שם הספר לעברית?! בחירה גרועה לטעמי! במשך תקופה ארוכה דווקא שם הספר מנע ממני לקרוא אותו, נשמע לי מוזר מדי (לא שופטים ספר לפי הכריכה וכל זה, אבל עדיין, זה אמור למשוך את העין ושם הספר במקרה הזה עשה בדיוק את ההיפך). "אני צליין" - I Am Pilgrim השם שלו בשפת המקור הוא טוב בהרבה.

אני לא באמת יכולה לכתוב יותר מדי על העלילה של הספר, דווקא כי יש בו כל כך הרבה. הוא מסופר בעיקר מעיניו של לוחם ביון לשעבר והעלילה טסה בין מדינות שונות במהירות שיא. אין כאן רגע מנוחה. זה ספר עב כרס, ולפעמים מצאתי את עצמי מניחה אותו לא כי הוא לא מותח, להיפך, הוא מותח מאוד!!! אלא פשוט כי התעייפתי. הסחרור שיש בספר הזה הוא פשוט מטורף. הספר הזה מותח מאוד (אם כי לא מהשנייה הראשונה, צריך לתת לו פרק או שניים כדי להמריא), כתוב מעולה ומהודק היטב (למרות שלפעמים יש צירופי מקרים מפתיעים במיוחד, או שלא...). יש בו המון הומור מושחז וכנגד אין בו שום פוליטקלי קורקט, שזה מרענן כשלעצמו.

למה בכל זאת הענקתי לו 4 כוכבים ולא 5? קצת ספויילרים:

ובכן, הוא מתאר עולם משוגע. ולצערי הרב אנחנו חיים באחד כזה היום. מגפה עולמית שמשתקת את העולם המערבי בעת המודרנית (שיש בכלל שמועות על כך שסונתזה במעבדה), איסלאם קיצוני שמאיים להשתלט על העולם. מלחמה במזה"ת שרק הולכת ומסלימה, מלחמה באירופה... לצערי הרב זה לא מדע בדיוני, זו המציאות המטורללת שאנחנו חיים בה. העלילה בספר מונעת מתוך האסון של ה 11 בספטמבר... לצערי מאז העולם (ישראל ובכלל) עבר כל כך הרבה טלטלות ומהמורות ששנת 2001 מרגישה רחוקה שנות אור.
למרות זאת, יכולה לומר בוודאות שאם הייתי קוראת אותו לפני עשור, כשהוא נכתב/תורגם (וכשאני הייתי קצת פחות צינית) הייתי נותנת לו 5 כוכבים ויותר.
הוא ספר טוב ומרתק! באמת שחובה לקריאה :)

ואנקדוטה קטנטנה לסיום: לפני כמה ימים אחי ביקש ממני המלצה לספר, אז אמרתי לו שחייב לקרוא את הספר הזה. באותו ערב הייתי עם חברה במטרו במרכז קופנהגן, ושיחה עם שני גברים רנדומלים על טלפונים וזיהוי פנים הובילה אותנו לשיחה על מערכת "אשלון" אחד מהם טוען שהמערכת קיימת גם בדנמרק. לא היה לי מושג! לפעמים המציאות באמת מתערבבת עם הספרים (מיותר לציין שלפני קריאת הספר לא היה לי מושג קלוש לגבי אשלון, תיארתי לעצמי שיש משהו, אבל לא ספציפית אשלון). גוגל מהיר מצא מתקנים צבאיים שנויים במחלוקת. לא הצלחתי להבין אם הם עדיין פעילים כיום (הם כן, לפי הגבר מהמטרו שטוען שהמתקן ליד קופנהגן מנטר את צפון אירופה, איזור סקנדינביה).

בקיצור, רוצו לקרוא!

לפני שנה•
★★★★★
•michal_84
זה קרה קיץ אחד

זה קרה קיץ אחד

טסה ביילי

רומן רומנטי קיטשי וחמוד שיש לו סוף ידוע מראש. אין לי דרך אחרת לסכם את זה.

פייפר היא צעירה בליינית עשירה, מפונקת וגם די מעצבנת. יום אחד האבא החורג שלה מחליט שהיא עברה את הגבול ושולח אותה לעבוד בכדי להחזיר את החוב. היא נשלחת לעיירת דייגים רחוקה, ביחד עם אחותה שמארחת לה חברה. העיירה הזו זו העיירה שהיא נולדה בה, שבה אביה הדייג נהרג ואמה ברחה משם מבלי להביט לאחור.
פייפר נשלחת לשם בכוונה להשתלט על הפאב שהיה פעם בבעלות אביה ומוצאת מאורה של דייגים שיכורים- כמובן שזה משהו מתחת לרמתה.

באופן צפוי למדי היא פוגשת את הדייג האלמן, הכועס והחתיך וכמובן שהם מתאהבים (למרות ההכחשה בהתחלה). הסיפור צפוי, הדמות של פייפר מעצבנת עד מאוד, ובגלל זה היה לי ממש קשה לקרוא אותו בהתחלה. באיזשהו שלב היא התחילה איזשהו תהליך של התבגרות (לא יודעת אם לקרוא לזה התבגרות, אולי יותר נחיתה על הקרקע) מה שגרם לי לחייך ולגחך מדי פעם במהלך הקריאה.

בסופו של דבר אני חושבת שזה ספר נחמד להעביר איתו את הזמן ותו לא.

לפני שנה•
★★★★★
•michal_84
סיפור האהבה של המהפנטת

סיפור האהבה של המהפנטת

ליאן מוריארטי

מוריארטי כותבת טוב. מה שאני אוהבת בה, זה שהיא כותבת על נושאים שיכולים באמת לגעת, בכל אחד. הם קלילים, לא תמיד לגמרי מציאותיים, אבל דווקא כן. היא מספרת לנו על משפחות, על יום יום שלפעמים הוא קצת משוגע, אבל אם מסתכלים מקרוב, זה בקלות יכול להיות הסיפור שלנו או של השכנים מהבית ממול, כי אנחנו לא באמת יודעים מה קורה מאחורי החלונות המוגפים. הסיפורים שלה הם על יחסים, היא מנתחת יחסים בכל מיני רמות שונות.

הפעם אנחנו פוגשים את המהפנטת, נכון שזה מקצוע קצת לא שגרתי אבל זה מה שהיא עושה למחייתה והיא טובה במה שהיא עושה. והיא נהנית מזה, היא עוזרת לאנשים וזה עושה לה טוב. היא פוגשת גבר נחמד, אלמן עם ילד. הוא חביב, הוא טוב בשבילה. אבל הוא מגיע עם עבר. יש לו אקסית אובססיבית שמסרבת לשחרר את החיים שלו.
הסיפור מסופר לסירוגין בגוף ראשון מנקודת מבטה של האקסית ובגוף שלישי, מצד המהפנטת.

הסיפור הזה עוסק במערכות יחסים, בעבר שלנו ובמטען שאנחנו סוחבים איתנו. וכל אחד סוחב מטען כזה. כולנו מושפעים ממה שקרה לנו בעבר ובונים את מערכות היחסים הנוכחיות שלנו בהשוואה למה שהיה. הרי אנחנו סך החוויות שצברנו. אנחנו סקרנים, אנחנו חטטנים- אבל מתי זו סקרנות טבעית ומתי זה כבר חוצה את הגבול והופך להטרדה? האם אפשר באמת לשחרר את העבר שלנו? קל יותר לשחרר בני זוג כשנפרדים בטוב? ומה עם בני זוג שמתו? איך הם משפיעים על מערכות היחסים הנוכחיות שלנו? ומה עם אתיקה מקצועית וסקרנות טבעית? מתי הגבול מטשטש?

מערכות יחסים, זה הנושא של הספר הזה, והוא נהדר. אהבתי :)

לפני שנה•
★★★★★
•michal_84
המדריך לימים הקרובים

המדריך לימים הקרובים

יואב בלום

יכול להיות שהביקורת הולכת להכיל מעט ספויילרים...

איזה רעיון נפלא! אפשרות לצרוך זכרונות של אחרים מבלי לזוז מהכיסא. בעצם לחוות חוויה ענקית, ממשית אבל לגמרי לגמרי בראש שלנו. אני אוהבת את הכתיבה של יואב בלום, הוא כותב טוב, משעשע, קליל, עם המון המון הומור עצמי. אבל הנושאים שהוא כותב עליהם הם בהחלט מעוררי מחשבה, ולא תמיד קלילים במיוחד. מי אנחנו בלי הזכרונות שלנו? ואם אנחנו באמת מוגדרים על פי סך המידע והזכרונות שצברנו- אז אם נקבל מידע וחוויות מאנשים אחרים, האם זה אומר שהם מגדירים אותנו? הופכים לחלק מאיתנו? כן, בהחלט כן. בצורה כזו או אחרת, פשוט אצל יואב בלום זה מגיע לקיצוניות.
הוא מראה כאן בספר את שני צידי המטבע, גם לטובה, זה נהדר איך אנשים שאין להם באמת את היכולת לחוות דברים יכולים פתאום למצוא את עצמם על הר געש באפריקה אחרי ששתו יין שיש בתוכו חוויה. לעומת זאת, אנחנו פוגשים גם שימוש לרעה בהשתלת הזכרונות והחוויות שהאנשים האחרים חוו. הרי בכל עסק, חיובי ככל שיהיה, יהיה מי שימצא את הפירצה וינצל את הרעיון הנפלא לרעה.

מרתק, גורם להמון מחשבות. אם קיימים בי זכרונות של אדם חזק, שיודע לעמוד על שלו, האם גם אני אהפוך לכזו? אם יש בי זכרון התאהבות, האם אני באמת מאוהבת באדם שעומד מולי? האם זו אשלייה או באמת חלק ממני?

אני בהחלט ממליצה לקרוא, ואם אתם רוצים להבין קצת יותר, אתם צריכים לקרוא את פרק 14 :)

לפני שנה•
★★★★★
•michal_84
החיים מחכים לך, קלואי בראון

החיים מחכים לך, קלואי בראון

טליה היברט

סיפור פשטני למדי עם דמויות ראשיות מעצבנות ולא אמינות בעליל. הצורה שהן מדברות אחת לשנייה פשוט בלתי נסבלת! (כמה פעמים אפשר להגיד "פאקינג" בדיאלוג אחד? את פאקינג מדהימה, את פאקינה מתוקה- אולי באנגלית זה נשמע יותר מגניב? אני בספק...). היתרון היחיד שמצאתי בספר הוא שהדמות הראשית של קלואי חולה בפיברומיאלגיה, מחלת הכאב, וזה חשוב להעלות את המודעות למחלה הזו. אבל מבחינת העלילה? שיעמום אחד גדול.

לפני שנתיים•
★★★★★
•michal_84
דירת שותפים

דירת שותפים

בת' אולירי

בזמן האחרון אני ממש במצב רוח לספרים רומנטיים. חופשת הקיץ ואווירת החופש גורמות לי לקרוא סיפורי אהבה קלילים. זה כיף ומעלה חיוך. הספר הזה גם היה כזה, קליל בסך הכל, אבל הוא היה ממש סתמי. למרות שדי התיימר להיות יותר ממה שהוא.
טיפי (טיפאני) ולי (ליאון) הם שותפים לדירה, או יותר נכון למיטה... נשמע מוזר? כן בהחלט! ליאון צריך כסף, לטיפי אין כסף אבל היא זקוקה לחדר לישון בו. אז היא מוצאת את עצמה ישנה במיטה של ליאון, (כי מסתבר שלשכור מיטה בלונדון זה הרבה יותר זול מחדר שלם)- כי ליאון הוא אח בהוספיס שעובד רק בלילות. כלומר בלילה המיטה של טיפי, היא יוצאת לעבודה בבוקר לפני שליאון חוזר ממשמרת הלילה שלו... וחוזר חלילה. כלומר הם גרים באותו חדר אבל מעולם לא נפגשו. הם מתחילים להתכתב בפתקים שהם מפזרים ברחבי הדירה, שזה חמוד בהחלט.
העניין הוא שזה שוב הסיפור של הבחור השקט והמבין מול הבחורה הקשקשנית. אנחנו מגלים פרטים על עברם- אח של ליאון בכלא על לא עוול בכפו, חברה של טיפי היא במקרה עורכת דין מוכשרת במיוחד. לטיפי יש אקס מטריד, וליאון מבין כי במקרה גם אמא שלו עברה דבר או שניים במערכות היחסים שלה.
התחושה שלי היא שבגדול הסיפור הוא די סתמי, אבל יש נסיון מלאכותי למדי להכניס עוד ועוד עומק לדברים.

זה לגמרי בסדר שספר הוא רומנטי וקליל ומשעשע, אני לא אוהבת שמנסים להכניס בכוח פרטים ועלילות משנה שמנסות לסחוט את צינוריות הדמעות שלנו (במקרה שלי, ממש ללא הצלחה).

לפני שנתיים•
★★★★★
•michal_84

ביקורות נוספות על "ועד הים הגדול"

ועד הים הגדול

ועד הים הגדול

אסתי קון

את הספר הזה לקחתי מספריית הרחוב בלי שום ציפיות ורק בגלל שנערכנו לאורחים השבת וחיפשתי מגוון ספרי קריאה. התמונה על הכריכה המראה זוג בדרך לים במה שנראה צילום ישן שעבר צביעה לאחר נפיתוח, היא תמונה נחמגה, אבל שום דבר בספר לא באמת יצר ציפיות. לא הסופרת הישראלית שלא שמעתי את שמה, לא הציפייה לנוסטלגיה של ישראל התמימה שנושבת מהכריכה ולא התיאור של פליט שואה כי מניסיון העבר יש הרבה טרמפיסטים על השואה בספרות הישראלית והעולמית.

והיתה לי הפתעה נעימה.

אנחנו בשנות השישים של המאה העשרים. ברחוב סמבטיון בתל אביב בבניין לא מאוד חדש ולא מאוד ישן מתגוררים אנשים ובו מתרחש הסיפור. המספר, שמו הוא שייע גלר, והוא פליט שואה, שריד יחיד ממשפחתו. בארץ הוא הגיע לירושלים ושם אומץ על ידי משפחה של חברו אברם, אבל הוא עבר לתל אביב ומיד הרגיש בה יותר שמחה וחיים. על שפת הים הוא פגש שתי נשים צעירות, אחת יפהפיה והשניה היא זו ששבתה את ליבו ושמה נושה.

בזמן שבו הסיפור מתרחש שייע ונושה נשואים כבר חמש עשרה שנה. הוא אוהב אותה ממש, היא מבטיחה שלא תעזוב אותו. אין להם ילדים, והצלקות בבטן של נושה נושאות איתן סוד שהיא לא רוצה לספר. לשייע יש סוד משלו, והוא ספר עתיק ויקר שנתן לו אביו של חברו אברם. שייע מתפרנס יפה, הוא אינסטלטור בשכונה ויש לו הרבה לקוחות, ותמיד יש את הספר שבבוידעם, בתור תעודת ביטוח אם ירצה לקנות משהו מאוד יקר.

ויש עוד אנשים בבניין ובשכונה, כל אחד ואחד נושא איתו משא משפחתי כבד. חלקם מהשואה, חלקם מסיפורים אחרים. והסיפור מתפתל ועובר בין הסיפורים האלה, מהארץ ומחוצה לה. כולם יחד אומרים שמשפחות הן דבר מורכב ולא על כל פשעים תכסה אהבה. והנה, ערב יום ההולדת הארבעים של נושה, שייע רוצה להפתיע אותה במסע בספינת חלומות, ואז מגלה שהספר היקר נעלם. ואם זה לא מספיק, נופלת עליו פצצת הסוד הכמוס של הצלקות של נושה יחד עם תאריך יום ההולדת שלה. ושום דבר כבר לא נראה אותו דבר.

סמבטיון הוא נהר אגדי שמעבר אליו הובאו בני עשרת השבטים האבודים. הנוסע אלדד הדני מהמאה התשיעית תיאר נהר שוצף שמשליך אבנים וחול על סביבותיו ועל כן אין לחצות אותו, אלא בשבת שבה הוא נח מזעפו. רחוב סמבטיון המתואר בסיפור הוא רחוב שבו כל אדם נושא בתוכו אבן כבדה, וחלק מהאבנים פוצעות אחרים, גם כשזה לא בכוונה.

זה ספר קטן ופשוט, על אנשים קטנים ובכלל לא פשוטים, על תמימות שמעולם לא היתה כאן, כי האנשים שהקימו את המדינה חוו דברים שאין נוראיים מהם. אין בו פיוטיות כמו השען מסמטת המזלות, אבל יש בו אופטימיות אמיתית ואמיצה, כזו שרק מי שירד ונגע בעומק באר הדיכאון יכול לבנות ולאמץ אצלו.

זה כבר ספר חמישי ברצף של ספרים טובים מאוד מאוד, ואני אפילו קצת בהלם שלא שמעתי עליו לפני כן על אף שיצא לאור בשנת 2009.

לפני חודשיים•נצחיה
ועד הים הגדול

ועד הים הגדול

אסתי קון

בתאריך 26 לספטמבר (2025) הגעתי לעמוד 247 ו..... בדיוק שם מצוין התאריך 26 לספטמבר (אבל בשנות השישים) צירוף מקרים מהמם.
אם תקראו את הספר, תבינו מה משמעות האריך הזה.
הקריאה בספר מאוד זורמת וקולחת (קצת ארוך מידי).
הסיפור מאוד נחמד. האווירה טיפה עצובה. אבל בסך הכל ספר מהנה, קליל ומומלץ !

לפני 9 חודשים•
★★★★★
•ארד
ועד הים הגדול

ועד הים הגדול

אסתי קון

וואו. צללתי לתוכו.לא יודע כמה אזכור בעוד חודש. כתוב בצורה נהדרת, פתוח, בגוף ראשון. התחברתי בכל נימי נפשי. מחפש עוד ספרים של הסופרת. שווה קריאה, שווה צלילה. לא היה משעמם לרגע. ממליץ בחום.

לפני 10 חודשים•
★★★★★
•שמשון
ועד הים הגדול

ועד הים הגדול

אסתי קון

"את תראי שיהיו לנו חיים יפים ביחד " שייע גלר אומר לנושה שלו כשהוא רק מכיר אותה על חוף ימה של תל אביב , ומבטיח שייקח אותה לעוף לאן שתרצה . "אם פיטר פן היה יכול אז למה לא אנחנו" הוא טוען וכעבור זמן קצר נושא אותה לאישה . נושה היא אם הילדים שלא יהיו לו , בעלת עור חם ומריח מקיץ, עיניים בהירות שקוראות לו "ילד טוב שלי" ,ושתמיד מוכנה לקראתו כאילו שהוא עומד לברוח לה כך היא הייתה בטוחה . הסופרת אסתי קון משכנת את זוג פליטי השואה האלו ליד הים . המקום הכי בטוח בעולם עבור שייע , "המפלט והמחסה הנאמן שלי" כפי שהוא מכנה את הבחירה הזו, שנמצא שלוש דקות הליכה מהבית שבו הם גרים ברחוב סמבטיון. חמש עשרה שנה כמעט מתנהלים החיים שלהם על מי מנוחות כשמתחתם מתחבא הסוד הכמוס של נושה כמעין סוג של הסכמה בשתיקה וכל עולמם מסתכם בין שש דירות ותשעה דיירים, בין שקשוק הגשם במרזב בחורף, צווחת חתול מיוחם באביב, וקשקוש צלחות על המרפסת בקיץ כשברקע אריס סאן , אליקי וריטה השכנה ששרה איתם ביוונית . התקופה היא שנות החמישים והפסיפס האנושי הרב גוני שייצרה למענם הסופרת הוא זה שמעבה בעצם את העלילה או למען הדיוק -מייצר אותה .וזה כוחו של הספר . הוא מציב לפנינו מראות נשכחים ,מדגדג לנו בנחיריים ריחות שכבר לא בנמצא , וחושף אותנו לשרשרת של דמויות וצלילים שכבר מזמן לא מרכיבים את התפריט האורבני שלנו ובטח לא את החיים של כאן ועכשיו .

הכתיבה קולחת, הקריאה זורמת, והתוצאה מחזירה אותנו לאהבות נשכחות . התלבטתי , והחלטתי על דרוג של ארבעה כוכבים .
מומלץ , ליד אבטיח קר , ועוד יותר על כיסה בחוף הים תחת שמשייה .

לפני 10 שנים•
★★★★★
•אירית פריד
ועד הים הגדול

ועד הים הגדול

אסתי קון

הספר הזה עשה לי געגועים לישראל שלא הכרתי, לישראל אחרת,
ישראל שבה בתל אביב לא נעלו דלתות וכולם הכירו את כולם, ושכונה היתה בית ושכנים בבנין היו מכירים אחד את השני.

הספר הוא לא יצירת מופת, זה לא ספר שמפיל אותך מהרגליים ומשאיר אותך בלי אוויר לנשימה. אבל יש בו משהו שלא נותן לך להפסיק לקרוא.

ההתחלה היתה מעט חלשה מבחינתי אבל אחר כך זה רק הלך והשתפר, זה הרגיש מעט כמו אוטוביאוגראפיה או כמו קריאת יומן.

זה ספר פשוט, עם סיפור פשוט על אנשים פשוטים. שקורים להם דברים מעניינים והחיים שלהם משתלבים בחיים של אחרים בדרך זו או אחרת.
שבאמצע יש סוד של אחת הדמויות שמתגלה לקראת הסוף.
מי שמספיק אינטיליגנט יכול די להבין לבד את הסוד ובכלל את השתלשלות האירועים בספר, הם לא מוסתרים במיוחד ודי ניתנים על מגש, אבל זה לא באמת מה שחשוב בעייני, מה שעניין אותי בספר, זו ההתמודדות והיכולת של הדמות הראשית להכיל את כל מה שקורה מסביבו, הוא אומנם קצת תמים ואיש טוב, טוב מידי.
אך שהוא מתמודד עם הדברים ומה שקורה בסוף. היה מעניין.

התלבטתי אם לתת ציון של ספר טוב או ספר בסדר.
אני מניחה שבסוף זה תלוי באם אני אזכור את הסיפור ואת הספר או לא. כי הוא לא נחרט והשאיר ממש חותם.
אבל הוא היה יפה ומעניין.
אז הוא ספר טוב.

כדאי לקרוא למי שאוהב ספרים פשוטים ונחמדים.
ספרים על ארץ ישראל הישנה והטובה. שהכל היה יפה ותמים.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•שמש אדומה
ועד הים הגדול

ועד הים הגדול

אסתי קון

ספר נוגע ללב המתאר את הווי החיים בתל אביב של שנות החמישים והשישים. ניחוחות של ארץ ישראל הישנה והטובה עולים מקריאת הספר הנפלא ששמו: "ועד הים הגדול" . . הסופרת מגוללת בפנינו את החיים בשכונת פועלים ברחוב סמבטיון ליד הים ,חייהם של שייע גלר ואשתו נושה העקרה ,פליטי שואה המנסים לבנות את חייהם מחדש בעיר תל אביב ,שאליה הגיעו במקרה ,יחד עם דמויות נוספות ססגוניות ומעניינות , עולמות שונים שיוצרים הווי חיים המתאפיין בעזרה הדדית ובשמחת חיים של אנשים שהקשר בינים מחזיק אותם חיוניים. .
הספר כתוב בשפה פשוטה וקולחת בסגנון ישיר בגוף ראשון ,מנקודת מבטו של שייע ,דבר המקל על הקורא להתחבר לדמויות ולהזדהות עימן.
בנימה אישית, נהניתי מאוד מהספר , מהדקויות שבו , מהשפה, מהסגנון ומהעלילה .קראתי אותו ברצף ותוך כדי הקריאה התעוררו בי רגשות נוסטלגיים . חשבתי לעצמי כמה תמימים היו החיים אז בהשוואה לחיים של היום. האם בעוד כמה עשרות שנים נתגעגע לחיים של היום? ימים יגידו...

לפני 12 שנים•
★★★★★
•שקדנית
ועד הים הגדול

ועד הים הגדול

אסתי קון

ספר מעולה. ראשית אומר שהתמונה על כריכת הספר מאוד יפה בעיני, ואמשיך עם עובדה מעניינת:
שהסופרת כותבת בלשון זכר, כלומר, כל הסיפור נכתב דרך עיניו של גבר, שזה כשלעצמו מקסים.
הדמות הגיבורה, דרכה נפרשת לפנינו התקופה של ראשית תל אביב, עם ריח הים, היא דמות טראגית, כמו כל שאר הדמויות בספר: לשייע לעולם לא יהיו ילדים, אין לו משפחה (מלבד אשתו), לעולם הוא לא יסע לטייל בהפלגה מפוארת, והוא ימשיך לקום בבוקר ולנקות ביבים, משום שהוא אינסטלטור. אבל יש לו את אשתו האהובה, שהוא מעריץ, מקנא לה עד טירוף, ומוכן לסלוח לה על כל טעות. הוא גם מודה שהיה בוחר בה על פני המשפחה שהייתה לו (הורים ואחים)- וזה קטע שריגש אותי מאוד.
ומה אנחנו?- בשקיפות, דומים לו: יש לי בעל, יכול להיות שלעולם לא אהיה בסין, כפי שאני כ"כ רוצה, אני קמה כל בוקר לאותה עבודה, והאהבה, כאילו רק נדחקה לפינה אחרי שנולדו הילדים, אבל היא כל כך קיימת.
נושה, אשתו, מעולם לא אמרה לו שהיא אוהבת אותו, אבל אמרה שהיא לא תחיה עוד יום אחריו/בלעדיו, ותמיד מחכה לו בבית שיחזור ושהבית לא יהיה ריק...
כל שאר הדמויות הרבה יותר טראגיות משייע, שמרגיש עצוב. לריטה היו שלושה ילדים, שנלקחו על ידי בעלה לחו"ל, סוניה מעולם לא נישאה, רחלי עזבה את משפחתה במאה שערים וחיה עם גוי, ההונגריה לא מגדלת את הבן שלה, והוא זקוק לה כמו אוויר לנשימה.
נוקי ואשתו עברו טרגדיה עם בתם נעמי. נדמה כאילו כל המקרים הקיצוניים התאספו בספר, אבל אלו סוגי דמויות שכולנו מכירים, או לפחות יכולים להזדהות איתם.

היו גם קטעים מצחיקים בספר, ותיאורים משעשעים.
בקיצור, מומלץ מאוד.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•חגית
ועד הים הגדול

ועד הים הגדול

אסתי קון

ספר מדהים!

סיפור אהבה תמים בין שייע גלר ובין נושה.
שניהם פלטי השואה ושניהם נישארו לבד ללא משפחה.
העלילה מיתרחשת בתל-אביב בשנות החמישים והשישים .על חוף ימה של העיר הם מיתאהבים
ומתחתנים.
שייע הגיע לתל אביב מירושלים במקרה.בירושלים היה אצל משפחת חברו הטוב
שביחד עברו את השואה ובזכות החבר האופטימי אפשר לומר ששייע ניצל או שהיה זה הגורל.....?
שייע חלומו להגיע לים לכן עוזב את י-ם כשבידו אוצר שקיבל במתנה ממר רפפורט אביו של אברם חברו.
האוצר הזה יוכל לסדר אותו כלכלית לכל החיים....לכן שומר עליו מכל מישמר.

נושה לעולם לא תוכל ללדת לו ילדים כי יש לה צלקת ענקית על הבטן ונושאת עימה סוד.

הזוג הצעיר גר בבית משותף עם דיירים ססגוניים.לכל אחד יש סיפור משלו.הדיירים מסתדרים נפלא אחד עם השני ועוזרים אחד לשני.
שייע ניהיה האינסטלטור של השכונה ונושה עקרת בית למופת עם לב של זהב.

את האוצר שייע מחמיא בבוידם ומספר על כך לנושה ולעוד חבר טוב שלו נוקי האינטלקטואל.

החיים זורמים להם כשברקע כל דבר מזכיר את השואה.
צמרמורת עברה בי כשקראתי את תיאור ההלוייה של אדון רפפורט מי-ם.שייע מתאר את זה כתהלוכה שמיתקרת לבור ההפתוח,אבל הם לא יחפים ולא ערומים,אין שלג ואין רובים ולא כלבים ולא צועקים "שנל,שנל".שקט בבית קברות והם עטופים בסודרים ואפודות.

שייע אוהב מאוד את נושה וכל הזמן מדגיש לה שיש להם רק אחד את השני,והוא יעשה הכל למענה.
נושה לרוב מיסתגרת לתוך עצמה עם הזיכרונות
שלה...שמיסרים אותה.
נושה מגיעה לגיל 40 ושייע מתכנן לה הפתעה.
הוא רוצה למכור את האוצר שלו אך לצערו האוצר נעלם......ויחד איתו נעלמת גם השלווה .חיי הנישואין מתחילים להיתפורר כשסודות אפלים נחשפים.
שייע מאבד את שפיות דעתו לתקופת מה,ונעלם.
כשמחליט לחזור הוא מתחיל לחבר את הפזל המשפחתי שוב צעד צעד בקושי רב.
"נושה אוי נושינקה את הכל בשבילי ויש לנו רק זה את זה"
הם מנסים הכל מהחחלה ועם בסיס מוצק של אהבה
אפשר להצליח.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•מלכה לובל
ועד הים הגדול

ועד הים הגדול

אסתי קון

השבוע ביליתי בתל אביב.
ביליתי בין שורות שזורות סיפורי חיים מן העיר בראשית דרכה.
סיפורי צבעים וריחות, שבילים וסמטאות, קיוסקים וחבלי כביסה.
סיפורים שפותחים דלת אל נפתולי נפשם של ניצולים. אבל דלת קצת אחרת.

נגעתי לרגע בעולמם של אנשים ממקום אחר, מזמן אחר.
בין אם היו הם אלה שנותקו או ניתקו עצמם מן המוכר והבטוח והלכו עם הרגש, או אלה ששרדו את תופת הגהנום, השאירו מאחור את עצמם ובשרם, ובלב שותת דם מצאו בתל אביב ובים, את האפשרות להצליח לנשום, לאהוב, אפילו לצחוק.
האפשרות להצליח לחיות.

לא, לא היה בספר אף משפט שהעיר בי צורך דחוף לשלוח יד אל המרקר ולסמנו לעולמי עולמים. (טוב אולי אחד, לקראת הסוף).
לא מצאתי כתיבה נעלה מחודדת ושנונה, כזו שמסעירה את החושים ומאירה בפרוז'קטור את גאוניותו של הכותב.
אפילו לא נכנסתי לסיפור תכף ומיד ובמלוא המרץ. פשוט קראתי.
וכאן קסמו של הספר.

הוא הניע בקצב שלו, לא התנפל, ועדיין גרם לי להישאר ולהמשיך לקרוא.

הוא רווי דמויות ותתי סיפורים, ככה שבהתחלה לא הייתי בטוחה אם זה מוצא חן בעיני או לא, אבל לאט לאט חברו הסיפורים הקטנים לפאזל החובק אותם יחדיו, ומעביר תמונה ברורה ומוחשית.
יכולתי לחוש את הצער, התסכול, הכמיהה, הגעגועים.
את החם והלחות.
את ההקלה שבלגימת לימונדה קרה.
יכולתי לשמוע את מבטאן הזר של הדמויות כשדיברו. את בכיין. את זעקתן.
יכולתי להבין את תקוותן הנואשת.
יכולתי לראות את הטיח המתקלף בחדרי המדרגות.
וכל אלה עושים את הספר פשוט, יפה ונוגע.

"סיפור אהבה תל אביבי של שנות החמישים והשישים התמימות והתוססות", כך נכתב על כריכתו האחורית, מה שאכן מעיד על קרבו.

אפילו ישבתי באמת לקרוא אותו על שפת הים של תל אביב, מה שהביא את החוויה עוד יותר קרוב.

השבוע ביליתי בתל אביב.
התמזגתי.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•אסנת קורן
דירוג
5.0
לפני 12 שנים

“ספר נוגע ללב המתאר את הווי החיים בתל אביב של שנות החמישים והשישים. ניחוחות של ארץ ישראל הישנה והט”