חמוד אריה אלדד...
הוא לא היה חבר הכנסת הכי אהוד עלי, ואני לא יודע איזה רופא או קצין צבא הוא.
אבל כאן הוא כתב ספר חמוד, מופרע ומתפרע, שמעלה חיוך ולפעמים מעורר את השאלה "אולי זה באמת ככה?"
אז לכל מי שלוקח את החיים לא ברצינות גדולה מדי, ומי שמוכן להשתולל עם הדימיון (בהנחה שהכל דימיוני, כי אם זה אמיתי אוי ואבוי לנו) - ספר מומלץ.

ספר נחמד שמעניק הצצה הומוריסטית על התנהלות השלטון. כתוב בצורה זורמת ולעיתים מצחיקה, אך יש מקומות שהרגשתי שהכותב קצת מזלזל באינטליגנציה של הקורא. אגב, ספר יחסית נקי (בלי תיאורים גסים).

עלילת הספר "נוהל ויזתא" (הוצאת זמורה ביתן, 2018) מאת פרופסור תא"ל (מיל') אריה אלדד, קצין רפואה ראשי לשעבר וחבר כנסת לשעבר מטעם האיחוד הלאומי, הזויה ומבדרת כאחד. מזכיר הממשלה נקרא לפגישה חשובה עם ראש השירותים החשאיים של ישראל. בפי ראש השירותים החשאיים, שמאחוריו כבר "שנה בתפקיד, סבל מנדודי שינה והתקפי חרדה, ופקודיו שמעו אותו אומר שהוא, אתיאיסט מובהק, התחיל להאמין באלוהים, כי רק קיומו מסביר בדוחק את המשך קיומה של המדינה למרות מנהיגיה" (עמוד 13), היתה בקשה מפתיעה. "עלולה להיות מלחמה בקיץ. אנחנו יודעים שהם מוכנים ורק מחכים לאור ירוק מהפטרונים שלהם. אנחנו לא רוצים מלחמה, לא בעיתוי הזה לפחות. למרות שאין לי ספק שאנחנו ננצח בשדה הקרב, מדינית נפסיד, וראש הממשלה חושש שיהיו למלחמה גם השלכות פוליטיות, כי כבר היו לו שתיים, ולכן אנחנו רוצים שתערוק," אמר ראש השירותים החשאיים. "תבקש מקלט מדיני באיזושהי מדינה, ובתור נדוניה תביא אינפורמציה. מידע שירתיע אותם מלצאת למלחמה נגדנו"" (עמוד 16).

הרעיון, שאינו מופרך בעליל, חכם וכתוב בעט מושחזת. הקורא עסוק כל העת בהשוואה עם אירועים שהיו באמת מחד וצחוק בלתי נשלט מאידך. גם הבחירה של אלדד להציג לקוראים את הדמויות רק באמצעות תפקידן ויהיו אלה ראש הממשלה, מנהלת הלשכה ומפעיל הסוכנים, מבריקה בעיני.

כיף של ספר.

טורקיש איירלינז.
חברת התעופה היחידה בה אני מוכנה לטוס מארה"ב לישראל אפילו אם המצב בין המדינות יהיה בכי רע, גם אם שנאה תשרור בין העמים ויחרימו לי מזוודה שלמה מלאת כל טוב.
האוכל טעים, השרות נפלא ועדיין לא נבהלים מדרכוני הכחול ובו מוטבע סמל המנורה.
מרוב התלהבות התחלתי ללמוד טורקית באפליקציית "דואלינגו" על מנת ללהג עם הדיילות ולשוחח עמן על התקופה העותומנית ויוגורט המלפפונים הנפלא שלהם.
הכל טוב ויפה מלבד מסירות היתר של נותנות השרות באווירון להעניק לי את המזון בזמן, לשאול אם ארצה קפה או תה ולהציע לי מוצרים קוסמטיים פטורים ממכס כל זאת בשעה שאני מקשיבה לספרו הנפלא של אריה אלדד "נוהל ויזתא" בקולו הבוטח, הציני והמשעשע של השחקן רועי מלכה.
זאת לי הפעם הראשונה בה אני משתמשת ביישום של אייקאסט. ניסיתי בעבר חברה נוספת שהציעה ספרים להאזנה באודיו אך קולו של הקריין לא נעם לי ונאלצתי לנטוש באמצע.

אני מניחה שישנם יתרונות מספר בבחירת האזנה לעלילה על גבי קריאה: מזור לעיניים דואבות, רגיעה מוחלטת של הגוף, כרית על הצוואר והתמכרות לקול מלטף או תקיף בהתאם לסיטואציה העושה את מרבית העבודה. כל שעליך לעשות הוא להאזין ולחייך לעצמך כשאתה מקשיב לבדיחה או להיזכר במקומות יפים בהם ביקרת ואשר מוזכרים בתוכן אך עבורי, למצער, זה לא כל כך עבד.
באמת הצטערתי שלא היה בידי עותק קשיח של השתלשלות העניינים או אפילו גרסה אלקטרונית בהם ירוצו עיני על פני הכתוב ויבלעו את האינטריגות המצוינות בחטף.
כל הפרעה, בקשה, שאלה של שכניי למסע ונותני השרות בטיסה הוציאוני מהריכוז.
סימני עייפות קלים גרמו לי לנדוד למחוזות אחרים וכשחזרתי מהם, פספסתי אמירה או משפט ולא הייתי בטוחה אם עצם ההחמצה תפגע בהמשך העלילה.
גם כשכבר נחתתי במחוז חפצי ונותרו לי עוד 4 שעות האזנה, החלטתי לסיימו ויהי מה בעיקר משום שהייתי סקרנית לגבי גורל הדמויות.
הקשבתי לו כשאני מארגנת את הבית, מסדרת את החדרים, מדיחה את הכלים ונוהגת ברכבי. גם במצב של מנוחה ניסיתי כוחי.
הלך בקושי רב אך כנראה שזאת אני.
הספר לעומת זאת היה מרתק!
בכל ימי חיי קראתי רק שני רומנים מז'אנר הריגול מאת קן פולט: חוד המחט וכפול שלוש.
בעצם ארבעה אם מחשיבים את "אלי כהן האיש שלנו בדמשק" ו"הבית ברח' גריבלדי" מאת איסר הראל.
הסיפור הזה היה שונה: מעניין מאוד, מסקרן ואפילו מבדח.
מזכיר הממשלה מתבקש לערוק ממדינתו ע"י ראש השירותים החשאיים.
"אנו בעתות מצוקה ועלינו למנוע מלחמה נוספת עם אויבינו. עליך לנסוע מכאן ולדאוג להפצתו של חומר מסוכן שיגרום לאויב לחשוב פעמיים לפני שהוא מחליט לתקוף אותנו"
הוא מתמקם בשוויץ ומתחיל מו"מ עם הנציגים המקומיים: המזכיר מספר להם שיש ברשותו מידע רגיש שהוא מעוניין למכור בתמורה לכסף ומקלט מדיני.
דברים כמובן מתגלגלים באופן שונה: כוונות טובות מתבררות כאחרות, נסתרות.
ולא ניתן לסמוך על אף אחד: אינני יודעים מי הטוב או מי הרע והאם מדובר בסאטירה או שמא פורענות לאורך כל העלילה.
הכתיבה טובה, המתח גבוה, השנינות בשיאה!
רק קחו בחשבון שהאזנה לספר אינה פתרון נאות לכל אחד.
הנאה מרובה.