לפעמים אני רוצה לשלוח את עצמי לפינה כסוג של עונש, אבל השנה האחרונה היא כל כך חתיכת עונש, אז סידרתי לעצמי נסיבות מקלות. ובכל זאת שאלתי את עצמי: איך, איך לכל הרוחות נתקלתי בספר של הסופרת גיא עד רק עכשיו?
הבארשבעים מספר את סיפורה של משפחת גאוכמן. משפחה הכי נורמטיבית מבאר שבע. האבא אמנון רופא בסורוקה. האמא לילי ספרנית . אידו תלמיד כיתה ז', ודניאלה תלמידת כיתה ג'. שגרת חייהם הופרה כשאמנון מודיע בוקר אחד לבני משפחתו תוך כדי ארוחת הבוקר, שהוא עוזב. לאמריקה. לבדו. למה? כי ככה. הוא רוצה לחיות לבדו. קם ועשה. ודווקא הסיבה לעזיבה החפוזה הזו, הסיבה הזו שהיא נטולת כל דרמה מותירה אחריה כזה הד רועם. אנחנו יודעים, וקל לנו יותר- להתמודד עם דברים שאנחנו מכירים. עם עובדות. קשה להתמודד אל מול אמת כזו. אין אישה אחרת שאפשר להטיח בפניה: בגללך. או לתלות את העזיבה בכל מיני גורמים ולהשתמש בהם כקולב.
הסיפור מתרחש בשנות התשעים של המאה הקודמת, ונע על ציר הזמן עשרים שנה קדימה. היום אידו נשוי לסמדר ואב לגדי, ועובד ברשות המסים. הוא נשאר בבאר שבע. גם לילי נשארה בעיר. היא עדיין ספרנית. אבל שלא כמו אז - כשהיתה ספרנית רפואית בספריית בית החולים, היום היא ספרנית בספרייה ציבורית בשכונה ד'. ודניאלה הפכה את התחביב מימי נעוריה - הצילום, למקצוע. היא עברה לתל-אביב, גרה ברחוב ז'ן ז'ורס עם כלבת הזאב האילמת והמזדקנת סוזי (לא רק הכתיבה הנהדרת של גיא עד, גם בחירת הרחוב הזה. חלום חיים הרחוב הזה!) דניאלה יכולה לשבת במרפסת ביתה שעות, מוסתרת מבעד לעלוות העצים חמושה במצלמה שלה, מחכה שמישהו ייכנס לפריים.
"היה ברור שאקלוט שם דרמות פרטיות שאף אחד לא חלם שרואים אותו מככב בתוכן. דרמות שהגיבורים שלהן עוד יערכו במהלך חייהם, ירטשו, ילטשו, יכחישו, ישכחו, מה שצריך." (עמ' 99)
ועכשיו, אחרי עשרים שנה דניאלה חוזרת לעיר הולדתה עקב קריאת עבודה מהמקומון הבאר שבעי. היא עומדת רגע לפני יום הולדתה השלושים, אך בתוך תוכה היא עדיין הילדה הקטנה מכיתה ג', שכל מה שהיא רוצה כמתנת יום הולדת זה שמשפחתה תתאחד מחדש לארוחה במסעדה. כאילו שדניאלה רוצה להקפיא את הזמן, והיא מבינה בזה דבר או שניים מעצם היותה צלמת שהמומחיות שלה ללכוד רגעים ולהקפיא אותם לנצח.
דניאלה, שהמצלמה משמשת לה כפרוטזה, כזו המתווכת בינה לבין העולם, משמשת לה כחוצץ, ודניאלה חיה את חייה דרכה. ככל שהמצלמה חושפת בפניה דברים, דניאלה נשארת כקלף חתום.
החיים מזמנים לנו בחינות מדי יום, ולכל מעשה והחלטה יש תג מחיר. העצוב הוא שאת המחיר צריכים לשלם אלו שנשארים מאחור, ולעיתים המחיר הוא כבד. למרבה האבסורד האב שיצא את דלת ביתו בראש זקוף לחיות את חייו כפי שרצה- דן את משפחתו לחיות חיים מוסתרים ומוכחשים.
זה סיפור יפהפה על משפחתיות, על יחסי הורים ילדים, זוגיות ואחאות, הכתוב בלשון נקיה ומדויקת, הנוגע בנושאים רגישים , כאלו שכל אחד מבין בהם, אך לא נופל לרגשנות.
"בן אדם מוליד אותך, בסך הכל עוד טריק שהגוף יודע לעשות, ואז הופך להיות אחד הדברים הכי קריטיים בחייך. ולא משנה אם הוא חי או מת, נוטש או נשאר , פושע או קדוש." (עמ' 131)
גיא עד, זכרו את השם. כתיבה משובחת, ועכשיו צריכה להשלים חוסרים ולקרוא את כל מה שיצא תחת המקלדת של הסופרת המוכשרת הזו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
