ראשית, אני חייב לציין לטובה את צורת הכתיבה של כריסטופר - מונגשת לקהל הרחב והופכת את הנושא לפשוט להבנה.
בראונינג מתחקה אחר יחידת מילואים בכוחות האיינזצגרופן ומשתמש בתיעודים מן השטח ויומנים של החיילים על מנת להבין את הכוחות המניעים אותם.
ומה שהוא מראה זה שלמעשה, רוב הרוצחים כלל לא פעלו מתוך מניעים אידיאולוגיים, אלא דווקא לחצים פסיכולוגיים וחברתיים הם אלה שאפשרו להיסטוריה להתרחש כפי שהתרחשה.
כל כך התחברתי לספר מכיוון שהוא מסביר כיצד משטר טוטליטרי, בניגוד לרודנות טיפוסית, אינו משתמש בכוח או כפייה על מנת לרתום את האזרח למערכה, אלא מנצל את חולשות האדם כנגדו והופך אותו לאמצעי שמשרת חזון דיסטופי.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
