"תהיה זו שגיאה קשה לזהות את תופעת הטוטליטריות רק עם משטרים טוטליטריים. באנושות מתקיים תמיד זרם טוטליטרי תת־קרקעי של ניסיון לנווט ולשלוט בחיינו בדרכים מרחיקות לכת ועל בסיס ידע טכני ומדעי כביכול"
כבר אי אפשר להכחיש זאת, טוען הפסיכולוג הבלגי מתיאס דסמט: אחיזתן של הממשלות בחיים הפרטיים של אזרחיהן צמחה במהירות עצומה. בשנים האחרונות חווינו שחיקה של הזכות לפרטיות (במיוחד מאז אירועי 11 בספטמבר בארצות הברית), קולות אלטרנטיביים צונזרו (במיוחד בהקשר לוויכוח על האקלים), ועוד. הדרישה לממשל חודרני מגיעה גם מדעת הקהל: תופעות כגון שינויי אקלים ומחלות זיהומיות החלו להיחשב מסוכנות מכדי להתמודד עימן בלי התערבות שלטונית עמוקה בחיי הפרט, החורגת מן ההכרחי.
איך הבשילו הדברים לידי כך? דסמט מזהה מפגש בין אידיאולוגיה, טכנולוגיה ופסיכולוגיה: הפסיכולוגיה של הטוטליטריות. בספרו הוא מציע תשתית להבנת דפוסי ההתנהגות של אוכלוסיות שקיבלו על עצמן את הטוטליטריות: מנגנון "היווצרות המון", הפועל על הפרטים בחברה ויוצר אפקט עדר. דסמט מראה כיצד גיוס המדע לאידיאולוגיה, באמצעות תמרון ומשחק בנתונים, עשוי לגרור אל תהום הטוטליטריות חברה שהפכה את הרציונליות לאליל ואת האדם למכונה.
● כיצד מפריכים עיקרון האי־ודאות ותורת הכאוס את התפיסה שביסוד הטוטליטריות?
● מה בין תהליך ההיפרדות של פעוט מאימו לתשוקתו של המבוגר המודרני לאדון?
● איזה חזון אפשר להציע לאנושות במקום החזון הטרנס־הומני?
● מה בין דיקטטורה למשטר טוטליטרי? ומה בין היפנוזה להיווצרות המון?
מטיאס דסמט (יליד 1976) הוא פרופסור לפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת גנט אשר בבלגיה, וזוכה פרס האגודה לפסיכותרפיה פסיכואנליטית לשנת 2018. דסמט משמש גם כמטפל פסיכואנליטי. לצד מספר רב של מאמרים אקדמיים, דסמט הוא מחברם של הספרים המרדף אחרי אובייקטיביות פסיכולוגית ולוגיקת הסובייקטיביות של לאקאן.