בע"ה
ספוילר לביקורת: זה ספר מדהים. תקראו אותו.
ולענייננו.
יום שלישי. החופש הגדול. מדריך כושל מגרד בראשו, מנסה לחשוב על החלק הערכי שאמור להיות לפעולה שלו (שעיקר זמנה יוקדש לתופסת כיפים). מה אני אהבתי, הוא חושב, ילד חנון ביסודי ומופרע בפעולות? על מה הייתי רוצה שהמדריך שלי ידבר איתי?
פלאשבק, שבוע קודם. מה, עדיין לא קראת את נסיכה קטנה? שואלת חברה טובה ודוחפת לידו ספר דק וחום. סוף פלאשבק.
טוב, יש לנו פעולה. היא הייתה אחת המוצלחות שלי.
ואכן, זה ספר חובה לחנונים, משתי סיבות.
ראשית, זה שיר הלל לדמיון, הדמיון שיכול לרכוש לך חברים ובה בעת לנחם אותך אם הם ינטשו אותך.
שנית, חברים דמיוניים זה לא מספיק. אפילו שרה, עם הדמיון והאופטימיות הבלתי נדלים שלה, לא הצליחה להחזיק מעמד לבד; רק בזכות החברים שהיא זכתה בהם היא הצליחה להחזיק מעמד.
וזה מסר חשוב אפילו יותר - אנחנו צריכים חברים. איתם נוכל לעבור הכל.
וההערות הרגילות שלי לסיום:
א. מרגיש מעט מטופש לציין זאת, ועדיין - זה ספר ילדים מהתקופה הוויקטוריאנית. אין כאן תכנים בעייתיים, בכל רמה שהיא.
ב. בהמשך לא', המוסר הרלטיביסטי כאן מאוד משעשע ציניקן כמוני. משרתים יישארו משרתים, אצילים יישארו אצילים.
אגב - נוסף על הדמיון, גם הגאווה מסייעת לשרה להחזיק מעמד. חשוב לשים לב.
לסיכום - תקראו אותו. תנו אותו לילדיכם, חבריכם, ולאנשים בכללי.
(סוג של) ספוילר:
התהליך שארמנגרד עוברת מדהים. אחת הדמויות האהובות עלי ever.
















