"נסיכה קטנה... אתם עומדים לסיים עם זה? כי אי אפשר כבר להאריך" אמרה הספרנית.
"כן, הוא קורא את זה ממש ברגע זה..." הצבעתי לכיוון הכללי בו ישבו שני הגדולים שלי שקועים כל אחד בספרו.
"לקח לי קצת זמן לשכנע אותו" הוספתי "שספר בשם "נסיכה קטנה" יכול להתאים גם לבנים..."
"אה!" צהלה הספרנית "התפלאתי באמת כשאמרת הוא, טוב, בואי ננסה בכל זאת להאריך איכשהו..."

כן, זה לקח קצת זמן, וקצת הקראה שלי, אבל בסופו של דבר בן השבע שקע בספר.
באותו לילה בו התקיים הדיון בספריה, הוא סירב ללכת לישון מרוב מתח.
מתח? לזה לא ציפיתי...
"יש לזה סוף טוב", הבטחתי.
"אני יודע!" הוא ענה "אבל כבר ניסיתי לחשוב על כל מיני סופים ולא הצלחתי לחשוב איך יהיה לזה סוף טוב..."
שכחתי. ממרחק השנים, שכחתי שבעצם לא מובן מאליו שהשכן שהגיע מהודו יתגלה כחברו הטוב של אביה של שרה, יחלץ אותה מהפנימיה האיומה של מיס מינצ'ין, ויגלה לה שמכרות היהלומים היו אמיתיים והיא שוב עשירה כקורח. לפחות לא אם אתה בן שבע.
שכחתי גם כמה מכמירי לב הם תיאורי העוני והרעב של שרה. מהילדות זכרתי רק את המתקתקות והסוף הטוב.
כמבוגרת, הקטע שבו שרה מטיחה בבובה שלה "את רק בובה!" וזורקת אותה גרם לי להזיל דמעות. גם בקריאה שניה.

כן, יש לי ביקורת על פרנסס הודג'סון ברנט.
הקיטש אצלה שולט ברמה, היא שמה יותר מדי דגש על נושא המעמד (הסוף הטוב לו תזכה נערת המטבח, חברתה של שרה בימי מצוקתה, הוא להיות משרתת של שרה, הגבירה הנאורה. עדיף בהרבה על פני תפקידה הקודם כנערת מטבח בפנימיה של מיס מינצ'ין אמנם... אבל פער המעמדות ביניהן מוחלט ואינו נתון לשינוי). חלק מהילדים בספריה הם מלאכים קטנים ולא ילדותיים בעליל.
אבל בספרים שלה יש עלילה מרתקת, יש קסם, אמונה ברוח, בטוב, בכוחו של האדם להשפיע על המציאות החיצונית בעזרת השליטה על המציאות הפנימית שלו.

שלושת ספריה המפורסמים ביותר של הודג'סון ברנט יצאו עכשיו בהוצאה מחודשת.
את נסיכה קטנה תרגם יהודה אטלס, והספר מתורגם נהדר, מושך ומתאים לגמרי גם לילדים בני ימינו. וכן, גם לבנים.

יש ימים כאלה שכל מה שאני רוצה זה להיכנס עם ספר מתחת לפוך ולא לצאת משם. בימים כאלה אני רוצה ספר מוכר ואהוב, כזה שקראתי לפחות עשר פעמים, כזה שבעצם מספיק לחבק ולא ממש לקרוא, כי הרי אני כבר מכירה אותו בעל פה.

לפני כמה ימים, בדיוק ביום כזה בו לא התחשק לי להתמודד עם העולם, לקחתי איתי את "נסיכה קטנה".
זהו סיפורה של שרה קרו, בת תפנוקים קטנה ויתומה מאם שגדלה בהודו תחת השלטון הבריטי הקולוניאליסטי, המובאת ללונדון על ידי אביה כדי להתחנך בפנימית בנות. כצפוי מת האב ושרה נותרת לבדה בפנימיה ללא איש שיגן עליה, נתונה למרותה של מיס מינצ'ין האכזרית. שרה עוברת תלאות רבות ועוני, אך רוחה לא נופלת והיא נוהגת כנסיכה אמיתית. עולמה הפנימי העשיר מאפשר לה להתמודד עם המציאות האיומה הנכפית עליה ולצאת מחוזקת. הסוף כמובן מתוק מדבש.

קראתי ותהיתי מה עדיין כל כך מושך אותי בספר. הרי עם רוב המסרים שבו אינני מסכימה – שוב הילדה/נערה היא חסרת אונים וניצלת רק תודות לגבר. שוב ילדות קטנות אמורות להתנהג "יפה" ולהיות מחונכות. הספר נטול כל הומור והסיפור בו צפוי עד אימה. ובכל זאת בחרתי בספר הזה כשנזקקתי לניחומים. אני חושבת שמה שמחבר אותי לספר הוא דווקא הסיפור הצפוי. כשבנפש שוכן בלגן אני מחפשת את העולם המסודר והפשוט של אמצע המאה ה-19. יש טובים ויש רעים, הרעים יסבלו בסוף הסיפור והטובים יזכו לעושר ואושר עד היום הזה. נכון, זו לא ספרות מתוחכמת, אבל זה ספר שעושה טוב על הלב, כמו שוקולד פרה או קרמבו – מן עונג פשוט של ילדות.

אגב – התרגום שקראתי עכשיו הוא התרגום החדש של יהודה אטלס. זה אמנם לא בדיוק מה שזכרתי מילדות, אבל התרגום מצויין, בדיוק כפי שניתן לצפות מאטלס. הקריאה קולחת וזורמת מחד, אבל השפה עדיין גבוהה מספיק כדי שרומי תוכל ללמוד מילה או שתיים.

בקיצור, ממתק עם טעם של פעם.

בע"ה
ספוילר לביקורת: זה ספר מדהים. תקראו אותו.
ולענייננו.
יום שלישי. החופש הגדול. מדריך כושל מגרד בראשו, מנסה לחשוב על החלק הערכי שאמור להיות לפעולה שלו (שעיקר זמנה יוקדש לתופסת כיפים). מה אני אהבתי, הוא חושב, ילד חנון ביסודי ומופרע בפעולות? על מה הייתי רוצה שהמדריך שלי ידבר איתי?
פלאשבק, שבוע קודם. מה, עדיין לא קראת את נסיכה קטנה? שואלת חברה טובה ודוחפת לידו ספר דק וחום. סוף פלאשבק.
טוב, יש לנו פעולה. היא הייתה אחת המוצלחות שלי.
ואכן, זה ספר חובה לחנונים, משתי סיבות.
ראשית, זה שיר הלל לדמיון, הדמיון שיכול לרכוש לך חברים ובה בעת לנחם אותך אם הם ינטשו אותך.
שנית, חברים דמיוניים זה לא מספיק. אפילו שרה, עם הדמיון והאופטימיות הבלתי נדלים שלה, לא הצליחה להחזיק מעמד לבד; רק בזכות החברים שהיא זכתה בהם היא הצליחה להחזיק מעמד.
וזה מסר חשוב אפילו יותר - אנחנו צריכים חברים. איתם נוכל לעבור הכל.
וההערות הרגילות שלי לסיום:
א. מרגיש מעט מטופש לציין זאת, ועדיין - זה ספר ילדים מהתקופה הוויקטוריאנית. אין כאן תכנים בעייתיים, בכל רמה שהיא.
ב. בהמשך לא', המוסר הרלטיביסטי כאן מאוד משעשע ציניקן כמוני. משרתים יישארו משרתים, אצילים יישארו אצילים.
אגב - נוסף על הדמיון, גם הגאווה מסייעת לשרה להחזיק מעמד. חשוב לשים לב.
לסיכום - תקראו אותו. תנו אותו לילדיכם, חבריכם, ולאנשים בכללי.
(סוג של) ספוילר:
התהליך שארמנגרד עוברת מדהים. אחת הדמויות האהובות עלי ever.

הלכתי לספרייה, אומנם היה זה יום שמשי ושטוף שמש אך בחרתי את הספר הזה, שמספר על יום גשום במיוחד.
אני פשוט אוהבת את הספר הזה! הוא כל כך מרגש וכל כך אמיתי יש בו כריכה מצוינת, מילים גבוהות, אני פשוט רואה את עצמי כשרה קרו הקטנה והמסכנה.
כאלו ספרים אני אוהבת! כאלו שאני יכולה לראות בראשי את המתחרש בפנימייה, ולמרות התמונות שאין כל כך הרבה וזה נפלא בעיניי יש את הדמיון של החדר של שרה, לדמיין את שרה בעצמנו.
לא לפי הכריכה אלא איך שאנחנו רואים את שרה, ילדה קטנה ורזה בעלת עור חיוור ושיער שחור. (ככה לפחות אני ראיתי אותה)
מה שבאמת מיוחד בספר הזה הוא הדמיון הזה, מאיפה הוא כולו בא?
אני רוצה לשבח את "פרנסס הודג'סון ברנט" המדהימה על הספר שגרם לי כל כך טוב! ועם זה בלילות קרים מתחת לשמיכה בעיניים דומעות מהספר? אז כן, ככה אני הייתי.
הספר מאד מרגש הוא סוחף אותנו ומחייך משרה קרו הקטנה על האומץ הרב שלה, היא דמות מופת נהדרת בעיניי! ♥
בקיצור:

ספר מדהים! חבל למי שלא קורא למרות העובי שלו תיסחפו אל הספר ובלי לשים לב כבר תהיו בעמוד האחרון, ותגידו לעצמכם:
"למה? למה אין המשך?" :)

אין לי מילים לתאר את הספר הנפלא הזה.פשוט מקסים,מרתק,מרגש,סוחף ומעניין. אחד הספרים אהובים עליי! אני ממליצה לכולם לקרוא מבטיחה שלא תתאכזבו!

וואו. ספר מקסים. ממש נשאבתי לעלילה,
אם אפשר לתאר את זה כך. היה לי באותו רגע
שסיימתי את הספר להתחיל לקרוא ספר אחר שלה.
העלילה מעניינת, ואף פעם לא השתעממי יותר מדי,
אפילו לא בהתחלה. ממולץ ביותר!

ספר זה מרתק מאד,
יש בו את כל ההרגשות שיכולות להיות..
עצב,שמחה,כעס,נעימות ועוד.....
אני נורא נהנתי מספר זה מכיוון שהוא ספר המספר על ילדה קטנה שמקבלת הכל וברגע אחד הכל נעצר בגלל אביה שמת.

אין.
אין על הספר הזה.
באמת.
אני קראתי המון ספרים, אבל מזמן לא ספר כזה טעים (אני תולעת ספרים)
, טוב זה לא כמו הארי פוטר או דמדומים...
אבל יש לספר הזה את הניצוץ הזה,
את ניצוץ הדמיון.

את דמיונה העשיר של שרה קרו.

יש ספרים טובים.
יש ספרים שקשה להישאב אל תוך עולמם.
יש ספרים של אמת,
ויש ספרים של סתם.


אבל הספר הזה הוא לא באחת הרשימות הללו.
הוא בדרגה הרבה יותר טובה משלהם.


הוא מהספרים, שגם אם מפריעים לך באמצע, או גמרת את הספר,
אתה מתקשה לחזור אל המציאות.
רוצה להיות גיבורת הספר, שרה קרו.

שחייה עטורי דמיון.
אומנם חייה לא גן עדן,
אבל בזכות דמיונה ללא ספק,
מתגברת על המכשולים, וגם באמצעות חברותיה הטובות.


שרה קרו שהיא בסך הכל ילדה,
עוברת לפנימייה של מיס מינצ'ין חמורת הסבר.
בחייה של גיבורה הזו יש לא מעט הפתעות גם רעות וגם טובות.

אני ציפיתי בהתחלה לספר משעמם, כזה שבנים חושבים שהם של "בנות"
אבל לא.
הופתעתי.
הספר הזה.
הספר הזה שלא אשכח לעולם לימד אותי אלפי דברים.

ספר שלדעתי ראוי להיות חלק מההיסטוריה שלנו, ההסטוריה של האנושות.


אולי אתם חושבי שאני נואמת נאום.

אולי זה גם נכון.


אבל מה שחשוב, שתדעו שכדי לכם לקרוא את הספר הזה.

אפילו רק תנסו.

למרות שיש לספר הזה שפה גבוהה,
ורוב הנוער לא אוהב שפה גבוהה, אפילו שאני כן(אני בת 11, לא בת נוער אבל קרוב)

זה ספר שהייתי נותת לו יותר ממצויין במבחן.
אני מקווה שהבנתם למה אני מתכוונת.




ספר ששווה קריאה.

הספר הזה מדהים!הוא מאוד ריגש אותי,הסוף היה בלתי צפוי,בספר היו המון דמויות נוספות שהיו שותפות לה,כל אחת בדרכה היחודית.כל אחת רואה אותה בתור נסיכה אחרת. הספר מזמין אותך לגייס חיוך גם ברגעים הקשים ושבסופו של דבר תמצא את האור שבקצה.מומלץ בחום!!!