אהבה היא כנראה אחד הנושאים שעליהם נכתבו יותר ספרים ושירים מאשר על כל נושא אחר. גם טלגו הוא סיפור אהבה אך שונה מעט. זהו סיפורה של אהבה אסורה (יש בכלל דבר כזה?) בין אלני, אשה נשואה מאתונה לבין גבר יווני נשוי (גריגוריס) החי בפריס. הריחוק הפיזי מגביל את האפשרויות וכדי לממש את אהבתם, נפגש הזוג בברצלונה.
אלני היווניה מספרת לנו את הסיפור מנקודת ראותה, החל מהכרותם באתונה ועד השבוע אותו הם מבלים ביחד בספרד, ולאחר מכן השיבה לשגרת החיים לצד בעלה באתונה. כנראה שלא במקרה בחר הסופר וסיליס אלכסאקיס כי מקום מושבו של גריגוריס יהיה בפריס: הוא עצמו ממש כמו גריגוריס, עזב את יוון בתקופת החונטה הצבאית וקבע את מקום מושבו בעיר האורות.
הכתיבה של אלכסאקיס הי די מינימליסטית אך אינה חסרה דבר: די לו במילים מועטות ובמשפטים ספורים כדי להעביר את תחושותיה של אלני המאוהבת בגריגוריס עד כלות, אך אין לי ספק כי כאן מגיע גם קרדיט גדול לתרגום של אמיר צוקרמן.
הספור די מעורר מחשבות ויש בו משהו המזכיר לי את הגשרים של רחוב מדיסון שגם אותו קראתי לאחרונה, וגם אז עלתה בי השאלה: מהו המחיר שאנשים יהיו מוכנים לשלם כדי לממש את אהבתם לבן או בת זוג שפגשו באמצע החיים. האם ההצמדות לשגרה המוכרת והנוחה, תהיה תמיד שווה את מחיר הוותור על האהבה? האם באמת בן או בת הזוג שבחרנו בצעירותינו, בהכרח יתאימו לנו לכל החיים? אין לי תשובות, אך אם נשוב לספר, הוא בהחלט מילא לי בצורה חיובית שעתיים של קריאה אחר הצהריים.
הצטערתי לגלות היום כי ואסיליס אלכסאקיס, הלך השנה לעולמו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
