הספר "צל הברק" (הוצאת כנרת זמורה-דביר, 2018) הוא ספרו הרביעי של אורי יהלום, ששירת כמפקד צוות ביחידה מובחרת בסדיר, ועד היום משרת בה כקצין מילואים, ולו שני תארים ראשונים בהנדסת מכונות ומדעי המחשב בהצטיינות מהטכניון ותואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת חיפה. ספר הפעולה והריגול שכתב נקרא סכסרט אקשן מותח שלקוח היישר מכותרות העיתונים של העשור האחרון (מצגת הקלסרים של רה"מ נתניהו, מישהו?). חבל רק שהמחבר הדביק אותן לכדי עלילה בתפרים גסים מדי.
עלילת הספר נפתחת כאשר לוחם מוסד בשם אליעד מרום מצליח לגנוב במבצע חשאי את פרטי תוכנית הגרעין האיראנית. מרום אמנם נמלט מאיראן לאירופה אך נפצע אנושות ומעביר את המידע לרוני כרמי, דוגמנית בינלאומית מצליחה שמשתתפת בתצוגת אופנה בבוקרשט, בירת רומניה. ממש באותה עת נקלע עמית קורן, מומחה לאבטחת אישים, למשבר קשה. הוא עוזב את בת זוגו בכדי לחיות עם מיכל, חברתו לשעבר החיה בניס שבצרפת. עמית עצמו חי בניס מספר שנים. "הוא הגיע לשם כמעט מיד אחרי הצבא. היו עוד הרבה כמוהו, יוצאי סיירת מטכ"ל, שהגיעו לניס קצת אחרי השחרור לעסוק באבטחה. כולם לוחמים־חיילים, לא קצינים. עמית היה קצין — מפקד צוות" (עמוד 6). אולם משהגיע לדירתה שבניס גילה להפתעתו את גופתה של מיכל, שוכבת בשלולית של דם במיטתה. המוסד שולח את אנשיו להגן על רוני בבוקרשט ואלה מנהלים מלחמה של ממש בצוותי חיסול איראנים. רוני נמלטת לברצלונה, שם מנסה עמית להתאושש מהמשבר שפקד אותו. בהחלטה חריגה מוציא הקבינט הביטחוני את האחריות לאבטחת רוני מידי המוסד ומטיל אותו על סיירת מטכ"ל, כשהוא מאשר לה לשלוח לוחם אחד בלבד לאירופה.
משהוטלה המשימה על היחידה שיתף מפקדה, חן פרידמן, את פרטי עם חברו הטוב, יאיר קורן. "חייו של יאיר התנהלו על פי הספר: "בגרות, סיירת מטכ"ל בצבא – לוחם, מפקד צוות ואחר כך קצין בכיר, תארים ראשון ושני במנהל עסקים, הקמת חברה מצליחה, הקמת משפחה לתפארת עם אישה חמה ואוהבת ושלושה ילדים. אפילו תקופה קצרה במוסד הצטרפה לרזומה שלו" (עמוד 29). נוכח הרקע שלו במוסד וביחידה מבקש חן, מפקד היחידה, מיאיר לנסוע בעצמו לברצלונה אלם ליאיר יש הצעה אחרת: להטיל את המשימה (כמה מפתיע) על עמית, אחיו הצעיר. תחילה חן לא ממש מתלהב, נוכח העבר הבעייתי של עמית, שהיה בעיני היחידה אחראי למבצע שהשתבש "לפני כמה שנים, כעשרים קילומטר לתוך סוריה, שהיתה אז מדינה ריבונית ולא מדינה שסועת קרבות כמו היום. כוח שעמית הוביל בדרכו למבצע התקדם על צלע הר, שהתגלתה במציאות כחלולה בהרבה מאשר בניתוח שנעשה על פי תצלומי האוויר. במרחק חצי שעה מנקודת המבצע מעד אחד החיילים, נפל והתגלגל כארבעה מטרים במורד ההר ונחבל בראשו. כפי הנראה נגרם לו שטף דם חמור בראש. לחובש שהיה עם הכוח לא היה מושג כמה זמן יוכל החייל להחזיק מעמד לפני שימות מהחבלה. היחידה ציפתה מעמית להשלים את המשימה. עמית החליט לבטל את המבצע והזמין חילוץ. מסוק יסעור ההגיע למקום לא הצליח לנחות, ולא היה אפשר להרים את הפצוע במנוף. לבסוף הצליח הטייס לבצע חצי נחיתה, חצי ריחוף, כאשר היסעור נתמך בחלק ממשקלו על טרסה, והחייל והכוח התפנו" (עמוד 149). אף שחיי הפצוע ניצלו המסוק נקלט במערכות המכ"ם הסוריות והגזרה הצפונית התחממה. ישראל עמדה על סיפה של מלחמה עם הסורים, עד שהמתיחות שככה לבסוף. ביחידה, כאמור, לא אהבו את ההחלטה של עמית ונתנו לו להבין שאמנם הוא אינו מודח אבל הכיוון הכי טוב בשבילו הוא הביתה. למרות זאת הוא מבין שנוכח אילוצי הזמן והמרחבה (העובדה שרוני בדרכה לברצלונה, שם נמצא עמית) אין לו ממש ברירה. זה לא מזיק שעמית הוא לא רק יוצא סיירת מטכ"ל אלא, כאמור, מומחה לאבטחה. עמית מקבל על עצמו את המשימה רק כדי לגלות שיש עוד מלכוד אחד אסור לו לספר לה שהוא שם בכדי לשמור עליה.
בעוד עמית פועל בכדי לרכוש את אמונה של רוני סוגר צוות חיסול איראני בפיקוד ליילה, מתנקשת יפיפיה, קטלנית וחסרת עקבות, על עקבותיה. בברצלונה יידרש עמית לכל היכולות שרכש ביחידה ומחוצה לה אם הוא רוצה להחזיר את רוני בשלום לישראל.
עד כאן העלילה, ועכשיו לביקורת. נתחיל מהטוב. הספר מותח, מאוד! לקח לי שעתיים ובלעתי אותו. אקשן נון-סטופ והרבה תפניות שמשאירות את הקורא עם הספר בלי יכולת לעזוב אותו. העלילה, גם אם סטנדרטית ומוכרת, רצה מהר ובאופן קצבי תוך שימוש בשיטת הפרקים הקצרצרים דוגמת ספריו של רוני דונביץ'. ניכר גם שלסופר יש ידע ופוטנציאל ליצור סיפור אמין ומותח. חבל שהוא לא השתמש בו. כן, מה שקראתם, חבל שהוא לא השתמש בו. המוסד אינו ארגון חיסול שברשותו יחידות גדולות של מתנקשים (לרוב ארגוני הביון, זולת ה-CIA ושירות ביון החוץ של רוסיה, אין צוותים בסדרי גודל כאלו) וכשדברים משתבשים במבצעים במדינות מערביות צה"ל הוא האחרון שיוזעק לפעול במקומם. ואפילו אם כן, לא סביר שיחידה שקידשה לאורך שנים את מושג הצוות תשלח לוחם בודד (מושג מתחום האבטחה ששייך בעיקר לגוף מודיעיני אחר בישראל, השב"כ) למשימה. ואחרי כל זה הגיבור. עמית הוא פאטריק קים על ספידים. רגע אחרי שהוא מזהה בוודאות מארב של הביון האיראני במלון בברצלונה הוא כבר בתנועה, שלוף ומוכן להרוג. "עם כל הכבוד לסוכנים, מוכשרים ככל שיהיו, בתוך מבנה מומחה בלוחמת טרור עולה עליהם בכמה דרגות" (עמוד 226), חשב כשהחל לחסל בשיטתיות את אנשי חולית החיסול האיראנית ברחבי קומות המלון. הוא במהרה את הראשון שבחברי החוליה ו"ירייה אחת מדויקת אל גשר האף – מרכז משולש ההריגה בפניו של הזקיף, והוא נפל ללא קול" (עמוד 227).
לא ניתן להימנע מהשוואה לספרים אחרים בז'אנר שיצאו כאן שעלילתם תפורה טוב יותר דוגמת ספריו של מישקה בן דוד, בעצמו יוצא המוסד, וכאמור, סדרת ספריו של רוני דונביץ'. אף שגיבוריהם היו גם הם אנשי מבצעים מיומנים איכשהו הם הצטיירו כאמינים יותר לקורא, בעיקר בשל הוותק הרב והחיבור שיצר הסופר בכדי להכנסים ללב האירועים. ספר "עמוק מבפנים" (הוצאת כנרת, 2011) מאת דונביץ' מתואר גיבורו הקבוע , אלכס ברטל, כבוגר יחידה מובחרת ו"ראש אגף מבצעים במוסד, הוא האיש שתרצה שיהיה לצדך כשיורים עליך אש תופת" (עמוד 16). גדי, גיבור "דואט בביירות" (הוצאת כתר, 2002) מאת בן דוד, שירת "בצנחנים ובמוסד" (עמוד 299), ופיקד על החוליה, צוות נבחר של לוחמי המוסד למבצעים מיוחדים. בכלל, בספרים שכאלה מוטב היה ליצור גיבור אמין יותר שנקלע ללב המהומה, נוסח ג'ק ראיין של קלנסי. בספרו "המרדף אחר אוקטובר האדום" (הוצאת ספרית מעריב, 1987) הציג קלנסי את ראיין, בעברו "סג"מ בחיל-הנחתים" (עמוד 109) ועתה אנליסט ב-CIA, כמי שנדרש, בשל שרשרת אירועים סבירה אך קיצונית, לצאת לשדה. שם, הוא נדרש לכלל כישוריו הקרביים ויכולותיו האנליטיות בכדי להתמודד עם סיטואציה שגדולה עליו בכמה רמות. "בקוואנטיקו לימדו אותו לקרוא מפות, להעריך פני-שטח, להזמין מהלומות אוויר וארטילריה, לתמרן את מחלקתו ואת צוותי האש שלו במיומנות – והנה הוא כאן, תקוע בצינור הפלדה הארור שלוש מאות רגל מתחת לפני המים, מחליף יריות באקדח בחדר שבו נמצאות מאתיים פצצות מימן!" (עמוד 301), כתב קלנסי אודות קרב יריות שבו לחם ראיין באיש מבצעים של ה-GRU הרוסי בצוללת טילים סובייטית, מתחת לפני הים. כשהגיבור הוא קצין סיירת צעיר אז ההאקשן קטן עליו מחד גיסא, והדילמות הגדולות לא יגיעו לפתחו מאידך גיסא. וזה מייצר בעיית אמינות.
בקיצור ספר מותח מאוד, עם המון פוטנציאל, שתפור גס ולא מדויק מספיק. מי שמחפש ספר עם עלילה גיאופוליטית שיכולה היתה להתרחש נוסח הספרים שמיניתי לעיל לא יימצא כאן את מבוקשו אבל מנגד מדובר באחלה ספר אקשן. ספר טיסה נהדר (או חופשה) שיימנע מהקורא לישון בטיסה. בהחלט אפשר.
