אני מרגיש קצת חסר זכויות לכתוב סקירה על הספר הזה מכיוון שאת הטרילוגיה קראתי ממש מזמן, ואת הפריקוול של בלדה לנחשים ולציפורי שיר לא קראתי אלא ראיתי. אז מן הסתם כשאגש לספר הנוכחי, יכול להיות שיהיה לי איזה חוסר נוסטלגי או היזכרות בפרטים שיעשו לי אאוריקה, לכן הבחינה שלי היא אישית מהרקע שלי (מה גם זכרתי את רוב הפרטים).
אז אם אשווה רגע לחבר שלו הפריקוול הראשון, שאני מזכיר שלא קראתי אלא רק ראיתי את הסרט, לא התרשמתי.
ויותר מזה, גם כפריקוול שעומד בפני עצמו וכאחד ששופך אור על דמות די טובה מהטרילוגיה, הרגשתי קצת פיספוס.
הספר מתאר את הרקע של היימייטץ' השתיין ואת משחקי הרעב שלו, אבל אני חושב שכל הספר מתחילתו ועד סופו לא מחדש איזה משהו. בסדר, רקע עצוב משחקי הרעב ילדים הורגים אחד את השני ובלה בלה לא דברים חדשים או קיצוניים מדי, מה כבר יכול להיות הרקע של היימיטץ? שיקחו אותו לאחד המשחקים, ייקשר למישהו\מישהי, ובסוף ינצח עם כאב לב וטינה על הקפיטול? זה פריקוול שגם אני יכול לכתוב, או לתאר בע"פ עכ"פ.
אז כן, קראתי את הספר מתחילתו ועד סופו, הבשר ישנו והעלילה זורמת וטובה. אבל הפריקוול הראשון, לפחות בסרט, (קשה לי להאמין שתוכן העלילה והעומק שונה מהותית מהספר) היה מצוין ביותר, לא סתם סיפור מקדים של הנשיא סנואו ועוד וריאציה של משחקי הרעב, היה שם באמת עומק וסיפור שממש משך אותי (ורייצל זגלר הייתה מצוינת מאוד למרות ההייט נגדה) בקיצור של דבר, אין להשוות בין שני הפריקוולים, ומהמקום שלי אני נוטה לומר שהראשון הרבה הרבה יותר טוב ואני נוטה להאמין שכל ההתלהבות סביב הספר הזה שמאוד קיימת לגיטימית לגמרי, אחרי הכל כן יש איזה קטע נחמד לקרוא עוד מאותו עולם אבל אם להתייחס לתוכן של הספר, לא התרשמתי בכלל, ואני עדיין מעדיף להיאחז בהצלחה של הפריקוול הראשון עליי.
רק נחכה לסרט, דווקא הליהוקים נחמדים. אה ועוד נקודה שלא הייתי בטוח לגביה, אני זוכר שיעל אכמון תירגמה את כל הטרילוגיה ואולי זה בגלל שאני לא זוכר את הסגנון שלה, אבל משהו שם מאוד לא זרם לי, והתרגום היה קצת מוזר אבל בסדר, סה"כ בסדר.


















