עולמו של גואל בן-עטר, לוחם מוסד לשעבר שהודח מתפקידו בשל טעות מבצעית סוגר עליו. הלום ומיוסר הוא מוצא את עצמו במסע חיפוש ארכיאולוגי אחרי שרידים מבית המקדש בעקבות מחקר שסבו הארכאולוג לא הספיק להשלים. כל זאת כדי לנסות להחזיר לעצמו את תחושת המסוגלות ואת הטעם לחיים.
הוא חודר בזהות בדויה לבית חולים פסיכיאטרי בבית לחם כמתנדב מוסלמי מצרפת שם הוא משתמש ביכולות אותן רכש בתור סוכן ביון ולפני זה כלוחם בדובדבן.
מתח ישראלי טוב.
5/5 בסולם מאני.

הסדק הוא מותחן מודיעיני קריא מאוד, אבל מתחת לקצב העלילתי שלו יש רובד עמוק יותר שמעניין במיוחד את מי שמכיר את עולמות הצללים. יריב ענבר כותב על גואל בן עטר, אדם שנע בין שליחות, זהות, עבר אישי ומשימה מסוכנת, ובונה סיפור שבו המבצע החיצוני הוא גם מסע פנימי. לפי תקציר הספר, גואל יוזם מבצע מודיעיני פרטי הכולל חדירה לשטח עוין וחשיפת אוצר בעל משמעות לאומית, והמשימה מסתבכת עד סכנת חיים.

כמי שבא מרקע של מודיעין, אהבתי את העברת ההבנה שמבצעים מודיעיניים אינם מתרחשים רק במרחב הפיזי. הם מתרחשים גם בתוך האדם שמבצע אותם. לכל לוחם צללים יש נקודת חוזק, אבל גם נקודת תורפה; לכל כיסוי יש סדק; ולפעמים הסדק המסוכן ביותר אינו בזהות המבצעית אלא במקום הפנימי שממנו האדם יוצא לפעולה.

הספר מצליח לשלב מתח, זהות יהודית-ישראלית, מוסד, זיכרון אישי ושאלות של נאמנות ושליחות, בלי לאבד את התנופה הסיפורית. הוא מזכיר שמאחורי עולם המודיעין, שנוטה להיראות מבחוץ קר, מקצועי וסטרילי, עומדים אנשים עם פחדים, חולשות, אהבות ומטענים שמלווים אותם לתוך כל החלטה.

לסיכום - מותחן טוב, ישראלי מאוד, עם לב ועם הבנה יפה של המחיר האנושי של החיים מתחת לרדאר.

ספר מעניין ומרתק החושף טפח מעולמם של לוחמי הצללים העלומים הפועלים מתחת לרדאר למען המדינה, חשופים לסכנות בצד שאיפותיהם וחולשותיהם כבני אנוש.
גואל בן עטר הינו צעיר יהודי אידיאליסט יליד צרפת שסבו אליו היה קשור מאד חיפש באדיקות כלי קודש עתיקים מבית המקדש. הוא עולה לישראל מתחושת שייכות עמוקה אליה ולא לצרפת בה סבל מאנטישמיות, רדוף זיכרון קשה כילד שהוריו הותקפו לעיניו. אחרי שירות ביחידה מובחרת והכשרה במוסד הופך לאחד מ'אנשי הצללים' ומתוודע ליעל ההופכת לאהבת חייו. בין היתר לומד ש"ההמתנה היא תשעים אחוז מהזמן".
תקרית באירופה כששיבש מבצע בהחלטה רגעית ומצפונית בניגוד להוראות פוגעת במעמדו כסוכן. חדור תחושת שליחות לדרך סבו באיתור עתיקות היסטוריות ונעזר ברשימות שהותיר הסב- מתנדב בבית חולים לחולי נפש בבית לחם כצרפתי-מוסלמי בשם ג'לאל מתוך סברה לממצאים אפשריים. חזותו ושליטתו בערבית וצרפתית ודרכונו הצרפתי מאפשרים לו להיטמע ולנוע בגדה וירושלים.
גואל נקשר לחוסה מבוגר בשם איברהים המספר לו על סדק בקרקע, מעין מנהרה וסברותיו לגבי מושא חיפושיו כאמיתי ולא דמיונו של אדם קשיש מתחזקים. במקביל מעדכן את השב"כ על המתרחש באזור כולל חשודים אפשריים כסייעני חמאס. הוא מתיידד עם רשיד ואיבתיסאם העובדים במקום והיא מתאהבת בו, אהבה נואשת וחסרת סיכוי.
במבצע לילי רב תושייה מסתבר שיש הרבה יותר משהעזו הוא וסוכני השב"כ לדמיין באותו 'סדק' בקרקע.הם חושפים תגלית בעלת ערך מודיעיני רב, סוג של game changer.
הסוף מפתיע כשבזמן קצר מטלטלות את גואל תהפוכות גורליות ונחשפים דברים שלא שיער בדמיונו הפרוע ביותר; וסגירת מעגל בפריז בחיבור לשתיים מהדמויות בעלילה.
בין החלקים היפים בספר- החוויה הרגשית העזה שהוא עובר בביקור באתרים הקדושים בירושלים וסמוך לבית העלמין בו טמון סבו.
פטריוטיות ואהבת הארץ ללא מרכאות ונעדרי שמץ ציניות.
הקריאה מהנה, שלובות מילים ערביות (עלא ראסי ועלא עיני, חבִּיבִּי, אוּחְתי,סידי, שוּ אִסמָכּ, עמי-כינוי מכבד לאדם מבוגר בצד קללות נמרצות...) והווי היום יום בגדה המערבית בה פועל הביטחון המסכל הפלשתיני בנוסף לשב"כ.
ניכרת בקיאותו של המחבר ששירת בתפקידים כאלה ואחרים.

"תשעים אחוז מהזמן אתה תמתין: תמתין לפגישה, תמתין לתשובה, תמתין שהאדם שאתה מדבר איתו יאמר מה שאתה רוצה לשמוע. פשוט תמתין. אם אין לך סבלנות אתה במקצוע הלא נכון" (עמוד 14).

הספר "הסדק" (הוצאת ידיעות ספרים, 2018), הוא ספרו השני של יריב ענבר (שם בדוי), בוגר הפנימייה הצבאית בחיפה ששירת כעשור וחצי בקהילת המודיעין הישראלית. בראיון שפורסם ב"מעריב" הדגיש ענבר כי שירת "לא כלוחם, אלא במעטפת". כיום הוא עוסק ביזמות ובייעוץ בתחומי המודיעין והטרור.

עלילת הספר נפתחת כגואל, לוחם מוסד, יוצא למשימתו הראשונה וצונח בארץ אויב. "הוא הרים את ראשו ונשא את עיניו מעלה. חופת המצנח התמזגה בחשיכה וקשה היה להבחין בה. זאת לא היתה לו הצניחה הראשונה. כששירת בדובדבן עבר קורס צניחה ויחד עם חבריו לצוות צנח כמה פעמים. גם כששב ליחידה מקורס הקצינים צנח פעמים אחדות עם הצוות שעליו פיקד. הפעם היתה זאת צניחה שונה; צניחה חופשית, מבצעית, בארץ אויב, כשהוא לגמרי לבדו. את היכולת הזאת רכש במהלך ההכשרה שלו במוסד. מחשבה שהעסיקה אותו פעם, על חנה סנש וחבריה, השתלבה בהפתעה בהרהוריו, והתרוממות רוח מיוחדת גאתה בו. הנה, כמותם, גם הוא תורם את חלקו: לוחם מודיעין יהודי יליד אירופה שקופץ ממטוס בארץ אויב" (עמוד 10).

טעות מבצעית אחת ויחידה מביאה להדחתו מהארגון, ולפרידתו מהאישה שלה עמד להינשא, לוחמת מוסד בעצמה. גואל, שרדוף רגשות אשם, יוזם כמה שנים מאוחר יותר מבצע מודיעיני פרטי שישיב את המשמעות לחייו: חדירה בזהות בדויה לחברון במטרה לחשוף אוצר עלום, בעל משמעות לאומית עליונה. המשימה מסתבכת וגואל מוצא את עצמו בסכנת חיים, כשהוא שב לסייע לשב"כ לסכל פיגוע קשה שמתכנן החמאס.

גם הפעם ענבר הוציא מותחן מוצלח. גיבוריו אינם מושלמים והמיצאות שבה הם פועלים מורכבת, ואין בה שחור ולבן מוחלטים, אלא בעיקר אפור. זהו עיקר כוחו של הספר.

איכשהו נכנסתי לתקופה של רצף ספרי ריגול ומוסד (יחד עם כמה סדרות כמו פאודה, המדרשה, שתולים ובני ערובה) ואני מתחיל להרגיש כבר מומחה בתחום.
הספר הזה מאת יריב ענבר (שם בדוי עקב הצנזורה) נראה לי מעין מיקס של תחנה סופית אלג’יר ושל הסדרות המדרשה ופאודה.
כתוב מעניין, עם הרבה ידע מקצועי בתחום. אבל היו קטעים שלדעתי נמרחו יותר מדי וקטעים נוספים שנותרו קצת חסרי הסבר או מוקצנים.
סך הכל ספר מתח טוב, אבל אהבתי יותר את תחנה סופית אלג’יר.
סך הכל, המכנה המשותף ברוב הספרים הוא שאין שחור ולבן. הכל אפור וכל אחד צריך למצוא הצדקה להתנהגותו ולבחירתו לפעול כך או אחרת.

ממשיך בקו הזה לספר המוסד הבא - אדוני הבובות.

וזה הקטע שמשך את תשומת ליבי מתוך הסיום של הספר עמוד 286
"בישראל אדם ששירת בתפקידים ביטחוניים ומעונין לפרסם ספרים שכתב בתחומים משיקים,על אף היותם בדיוניים ,חייב באישור הצנזורה וועדת השרים למתן היתר לפרסומים.
לעיתים קרובות ימצאו הקוראים "עיוותים" בעלילה שנכפו על הכותב כתנאי לפרסום הספר דעו מה מקורה"
.
ועל זה נאמר כבר המציאות עולה על כל דמיון
שאפו...