בזמן האחרון אני ממש במצב רוח לספרים רומנטיים. חופשת הקיץ ואווירת החופש גורמות לי לקרוא סיפורי אהבה קלילים. זה כיף ומעלה חיוך. הספר הזה גם היה כזה, קליל בסך הכל, אבל הוא היה ממש סתמי. למרות שדי התיימר להיות יותר ממה שהוא.
טיפי (טיפאני) ולי (ליאון) הם שותפים לדירה, או יותר נכון למיטה... נשמע מוזר? כן בהחלט! ליאון צריך כסף, לטיפי אין כסף אבל היא זקוקה לחדר לישון בו. אז היא מוצאת את עצמה ישנה במיטה של ליאון, (כי מסתבר שלשכור מיטה בלונדון זה הרבה יותר זול מחדר שלם)- כי ליאון הוא אח בהוספיס שעובד רק בלילות. כלומר בלילה המיטה של טיפי, היא יוצאת לעבודה בבוקר לפני שליאון חוזר ממשמרת הלילה שלו... וחוזר חלילה. כלומר הם גרים באותו חדר אבל מעולם לא נפגשו. הם מתחילים להתכתב בפתקים שהם מפזרים ברחבי הדירה, שזה חמוד בהחלט.
העניין הוא שזה שוב הסיפור של הבחור השקט והמבין מול הבחורה הקשקשנית. אנחנו מגלים פרטים על עברם- אח של ליאון בכלא על לא עוול בכפו, חברה של טיפי היא במקרה עורכת דין מוכשרת במיוחד. לטיפי יש אקס מטריד, וליאון מבין כי במקרה גם אמא שלו עברה דבר או שניים במערכות היחסים שלה.
התחושה שלי היא שבגדול הסיפור הוא די סתמי, אבל יש נסיון מלאכותי למדי להכניס עוד ועוד עומק לדברים.
זה לגמרי בסדר שספר הוא רומנטי וקליל ומשעשע, אני לא אוהבת שמנסים להכניס בכוח פרטים ועלילות משנה שמנסות לסחוט את צינוריות הדמעות שלנו (במקרה שלי, ממש ללא הצלחה).
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
