קראתם את הספר אותו. או ראיתם אותו. או שמעתם עליו במיליון וריאציות שונות. או אולי לא אותו, אבל את העלילה שלו בטוח. כי הספר הזה הוא ההגדרה של ספר בייסיק.
אני אתחיל מלהגיד שאני קראתי את הספר וסיימתי מותשת, בין אם זה היה הכתיבה הנמרחת, או האליצות של הכתיבה. העלילה עצמה, הדיאלוגים. ההתאהבות בין הדמויות הכל כך משעממות האלו, או העובדה שלא היה בו כלום. פשוט כלום.
אני בעד סטריוטיפיים במידה כזאת או אחרת, הולכים על יריבים שנהפכים לאוהבים? וואלה מגניב. ילד רע ילדה טובה? נסתדר. מנותק רגשית ויותר מדי דרמטית? טוב, נו. אבל תבחרו. אי אפשר ללכת על כולם, ליצור מין אישיות לא גמורה של הדמויות ולהפוך אותן לכל כך חסרי רבדים. ולמה הספר הזה "רב-מכר", אתם שואלים? זה כי הם מתנשקים בצורה קצת יותר מדי מפורטת ושוכבים איזה פעמיים. לא כי יש בספר הזה משהו טיפה מיוחד או מקורי.
הספר מתחיל מג'נוארי, שרק אחרי ספר שלם גיליתי שזה בגלל שהיא נולדה בינואר. אף אחד לא קרא לה בכינוי, והיא בערך הגזמה קיצונית של מוח האישה. אני נשבעת לכם, בתור מישהי שכן חושבת יותר מדי לעומק על דברים שלא צריך - היא לקחה את זה לכאילו, "הוא ענה לטלפון שנייה אז הוא כועס עליי." כן, ככה קיצוני.
ולא משנה כמה פעמים הוא התייחס אליה מהמם, רגע של ריחוק, שזה מתבקש כי הם תקועים אחד בתוך השני חופש שלם, היא מתחילה לעשות דרמות וסצנות ואלוהים סתמי ת'פה כמה את מדברת.
דבר שני, הגבר. אני אפילו לא זוכרת את השם שלו מרוב שהוא היה משעמם. גאס. בדקתי. אלוהים, תבחר אישיות. אתה לא שמח אבל אתה כן, וכאילו מרוחק אבל מספר לה הכל. ותכלס אין בך כלום חוץ משרירים, אבל מה זה רגיש.
אתם מבינים לאן אני חותרת? רואים שזה כתוב poorly. כאילו היא חשבה על רעיון ודמויות, ואז אמרה, "לא אבל פאק איט" וניסתה למלא את וורד בחפירות ארכיאולוגיות עד שבסופו של דבר תגיע למקסימום מילים ותגיש למישהו.
שתי דמויות תלותיות מתאהבות, זה כל מה שהיה שם. ואולי אני לא מעריצה של משולשי אהבה או בגידות או דרמה מוגזמת, אבל זהו. זה כל מה שהיה. וכל הסיפור רקע מסביב על המשפחה שלה והמשפחה שלו כאילו הייתה שם אבל בקושי סופרה, כאילו אם היו מורידים איזה מאה עמודים היחס בין ההתאהבות הפתטית הזאת לבין הטראומות ילדות של שניהם היה איכשהו בסדר.
הכתיבה. אני אתחיל מלהגיד שלא היה בה משהו מיוחד. אמשיך ואגיד שכל הפלרטוט ביניהם גרם לי קרינג' ובאף שלב לא התרגשתי בשבילם. במיוחד שכל הספר, וזה טיפה ספויילר אבל אם תקשיבו לי אל תקראו את הספר בכלל, הם היו בon-off זוועתי.
אז כן, רציתי לדפוק את הקיר. וכן, ציפיתי ליותר. ציפיתי לפחות תלות ויותר עלילה, לחיים מחוץ למערכת היחסים ולקצת יותר סיפור רקע. לספר שמציג יותר, להסברים מקדימים מעמיקים יותר. אלוהים, לקצת פחות עמודים מאולצים. לדיאלוגים מעניינים, למשהו שיתגמל את השעות שבזבזתי בקריאה בספר שכבר קראתי וכבר ראיתי וזה תמיד היה יותר טוב.
זו פעם ראשונה שקראתי ספר ואמרתי שיותר מתאים לו סרט, כי הספר הזה כאילו נכתב בניסיון שיהפכו אותו לאחד ושום עומק חוץ ממה שקורה לא באמת קיים.
אז אל תקראו את הספר הזה, פשוט תחפשו קומדיות רומנטיות מטופשות ועדיין תצליחו יותר. אל תחפשו איזשהו אישיות בדמויות כי זה לא קיים. אין בספר הזה יותר מאהבה שנכתבה בצורה קצת מקורית או מיוחדת. ואם אתם כמוני עשיתם את הטעות הזאת, אני מצטערת.
אלוהים, וזה אחרי "המדריך לרצח לילדות טובות". איזו נפילה.
