<mark>פרץ סמולנסקין</mark> (1842-1885) מאנשי תנועת ההשכלה וממיסדי "חיבת ציון". לדעת סמולנסקין על עם ישראל להחיות את השפה העברית ולדבר בה, שכן רק אז ישמור העם על זכותו להיקרא בשם "ישראל" (זאת עשינו והנה אנחנו כאן עם ישראל). סמולנסקין חרג ממסגרת הדת הסטנדרטית עד אז, ושם דגש על הלאומיות.

בגיל 22 עבר לאודסה ושהה בה חמש שנים. הוא התפרנס מהוראת העברית, ודאג להרחיב את השכלתו. מאמרו הראשון התפרסם בעיתון "המליץ" בשנ

<mark>פרץ סמולנסקין</mark> והכל, מוכר (לי בעיקר) בגלל ההקשר הציוני שלו, רק שעכשיו הגיעה דעתי לבדוק את עמדתו כסופר. הרומן הזה מהנחשבים שלו והוא מצוין.

בהרבה רומנים מהתקופה הזאת יש את הצדדים היותר סיפוריים, כאלה שהצד הסיפורי בהם יותר שולט ויש את אלה שניכרת בהם דווקא אמירה מסוימת. פעמים שהאמירה משתלטת על איכות הסיפור ואז תתאים לכל אלה מחפשי האמירות ופעמים מדובר בפשוט ''סתם'' רומנים טובים.

לעניות דעתי הרומן הזה

מהשכלה לציונות: עיון בכתבי <mark>פרץ סמולנסקין</mark>
פרק 1 | דת, כפירה וציונות: חיי סמולנסקין >> http://bit.ly/1dEL9pg
פרק 2 | 'אחים היינו': משנתו הציונית של סמולנסקין: חלק א'> http://bit.ly/2ghnGy6 / חלק ב'> http://bit.ly/2giMNAd / חלק ג'> http://bit.ly/2gOmelW

תקציר:
עוד לפני הופעתם של הרצל, אחד העם ופינסקר, היה זה <mark>פרץ סמולנסקין</mark> שהוציא לאור כבר משנת 1868 כתב עת עברי לאומי וכתב "זה ארבעת אלפים שנה אחים