קבעתם להיפגש בערב שישי, לא רצית, כלומר ניסית לשכנע את עצמך שאת לא רוצה, אולם הרגש והמשיכה אליו ניצחו את ההיגיון הבריא. מהבוקר הוא לא הפסיק לשלוח הודעות, גם אתמול בערב הוא כתב כל כך יפה ואת האמנת לו, כמו תמיד, מה לעשות שהלב גובר על השכל.

הוא עומד לטוס בעוד חודש, המחשבה על כך מכאיבה לך מפני שאת לא אדישה כלפיו. הוא רושם:

- "אני רוצה להיות איתך בכל הזמן שנשאר לי, מאשר להגיע לאמריקה ולהצטער שלא הייתי איתך מספיק".

הוא גם רושם:

- "את משפיעה עלי לטובה, מוכיחה לי שיש עוד אהבה בחיים. אני רק רוצה אותך לידי מבלי לחשוב על כלום".

מילותיו מצליחות לחדור עמוק לליבך, את מקלידה במהירות וכל גופך רועד תוך כדי, לא מצליחה להשתלט על רגשותיך ועל עצמך. את שוב מפתחת ציפיות ותקוות שווא שהפעם אלו לא סתם מילים חסרות משמעות, הפעם הוא מתכוון לכל מילה שמשקלה הוא לא יותר מנוצה. טיפשה, זו מי שאת, תמימה, מביטה על העולם בעיניים פקוחות לרווחה ולא רואה באמת מה קורה מסביבך.

את מתארגנת, מתלבשת, מתאימה צבעים ונעליים תואמות. אפילו מתאפרת קצת, למרות שאת לא נוטה להתאפר בדרך כלל. הכל בכדי להיראות יפה, בשבילו, למצוא חן בעיניו, לגרום לו להתאהב בך באמת. את יושבת רגל על רגל וממתינה, מחכה לשיחה שלו שתודיע לך שהוא כבר למטה, יושב ברכבו ומצפה רק לך. הדקות עוברות, הנה כבר חצי שעה עברה ולאחר מכן עוד שעה. את מתחילה לאבד סבלנות, מתחילה לחשוש שאולי שכח או שינה את דעתו. שולחת לו הודעה, מתעניינת לגבי השעה המדויקת, הוא עונה שבאופן פתאומי באה כל משפחתו לבקר והוא לא יכול לצאת לכיוונך. את מביטה על מסך הטלפון ומרגישה ריקה, מבינה שהוא משקר לך, שוב. פשוט ניפנף אותך, המציא לך תירוץ ואת יושבת כל כך יפה ומושקעת ולא מבינה לשם מה.

אל תתרגשי, אל תתחילי לבכות ולמרוח את כל האיפור על פני לחייך הרכות, תביני שהכל לטובה. תמחקי את השיחה איתו, תמחקי אותו מחייך. תמשיכי הלאה ותלמדי את הלקח, כן בדרך הקשה והכואבת, רק בצורה זו את תזכרי את שיעור החיים לנצח. ועכשיו קומי ולכי לשטוף את פניך במים זורמים, זרמי עם החיים ואל תפסיקי לחייך אל עבר השתקפותך המקסימה במראה.

בילדותי אני וסבתי היינו מאוד קרובות, הייתי חולקת איתה את כל סודותיי. כך גם היא הרגישה בנוח לספר לי שהיו לה שלושה הריונות. הופתעתי מאוד מפני שאימי היא בת יחידה, בדיוק כמוני. ההריון הראשון של סבתי נקטע כשהיתה בחודש השני להריונה, גופה הפיל את העובר מכיוון שהיא הרימה דבר מה כבד מדי. רק לאחר שנים לא מעטות היא הצליחה להיכנס להריון בשנית וילדה את אימי. לאחר מכן היה הריון נוסף, שבו היא בחרה להפיל בעצמה. סבתי סיפרה שהיתה אז בחודש השלישי להריונה, התגוררה יחד עם בעלה בביתה של חמתה, היה צפוף, הם חיו ארבעה אנשים בדירה קטנה וחמתה לחצה עליה להפיל. לפי דבריה של סבתי, חמתה לא נתנה לה את האפשרות לבחור, הכריחה אותה להיפטר מהעובר. כמו כל אישה אחרת שעברה הפלה בחייה, סבתי התנערה מאחריות, האשימה את חמתה ובעלה בכך שהפילה את ילדה.

לא שמעתי מעולם על אישה שלקחה אחריות על ההפלה שעשתה, אשר אמרה שהיא אשמה בכך שהילד לא נולד. הן כולן מתרצות תירוצים, ממציאות סיפורים, משמיעות טענות כמו:"לא היו לי אמצעים לגדל ילד", "בעלי עזב אותי לבד עם ההריון", "רציתי ללמוד ולבנות את חיי", "המשפחה לחצה עלי" וכדומה. אפילו מורתי בבית הספר שהיתה בשנות הארבעים לחייה, חסרת ילדים, השמיעה באוזני התלמידים טענות בעד הפלה. היא אמרה שלכל אישה יש הזכות להחליט בעצמה אם להפיל או ללדת, שכל עוד העובר נמצא בבטנה הוא חלק מגופה. התווכחתי איתה, טענתי שברגע שהעובר מתפתח בתוכה, הוא כבר גוף ונשמה בפני עצמו ואין לאישה כל זכות לשלול את חייו. הילד לא אשם בכך שאימו נכנסה "בטעות" להריון.

כאשר סבתי עמדה למות ונשארו לה ימים ספורים לחיות, אני ואימי חלמנו את אותו החלום. בחלומי חזרתי הביתה לאחר תקופה, הבית היה גדול ולא מוכר. רצו לקראתי שני ילדים, ילדה קטנה וילד גדול יחסית. הרמתי קודם את הילדה, היא היתה קלילה מאוד ואת פניה לא הצלחתי לזהות. לאחר מכן הרמתי את הילד ששקל יותר ממנה והופתעתי כמה הוא גדל והתפתח. הוא היה יותר מוחשי, פניו היו פחות מטושטשות מפני הילדה. בחלום ידעתי שהילדים הם לא שלי, אך יחד עם זאת הם שלי. אימי חלמה שהיא נכנסה לתוך בית גדול בעל שתי קומות וסבתי הובילה אותה לקומה השניה. הן נכנסו לתוך חדר ושם עמדו שתי מיטות. במיטה אחת ישנה ילדה קטנה שפניה היו לא ברורות, מטושטשות ובמיטה השניה ישן ילד גדול יותר במימדיו שפניו היו משורטטות היטב, דומה מאוד לסבתי. אימי הרגישה את אותו הדבר, שהילדים הם שלה ולא שלה יחד. סבתי נתנה דין על ההפלה שעשתה, נשאה אחריות על חטאה. נשמתה פגשה בנשמתם של ילדיה. שני אחיה של אימי שלא זכו להיוולד, דודי ודודתי שיכלו להביא לעולם בני דודים וקרובי משפחה נוספים.

אני לא מבינה איך אדם שפגע בך בעבר, יכול לשוב ולפגוע בך שוב בהווה. הרי את מכירה אותו כבר ויודעת מה לצפות ממנו, אולם התקווה שהוא השתנה עדין שוכנת בליבך.

הוא נעלם מחייך ליותר משנה, כבר התגברת עליו מאז הפרידה הקשה שלכם. את לא חושבת עליו יותר, לא מתגעגעת אליו בלילות, לא ממררת בבכי אל תוך הכרית, הלב שלך לא מחסיר פעימה כשאת שומעת שיר שנהגתם לקרוא לו "השיר שלנו" והכי חשוב את כבר לא מחכה להודעה ממנו שבה הוא ירשום כמה הוא מצטער ואוהב ורוצה אותך שוב בחייו.

לכן אחרי שנה ויותר שלא שמעת ממנו, את מופתעת לקבל הודעה בערך בשתיים בלילה ממוען לא ידוע. את מתעוררת בבוקר לעבודה, מעיפה מבט לעבר הטלפון ורואה שקיבלת אסמס, את פותחת וקוראת ולמרות שאין לך מושג מי השולח, יש משהו מאוד מוכר באופן הכתיבה ואת מתחילה לנחש ממי הוא הגיע. נכון מאוד, מהאקס היקר שלך.

ניסוח ההודעה די מוזר, בהתחלה את חושבת שאולי היה שיכור ולכן בחר לשלוח, אך האמת היא שהוא פשוט ניסה להיות מסתורי ולהרשים אותך. את מחייכת לא במודע והלב שלך אכן מחסיר פעימה, את לוקחת נשימה ומתעשתת על עצמך, נזכרת שיש לך אגו ועליך לענות דבר מה שחס וחלילה לא יגרום לו לחשוב שאכפת לך, עדין.

במשך היום אתם ממשיכים להתכתב, לאט לאט את מסירה מעצמך את שכבת המגן שנוצרה מעליך כתוצאה מהפרידה. הוא מצחיק אותך כמו פעם, ההתכתבות קלילה וזורמת, את מגלה שהוא זוכר ומכיר אותך טוב מאוד. משם אתם עוברים לשיחת טלפון, כל כך מוזר לך לשמוע את קולו, הלב שלך פועם קצת מהר יותר מהרגיל.

זה נמשך שבועיים בערך, הוא מפציר בך שתפגשו, את מפחדת, את לא רוצה להיפגע שוב. אולם הוא כל כך חמוד ורומנטי ולא מפסיק להזכיר לך רגעים יפים מהעבר המשותף שלכם, הוא אומר שהוא השתנה וכבר לא אותו האדם שהכרת, שהוא לעולם לא יפגע בך בשנית. את מרגישה שהמילים שלו מחלחלות באיטיות אל תוך ליבך, מחממות אותך מבפנים, הלב מפשיר מהקרח שכיסה אותו, את לא מבינה מה קורה לך. בסופו של דבר את מוותרת לו ומסכימה להיפגש. בפגישה הוא מקסים, מביט אל תוך עיניך וכובש אותך סופית. אתם אפילו מתנשקים, שפתיו רכות ונעימות כמו שזכרת אותן, את מאמינה שתוכלו להיות מאושרים למרות הכל.

לאחר חודש מגיע הבום. לפתע הוא מגעיל וקר, לא אוהב, לא מצחיק וקליל, שולח לך הודעה בעלת תוכן שמרסק אותך וחוסם אותך בכל מקום אפשרי. את מבינה כמה מטומטמת היית, מבינה שהוא שיחק ברגשותייך, ששיקר לך וכועסת על עצמך. את יוצאת מההלם ואז מגיע הכאב. הכאב שכבר מוכר לך כל כך, הכאב שחשבת שלא תחווי עוד בגללו. את בוכה, את שואלת את עצמך למה זה מגיע לך, את שונאת אותו ואת עצמך, הוא שבר לך את הלב. עכשיו את יודעת שאפשר להיפגע מאדם שהכרת בעברך גם בהווה. אבל את חזקה, את תתגברי, כבר התגברת פעם.