בחייו – וגם בדרך שבה בחר למות – היה יוזף גבלס אחד מעוזריו הנאמנים ביותר של היטלר; ולקראת סוף המלחמה בגרמניה, איש בבונקר של היטלר לא היה קרוב לפיהרר כמו השר שלו להשכלת העם ולתעמולה.
אבל איך הצליח גבלס, סופר מתוסכל בן המעמד הבינוני־הנמוך, להיות לאדם הקרוב ביותר להיטלר? האם הוא היה, כפי שהוא מתואר לעתים, מגדולי התועמלנים במאה ה־20, והאם הוא אכן היה השליט הכול יכול של אמצעי התקשורת בגרמניה הנאצית ומילא תפקיד מרכזי בהכנת הקרקע לשואת יהודי אירופה?
בספרו גבלס מספק ההיסטוריון פטר לונגריך תשובות לשאלות האלה. תוך שהוא עושה שימוש ב־30,000 דפי היומן שכתב גבלס מאז 1923 ועד קרוב למותו, מתאר לונגריך בווירטואוזיות את חייו של גבלס, מילדותו בעיר ריידט ועד מותו יום לאחר שהיטלר מינה אותו לקנצלר גרמניה, ואת התפקיד שמילא בגרמניה הנאצית.
גבלס מאת לונגריך מספק הצצה מטלטלת אל חייו של מי שנחשב לאחת המפלצות הגדולות ביותר שהצמיח המין האנושי, ומסייע להבין כיצד המסרים הנאציים, של שנאה והרס, באו לעולם וכיצד הם עוצבו והופצו.
"ידוע לך שאינני סובל במיוחד את האנטישמיות המוגזמת הזאת. [...] אינני יכול לומר שהיהודים הם ידידַי הטובים ביותר, אך אינני מאמין שאפשר לשחרר את העולם מעוּלם בדרך של קללות ואפילו פוגרומים, וגם אילו היה הדבר אפשרי, הוא היה משפיל ומתחת לכבוד האנושי”.
קטע ממכתב שכתב יוזף גבלס בן ה־22 לאהובתו אַנקָה שטַלהֶרם.
פרופ' פטר לונגריך הוא היסטוריון גרמני, שנמנה עם הבולטים שבחוקרי השואה וגרמניה הנאצית. עם חיבוריו נמנים הספרים "הפקודה הלא כתובה", על תפקידו של היטלר בפתרון הסופי, ו"היינריך הימלר — ביוגרפיה".