בשעה שקראתי את דפיו האחרונים של הספר הזה הגעתי למסקנה שאילו הייתי מתגלגלת בבגד ים על קרחון בסיביר הייתי סובלת הרבה פחות.
הספר הזה היה פשוט טעות נוראית.
אני לא אשקר, ההתחלה הייתה טובה, אפילו מצוינת! - הסיפור התקדם בקצב מעולה, התקופה והמאפיינים שלה נכתבו בצורה מסקרנת והדמויות היו קלות להבנה. גם הרעיון המרכזי של הספר - "מה היה קורה אם היינו בוחרים באפשרות השנייה" - הרשים אותי מאוד ורק גרם לי לרצות להמשיך לקרוא.
אך אי שם בעמוד מאתיים, בשלב בו הדמות הראשית התחילה את לימודיה האקדמיים, הספר פשוט הפך להיות התעללות.
זה היה נראה שארצ'ר מנסה לדחוף בכוח את כל הידע שיש לו בפוליטיקה ובכלכלה לתוך הספר בדרך לא נעימה ולא מעניינת. הוא דחס ודחס ודחס ודחס עד שכמעט אמרתי די. אני לא הבנתי מה הייתה הנקודה שלו בקטע הזה, זה תסכל אותי ושיעמם אותי מאוד.
גם העולם הפנימי של הדמויות נשאר בדיוק אותו הדבר לאורך כל הסיפור, לא השתנה או נוסף דבר - ובהתחשב בזה שהן עברו לא מעט אירועים זה היה פשוט בלתי נסבל.
אני לא יודעת למה התעקשתי לסיים את הספר, אבל הסוף דווקא היה מפתיע ולא צפוי, די מקורי האמת.
הספר הזה היה יכול לקבל ארבעה כוכבים אם היו תולשים ממנו איזה מאתיים עמודים מיותרים.
לא מומלץ.














![רציחות האלפבית [מהדורת 2020]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers99/997982.jpg)


