ג

ג'ונתן ליטל

סופר

ג'ונתן ליטל (Jonathan Littell; נולד ב-10 באוקטובר 1967 בניו יורק) הוא סופר אמריקני–צרפתי ממוצא יהודי המתגורר בברצלונה.

ידוע בזכות ספרו "נוטות החסד" (Les Bienveillantes), המתאר בגוף ראשון את קורותיו של איש אס אס בדיוני, שנמנה עם מבצעי מעשי הזוועה של הנאצים במהלך השואה. הספר זכה בפרסים ספרותיים חשובים, ועורר פולמוס במקומות בהם פורסם.
» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (162):
הרשימה החמה, מתכוון לקרוא, שקראתי, ספרים שרוצה לקרוא, רוצה לקרוא, רוצה לקרוא, רוצה לקרוא, מעניין, יכול להיות שאקרא בעתיד, מחכים על המדף, רוצה לקרוא, תכנים מורכבים, יש לי, אבל צריך את הזמן, נשמע מעניין, אבל אפשר לחכות, מתגרים על המדף, רוצה לקרוא, ספרים שאני ארצה לקרוא, לקרוא - אחרי דיאטת הקניות, בהמשך, עוד אקרא, בלי נדר, עוד ...
1.
נוטות החסד, "Les Bienveillantes", הוא ספר הביכורים של ג'ונתן ליטל, יהודי אמריקאי בן 38, שגדל בצרפת ומתגורר היום בספרד. גיבור הרומן שלו הוא קצין אס-אס נאצי נטול רגשות אשמה החי ופועל בסביבה של נאציזם, אנטישמיות ורוע . נוטות החסד הוא פרסקו בבּארוקי המתאר בגוף ראשון את עולמו המפלצתי של קצין אס-אס בין 1938 ל-1945, יצירה מהפנטת, מטרידה ורבת-עוצמה, שמיד עם הופעתה זכתה לתשבחות הקוראים והביקורת, כמו גם להשוואות בין ליטל לבין סופרים כמו טולסטוי ודוסטויבסקי. נוטות החסד זכה בפרס גונקור ובפרס האקדמיה הצרפתית. החלטת חבר השופטים של פרס גונקור, הפרס הספרותי החשוב ביותר בצרפת, לא הפתיעה איש. הכול ידעו את התוצאה כבר בקיץ: הגונקור אינו יכול שלא להיות מוענק לסופר האלמוני עד אז, ג'ונתן ליטל. הצעיר האמריקאי לא רק הפר את כללי הכתיבה ה"רזה" המקובלת בשנים האחרונות בצרפת בקרב סופרים צעירים רבים, כשהנחית על שולחן המו"לים כתב יד של קרוב לאלף עמודים צפופים, אלא גם העז לכתוב בצרפתית שאינה שפת אמו. ג'ונתן ליטל מספר כי עניינו בזוועות המלחמה נובע מההתבגרותו כאמריקאי בצל מלחמת וייטנאם ומשנים ארוכות של פעילות הומניטארית בקוסובו, רואנדה וסיירה-לאונה. בסוף שנות השמונים הוא החליט להתמקד בשואה לאחר שצפה בסרט "שואה" של קלוד לנצמן, אך בעיקר בעקבות תצלום ישן שנפל לידיו, ובו נראית גופתה העירומה בשלג של פרטיזנית צעירה שחבל התלייה עדיין כרוך סביב צווארה (לימים התברר לו כי זוהי זויה קוסמודמיאנסקייה, שנתלתה על ידי הנאצים באוקראינה והפכה בימי סטאלין לסמל של הניצחון הבולשביקי על הנאצים). לדברי ליטל, תצלום זה הפך עבורו לאובססיה והוביל אותו לשנים של תחקיר ונסיעות ברחבי רוסיה, אוקראינה וקווקז. הכתיבה עצמה נמשכה ארבעה חודשים בלבד, והתוצאה שהתקבלה היא מונולוג מצמרר, חלום בלהות של ממש: וידויו הדמיוני של קצין האס-אס מקסימיליאן אואה, המציב בפני הקורא שאלה קשה מנשוא: מה היה הוא עושה במקומו? נוטות החסד משתרע על פני כ-900 עמודים, והוא רואה אור בעברית עוד לפני צאתו לאור באנגלית. בד בבד איתו רואה אור הספר "נוטות החסד - הפולמוס", שהוא קובץ מאמרים וראיונות על הספר ופניות של הסופר למתרגמים....

2.
חוברת שליוותה את פרסומו של הספר, המתארת את הפולמוס המרתק שעורר. הביקורות שהוטחו בו כיצירה ספרותית. שאינו אלא "סטאלג" מודרני, פורנוגרפיה של מין, אלימות ומוות. על הצגת הרוצחים הנאציים כאילו היו "אנשים רגילים", הבאנליות של הרוע כמאמרה של "חנה ארנדט", שסבלו אף הם מזוועות המלחמה הקור, הרעב ושרירות נפשם של הגנרלים בחזקת הקוזאק הנגזל. הטענות על הטעויות ההיסטוריות וחוסר הבנה של המערכת הנאצית. החוברת מציגה גם את תשובת המחבר - "ג'ונתן ליטל" - אליהן....


תיאור המאורעות של מלחמת העולם השנייה דרך עיניו של ד''ר אואה, קצין ס.ס. לאורך כל הספר ליוותה אותי התחושה המעצבנת שהסופר עסוק בלייצר מלל, ועו... המשך לקרוא
18 אהבו · אהבתי · הגב
בשני דברים אני בטוח לגבי הספר הזה, אחרי קריאה שנייה בו, האחד: הוא בפרוש איננו יצירת מופת. רחוק משם. השני, ובניגוד לדעת רבים וטובים ממני, הוא ... המשך לקרוא
27 אהבו · אהבתי · הגב
בטעות רשמתי ביקורת על הספר הלא נכון התכוונתי לספר המלא ולא 'הפולמוס' אם יש מישהו שיודע לשנות זאת אשמח לעזרה. טוב זה היה פרויקט קריאה לא קל... המשך לקרוא
14 אהבו · אהבתי · הגב
מראש היה ברור לי שלא אקרא את הספר הזה. קראתי עליו, קראתי ביקורות וסקירות עליו, וידעתי שהוא לא מיועד לשכמותי. ובכל זאת, כשהגיע תשעה באב והספר... המשך לקרוא
13 אהבו · אהבתי · הגב
אל תבהלו מכמות העמודים- הספר כתוב היטב והקריאה זורמת... (זהירות ספוילר בהמשך!!!) ג'ונתן ליטל בחר לכתוב את ספר הביכורים שלו על אחד האירו... המשך לקרוא
6 אהבו · אהבתי · הגב
לפני כמה שנים, גידלתי ארנב בבית. החלטנו לקרוא לו בשם "צ'וצ'י 4", על שם שלושת הארנבים שקדמו לו, ושגם להם קראו "צ'וצ'י" ("צ'וצ'י 1", "צ'וצ'י 2" ו- "צ'וצי 3"... המשך לקרוא
24 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ