אהבה היא כנראה אחד הנושאים שעליהם נכתבו יותר ספרים ושירים מאשר על כל נושא אחר. גם טלגו הוא סיפור אהבה אך שונה מעט. זהו סיפורה של אהבה אסורה (יש בכלל דבר כזה?) בין אלני, אשה נשואה מאתונה לבין גבר יווני נשוי (גריגוריס) החי בפריס. הריחוק הפיזי מגביל את האפשרויות וכדי לממש את אהבתם, נפגש הזוג בברצלונה.

אלני היווניה מספרת לנו את הסיפור מנקודת ראותה, החל מהכרותם באתונה ועד השבוע אותו הם מבלים ביחד בס

אני אוהבת כתיבה כמו זו של <mark>ואסיליס אלכסאקיס</mark>. צריך הרבה כישרון לספר סיפור בחסכנות , אבל לצייר לקורא תמונה מלאה , כזו שמרגישה לך צבעונית וגדושה.
כבר בתחילת הסיפור לקרוא את הפיסקה הזו :

" אני מאמינה שהיה לי באותו זמן צורך להתאהב , שהייתי באיזשהו אופן מאוהבת בך עוד לפני שהכרתי אותך . כבר הוקמה בתוכי התפאורה לאהבה וביקשתי למצוא לי גיבור ראוי . אני לא אומרת שהייתי מתאהבת בכל אחד . חיפשתי מישהו שיתאים

טלגו הוא שמה של רכבת המקשרת בין ספרד לצרפת. ומדוע בחר הסופר את השם הזה לרומן ההתאהבות שלו, כנראה מאותן הסיבות שגם יוצרים אחרים ולא רק סופרים בוחרים להכניס סצנות של רכבת, שמעוררת בנו הרבה אמוציות...

והרומן הזה של <mark>ואסיליס</mark>, הוא סיפור קטן של התאהבות. סיפור נחמד ודי בנאלי. בטח לא סיפור אהבה כפי שנכתב על גבי הכריכה. זו התאהבות בין שני אנשים נשואים שמוצאים זה את זה כשהם מוכנים לאפיזודה רגשית סוחפת. הא

עדין. פריטה חרישית וענוגה על נימי הלב, הנפש והמוח. כמעט ואין עלילה. רוב שעות מנוחתנו ושנתנו - הן המחשבות, החלומות, הדמיונות והשאיפות. בא סופר וכתב/הציף אותן. הנושא: של כולנו - האהבה. המספרת: דוקא בחורה. נוגע לרובנו או לכולנו! הצורך, הכמעט קיומי - באהבה (הדדית). נכס יקר מאין כמוהו. קשה למציאה. קשה להשגה. כמעט בלתי-נתפס. זכית? מתנה מהבורא. זכיה של פעם בחיים. בינגו. איזה אושר. איזה כאב. האהבה גורמת (