משהו רענן, הוא לא כזה משהו רענן.
הציפייה שלי לא הייתה ממש גבוהה, אבל מהביקורות, ומההתלהבות של הסובבים אותי, בניתי לעצמי מין תמונה של הספר, וכשהגעתי לאמצעו, נוכחתי להכיר את הסגנון.
וודהאוס בהחלט נחמד, מין פראצ'ט כזה, פחות שנון (עדיין לא מוריד מהשנינות הקיימת שלו) ועם קונספט לא רע בכלל.
יכולתי להבין את המתלהבים, אך מחכה להם שיח איתי.
הן אמת שעשיתי הפסקות לא אופייניות באורך השהות, וזה מפני שזה באמת לא משהו מרענן. זה לא מיוחד או מבריק, ובעצם לא בעל שום תכונה שגרמה לי לשבת ולהתרכז או כו'.
חמוד שכזה, וזהו.


















