יחד עם היותו ספר קשה לעיכול הוא ספר חשוב לקריאה. מי שמחפש ספר חוויתי, שיתרחק. מי שמחפש להכיר את אחת ממדרגות השפל אליה יכול אדם להגיע בדרכו מטה ברמת המוסר, זה הספר בשבילו.
על פעילותם של השותפים לפעולות ההשמדה נכתבו הררי ניירת. כמו גם אותם "חוקרים" שעשו ככל יכולתם לערער ולהכחיש את עצם קיומה,
חלק מהמחקרים נעשו כדי לבדוק את הסיבות שהביאו אנשים רגילים להפוך להיות רוצחים אף שהדבר כלל לא נכפה עליהם.
התוצאות אליהם הגיעו היו החוקרים לא בהכרח קלעו לאותן מסקנות. הספר "אנשים רגילים" בא לתת מענה שונה למסקנות אליהן הגיע אחד החוקרים, דניאל גולדהאגן.
הספר מביא כראיה למסקנותיו של מחברו את סיפורה יחידת מילואים שאנשיה, אנשים בגילאי הביניים, אנשים רגילים (כשמו של הספר) שנשלחו למלא את תפקידם במחוז לובלין.
אנשים אלה היו המבצעים בפועל של הרציחות בערי המחוז כשהם רואים את קורבנותיהם למולם במרחק הושטת יד, קרוב מספיק כדי שדם הנרצחים יגיע עדיהם.
המעשים עצמם לא נכפו על המבצעים והיו כאלה שאכן נמנעו מכך והוצבו בתפקידים אחרים, אך ביחד עם זאת, כדברי שאול פרידלנדר חוקר ומחבר ספרים בעצמו: הספר "אנשים אחרים" תורם להבנת אחד ההיבטים הכי בלתי נתפסים ב"פתרון הסופי": הסתגלותם הפסיכולוגית של המבצעים.
הערה אישית:
שתי עיירות במחוז לובלין בהן פעלו אותם "גיבורי" "אנשים רגילים" נוגעות לי אישית. האחת: ביאלה פודלאסקא היא עיר הולדתה של אימי והשנייה - מזריטש שאל הגטו שהוקם בה הועברו יהודי ביאלה פודלאסקא ועיירות נוספות, ושימש לאורך זמן מקום ריכוז למיועדים למחנות ההשמדה ובהם גם אימי ובני משפחתה שסיפורם הועלה בספר "שבעת המדורים".


















