בילדותי בשנות ה-50, כל פעם ששמעתי את סבא וסבתא מדברים יידיש, הקמתי עליהם קול צעקה: "יש לנו מדינה. דברו עברית". זה החינוך שקיבלנו בבתי הספר.

אבל הייתי צריכה לקרוא ספר מאת סופר ערבי שכותב בעברית, כדי לגלות שבאוגוסט 1949, שנה וקצת אחרי קום המדינה, אסרה "הוועדה לביקורת סרטים ומחזות" על העלאת הצגות ומופעים ביידיש. האפשרות להופיע ביידיש הותרה רק ללהקות זרות שביקרו בישראל ולתקופה שלא תעלה על 6 שבועו

אני אוהב לקרוא פרוזה של סופרים וסופרות מכל העולם, בעיקר קריאת מקור מהארץ, אני מחפש בפרוזה את הסיפור עם ההקשר למציאות הקיומית של המקום והזמן.
זהו הסופר השלישי הערבי ישראלי ו/או ערבי פלשטינאי שקראתי בעת האחרונה. קראתי את הספר "להתראות עכו" של עלע חליחל המספר על עכו בתקופת נסיונות הכיבוש על ידי נפוליאון, ואת "חוצות זתוניא" של עודה בשאראת המספר על מתמודד לראשות העיר / הכפר - שני ספרים מומלצים מאוד

"תשרין" הוא מסוג הספרים שמחלחל פנימה ועיכולו אורך זמן.

הפעם אני בוחרת להתחיל בציור שעל הכריכה. לדעתי בחירת שתיל צבר בעציץ, ולא בסביבתו הטבעית מתאימה מאוד לעלילה מזוויות שונות.

הכתיבה של <mark>איימן</mark> סכסק מגוונת, ומתגלגלת מנקודות מבט שונות הכוללת דיאלוגים ומכתבים. התפתחות העלילה איטית כהסרת הלוט מיצירת אומנות של אומן בעל שם.

הקריאה בספר נותנת תחושה שהקורא נמצא בתיאטרון, מוקף מגוון דמויות, כשכ

ספר חדש של הסופר הצעיר מיפו- <mark>איימן סיכסק</mark>.
ספר שהוא מתאר חייו ש סטודנט ערבי מיפו הלומד בירושלים ומתמודד בין אהבותיו לערביה וליהודיה.
הספר מלא בתיאור תחושותיו, ילדותו וחיפוש זהותו כערבי, ישראלי שחי ביפו וסטודנט בירושלים.
קריאה צרופה של ערבי שאוהב לכתוב הבעברית.
למי שקרא בסוף שבוע אחרון בעיתון הארץ הוקדשו לו ראיון מרתק וכתבה מיוחדת על חייו, כתיבתו , ילדותו.
שאפו לעיתון" הארץ"
סיפורו האישי של א

ממש לא לקח לי הרבה זמן לקרוא את "אל יפו". קניתי את ספר זה כדרך אגב בשבוע ספר וכשיום אחד הרגשתי חשק לספר קצר (נובלה, בעצם), הורדתי את "אל יפו" מהמדף והתחלתי לקרוא.

אני לא אגיד שלא היו לי קשיים עם הספר. או בעיות. אכן, לקח לי קצת זמן להבין מי הם כל הדמויות, להבין את הסיפור הנרחב. אפילו בסוף לא באמת הבנתי את הכל. אבל זה לא היה חשוב. אהבתי את השקט של הספר, את הצורה בה <mark>איימן סיכסק</mark> הכניס אותי לעולם קט

הספר כתוב בגוף ראשון. סיפור חוויות של צעיר ערבי ביפו העיר המעורבת. יהודים - ערבים – מוסלמים- נוצרים. הסיפור מנסה לעקוב ולומר משהו על התערובת הזו. <mark>איימן סיכסק</mark> הסופר הוא צעיר מוסלמי מיפו. כתב ב"הארץ" סוג של סיפורים. רשימות מחיי יפו. סיכסק מגלה לנו מחדש דבר מה על הערבים. הוא עושה הרבה השוואות של אנחנו והם, השוואות של צעיר. השוואות שאין להן סיכוי.
הספר כתוב בעברית טובה, אך מאוד לא ברור אם הספר מתכוון

בשם ההיברידיות - לספרו של <mark>איימן סיכסק</mark> - 'אל יפו'.

את ספרו של <mark>איימן סיכסק</mark>, 'אל יפו', סיימתי לקרוא לאורכה של שעה אחת בלבד.
לרוב, די במשפט כזה כדי להתרשם כי הספר מרתק עד למאוד, אולם לי ישנה בעיה עם ספרים שמסיימים לקרוא אותם כל כך מהר, אפילו אם אלה ספרי מתח, וספרו של <mark>איימן סיכסק</mark> אינו ספר מתח.

ולפני שארחיב, כדאי לומר כי זהו אינו ספר, זוהי נובלה. האיצטלה של המילה 'ספר', היא רק אחת מהמעטה של 'אל י

ביקורת רגישה ומעניינת של ינאי ישראלי:

אחד הדברים המרתקים והמרשימים ביותר ב"אל יפו", הרומאן של <mark>איימן סיכסק</mark> שיצא לאור רק השבוע, הוא האופן המסוים שבו הערבית נעדרת מן השטח. איימן כותב בעברית ישירה, זורמת, ובעיקר לא מתיפייפת. מצד אחד הספר שלו אינו מלהטט בשפה העברית, ומצד שני הוא לא טורח או לא מנסה לשחזר דיבור "אותנטי", דיבור של "הרחוב" שאמור להדגים או לחגוג ערבית נגועה בעברית או להיפך. אפשר אולי לח

היה מאוד חשוב לי לקרוא את הספר.
<mark>איימן</mark> מנסה כמו כולנו לנסות לדעת למי אנחנו שייכים,
בתור ערבים ישראלים אשר חיים בסביבת "דו קיום" במרחאות כמובן.
כל ההטלבטויות שעובר <mark>איימן</mark> גם אני עוברת אותם ביום יום.
ספר קצר כתוב בצורה מאוד כלילה.