מאז שקראתי בצעירות את "בארץ לובונגולו מלך זולו" עם ציוריו הנפלאים של נחום גוטמן שגם כתב, יש לי ענין באפריקה. יבשת מרתקת, ערש האנושות, עושר עצום של תרבויות, נופים, היסטוריה, חיות בר, אלפי שפות מדוברות, אוצר של היסטוריה ומורשת. כן, יש גם סיפורים קשים מאוד מתקופת הקולוניאליזם שהשאירה שם צלקות, סכסוכים ועוני. אמנם לא טיילתי מספיק באפריקה (רק בקניה ובדרום אפריקה), אבל אני מקווה שאזכה לעשות את ההשלמות הנדרשות. מענין שרוב הספרים שקראתי על אפריקה הם של סופרים דרום אפריקאים: קוטזי, אלן פאטון וברינק והפרסום של עם עובד על ספרה החדש של אילת שמיר היה מספיק אטרקטיבי כדי שאשתכנע לרכוש.
זהו ספרה הראשון של אילת שמיר שקראתי ומדובר בספר נפלא. שמיר אמנם כותבת על אתיופיה בשנים שבהן נתמך הקיסר היילה סילאסי על ידי מדינת ישראל, אך הספר הוא לא רק על אתיופיה. באמצעות הסיפור על המשפחה בת ארבעת הנפשות הנמצאת שם בשליחות המדינה (המושג רילוקיישן טרם נולד אז), עוסקת הסופרת גם בחברה הישראלית. היא כותבת על מלחמת ששת הימים, על בעיות של מוסר ומצפון בעתות מלחמה (דבר לא השתנה מאז ועד היום), על יחסים במשפחה, זוגיות במשבר (נושא שתמיד רלוונטי) ועל מה שצפוי בארץ למשפחה השבה מאותה שליחות של 3 שנים בניכר. יש בספר כמה קטעים שהם בהחלט כמו אגרוף בבטן הרכה כמו סיפור טיול הפרידה מאתיופיה, הטיול לאגם טאנה המשמש כמקור העיקרי של הנילוס הכחול.
הספר הזה המחולק ל-3 חלקים, נקרא מהר מאוד. התמהיל נפלא, הכתיבה משובחת והשאלה היחידה שחלפה בראשי בעת הקריאה, מדוע לדמויות הישראליות בספר אין שם. במחשבה שלאחר קריאה, זה לא באמת חשוב מה שמם. בכל אחד מהם יש משהו מאיתנו ומה שעובר עליהם (מלחמה, אובדן, משברים והתמודדויות) יכול לקרות לכל אחד מאיתנו, וגם הענין זה הופך את הספר הזה לכל כך מוצלח.
קצת אוף טופיק: תיאוריה של אילת שמיר את השחיתות השלטונית של היילה סילאסי, גם הם מעוררים מחשבות.
ספרה "פסנתר בחורף" כבר ממתין לתורו.














![העולם של אתמול [מהדורת 2012]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers101/1015541.jpg)



