“הנה לכם ספר שנכתב בשנת 2022. עלול להכיל ספויילרים

עמוד 23:
"היא תמיד הייתה מופתעת מגופה הרזה של חברתה הטובה ביותר, מהבוהק של עורה השזוף ומשפעת שערה החלק והכהה הגולש על כתפיה."

עמוד 53:
"שניידלה הפסיקה לפטם את עצמה בשוקולד שוויצרי וברוגלך כדי להשביע איזה רעב שלא הצליחה להרגיע. עכשיו התחיל גופה העגלגל לרזות, והיא עכשיו הפכה לנערה יפה שעולה כפורחת… התלבושת האחידה שלה… נראתה עכשיו שיק על גופה שנראה עכשיו תמיר ופרופוציונלי."

עמוד 109:
"הנה היא, החברה האהובה שלה: רזה ויפה כמו תמיד…"

עד כאן לגיטימי, נכון? אני מסכימה. כמובן שאנשים רזים הם יפים. אם בעיניי הסופרת רזון הוא מדד ליופי וחשוב לה לציין זאת בכל הזדמנות כשהיא רוצה לפרגן לדמות, אז אין בעיה.

אבל מה קורה כשהסופרת מעוניינת לתאר משהו הפוך מיפה ומושך? כבר נראה.

עמוד 86:
"לאכזבתן, הגיע עובד אחר לקחת את ההזמנה שלהן. הוא היה בחור ישראלי, נמוך ושמן…"

עמוד 87:
"ייתכן שאילו היה קצת פחות מושך - נגיד אם גבוהו היה רק מטר שישים, אם היה לו זקנקן אפרפר וזוג משקפיים על חוטמו - ייתכן ששיינדלה להמן הייתה מגיעה לאותה מסקנה שרוב האזרחים נכוחי המחשבה בבורו הגיעו אליה באשר לדובי: שהוא "פושטק ישיבה" שאינו רוחש כבוד להוריו ואינו ירא מאלוקים."

עמוד 140:
"היא הסמיקה. "מה אתה אוהב בי?"
הוא השעין את מרפקיו על ברכיו וסובב את ראשו לעברה. "אז ככה: את לא שמנה. ואת נראית קצת יותר מעניינת משאר הנערות בסביבה."

מקסים. תודו שגם אתם הייתם מסמיקים אם היו אומרים לכם דבר כזה. אני ממש הייתי מחכה לטבעת.

עמוד 223:
"הוא היה נמוך קומה וכבד משקל… משום מה הפרטים האלה הרגיעו אותה: לבושו, גילו, גופו העבה, שערו האפור, אצבעותיו השמנמנות."

אז הבחור הנמוך קומה וכבד המשקל היה אמור להיות הפסיכולוג של שניידלה. כמובן שבסוף התברר שהוא סוטה מין שמטריד אלפי נערות תמימות.

רוצים לגלות עוד עובדה משעשעת עליו?

עמוד 288:
"יש לו שם, לפרומער ייד הזה? לחסיד הזה?
שיינדלה היססה. "יואל גרוב."
"גרוב? קראה הסבתא. "זה שם או תיאור?"
שיינדלה לא הבינה את השאלה.
"גרוב ביידיש זה גס ושמן. נשמע שהשם מתאים לו. מתי הפגישה שלך עם הגרובער יונג הזה?"

כמה תחכום!

יכול להיות שהיו עוד קטעים מרנינים כאלו בספר ופספסתי אותם. עדיין לא סיימתי אותו, נשארו לי עוד מאה עמודים. אולי מחכות לי עוד הפתעות. מבטיחה לעדכן.

אין בי שום כוונה להטיף בנושא. אני רק מקווה שיש אנשים שקוראים את זה ומזדהים עם מה שאני מרגישה. אולי השורות האלו חורות לי כל כך כי אני בחורה עם משקפיים על החוטם, נמוכה ושמנה.

אז תודה לך נעמי רגן על עוד ספר נפלא. ותודה שגרמת לי להרגיש כל כך מיוחדת.

מומלץ.”