סונטת קרויצר של בטהובן נחשבת על ידי רבים לאחת היצירות הטובות שכתב בטהובן בתחום המוסיקה הקאמרית והיא כמובן גם אחת המפורסמות שלו. מדובר ביצירה לכינור ולפסנתר אשר למרות איכותה המוסיקאלית, מי שפרסם אותה היה דווקא לב טולסטוי. מה לטולסטוי ולבטהובן, מי היה קרויצר ומדוע הוא מעולם לא ניגן אותה? בואו נתחיל בהתחלה...
הכנר אשר לו נכתבה היצירה במקור היה ג'ורג' ברידג'טאואר (George Bridgetower), אשר על פי גרסה אחת היה בן לאמא פולניה (אי אפשר להתחמק מזה...) ולאב שחום עור, ועל פי גרסה אחרת, אביו היה סוחר עבדים פולני ואימו היתה שפחה שחורה. ברידג'טאואר הצעיר גדל בלונדון, הצטיין בנגינה בכינור עד כדי כך שיורש העצר הבריטי לקח אותו תחת חסותו ושלח אותו לוינה להשתלמות. הכנר הצעיר הרשים מאוד את הוינאים לא רק בשל פטרונו המכובד, אלא גם בנגינתו המסוגננת אשר גרמה גם למלחין הידוע לבחור בו לביצוע הסונטה שכתב. ביצוע הבכורה של היצירה נערך במאי 1802 כאשר המלחין עצמו ישב על כסא הפסנתרן.
ההופעה עצמה היתה מוצלחת מאוד ובטהובן קרא לה "סונטה מולאטיקה" על שם צבע עורו של הכנר. אלא שזמן קצר לאחר מכן, הצליחו השניים להסתכסך. גם לסיבות הסכסוך יש שתי גרסאות: על פי אחת מהן ברידג'טאואר העליב ידידה קרובה של בטהובן ועל פי גרסה אחרת הוא פשוט עמד להינשא והמלחין חשש כי יאבד אותו והחליט לעשות מעשה.
בטהובן החליט לפנות לידידו הכנר רודולף קרויצר (Rodolphe Kreutzer) שחי בפריס, הקדיש לו את היצירה וקרא לה על שמו. אך בעת ההיא – תחילת המאה ה-19, יצירות רבות אשר נכתבו בעברו האחר של הריין, לא התקבלו באהבה בפריס. קרויצר טען שזו יצירה שאינה ניתנת לביצוע וגם אם תבוצע, היא אינה מוצלחת מוסיקלית והוא מעולם לא ביצע אותה. למען הדיוק, קרויצר גם לא אישר לבטהובן לקרוא ליצירה על שמו אלא שהמלחין עשה זאת עוד לפני שקיבל את סרובו של קרויצר.
בסוף המאה ה-19, כאשר כל גיבורי הסאגה (בטהובן, קרויצר וברידג'טאואר) היו כבר בעולם שכולו טוב, כתב הסופר לב טולסטוי את הספר ובו הוא מגולל פרשת נישואין עצובה למדי. זהו רומן על אישה מן המעמד הבינוני המנגנת בפסנתר ביחד עם כנר נמרץ ושובה לב, הוא מחזר אחריה והיא נופלת שבי בקסמיו. קנאת הבעל הנבגד מגיעה לשיאה כשהוא שומע את אשתו ומאהבה הכנר מנגנים ביחד את "סונטת קרויצר". הבעל, אשר כל עלילת הסיפור מובאת כמונולוג שלו, רוצח את אשתו בהתקף של קנאה. טולסטוי נותן כאן ביטוי לדעתו (השלילית יש לומר) על מוסד הנישואין וטוען להיעדרה מן העולם של אהבה שאינה תאווה גופנית.
"הנה כך חייתי, ממש כמו חזיר" מתוודה הבעל וממשיך לתאר את חיי הנישואין שלו: "הגרוע מכל היה שכשאר ניהלתי את אורח החיים הנפסד הזה, השליתי את עצמי שמאחר ואינני מתפתה לנשים אחרות, אני אדם מוסרי חף מכל אשם ואם נופלות ביננו מריבות – כל האשמה עליה ועל אופייה".
ובמקום אחר: "יחסינו נהיו עוינים יותר ויותר לבסוף הם הביאו למצב שלא חילוקי דעות הביאו את האיבה, אלא האיבה היא אשר גרמה למחלוקת: לא הייתי מסכים מראש לאף מילה שיצאה מפיה וגם היא נהגה בדיוק כמוני... וכך כשהיינו ביחד, נידונונו לשתיקה כמעט מוחלטת".
כמובן עולה כאן השאלה מדוע במצב יחסים כזה נשארים בני הזוג ביחד? כנראה בגלל הילדים אבל לטולסטוי פתרונים.
סונטת קרויצר עלתה בתאטראות בארץ פעמיים כהצגת יחיד: לראשונה היה זה אשר צרפתי ז"ל ושנים אחר כך בתאטרון גשר היה זה משה אבגי.
ספר חזק המעלה שאלות על יחסים זוגיים, אהבה וקנאה. לא יכולתי שלא להזכר בשירו של סטינג:
If You Love Somebody Set Them Free
על כריכת הספר זו יצירתו של ג'ורג' בראק: נישואים.
![סונטת קרויצר [מהדורת 2006]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers9/98396.jpg)












![העולם של אתמול [מהדורת 2012]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers101/1015541.jpg)



