הביקורת האהובה של רונן

מתיר אסורים - דקה אחר דקה במשימה להצלת חיים

״מתיר אסורים״ הוא לכאורה רומן. בפועל, הוא אחד הטקסטים החשובים שנכתבו עד כה על אמ״ן של אחרי השבעה באוקטובר. קראתי אותו לא רק כקורא, אלא כאדם שהעביר הרבה שנים בתוך המערכת המודיעינית. ולכן בעיניי כוחו של הספר אינו רק בסיפור שהוא מספר על יחידת השבויים והנעדרים, אלא במה שהוא מצליח להציף מתחת לפני השטח: את השאלה מהי עבודת מודיעין אמיתית, מה קורה לה כשמערכת שלמה נשחקת תחת הנחות יסוד, ואיך חוזרים ממנה אל המלאכה הבסיסית ביותר - להטיל ספק, לחפש סימנים חלשים, להחזיק מורכבות, ולא להתאהב בתמונת המצב של עצמך. אחרי השבעה באוקטובר נכתבו לא מעט מאמרים חשובים על הצורך לתקן את צה״ל בכלל ואת אמ״ן בפרט. על קונספציה, על תרבות ארגונית, על הערכת חסר, על עודף ביטחון ועל כשלי מערכת. אבל דווקא משום שהם נכתבו כשפה מקצועית, הם נשארו לא פעם בתוך המעגל שכבר הכיר את הבעיה. ״מתיר אסורים״ עושה דבר אחר: הוא מתרגם את הדיון הזה לסיפור אנושי, נגיש, מותח, ולעיתים אפילו שנון ומחוספס. כך הוא מצליח להעביר רעיון עמוק באופן שאנשים - במערכת ומחוצה לה - באמת יכולים להרגיש. הספר אינו מתנצל בשם המערכת - אבל גם אינו שורף אותה מבחוץ - וזה בעיניי ההישג הגדול שלו. המחבר מגיע מתוך המערכת וניכר שהוא מבין אותה היטב: את הכשלים, את העיוורון, את האגו, את הפערים בין דרגים, את התלות באנשים יוצאי דופן, וגם את המסירות, המקצועיות והאחריות הכמעט בלתי אפשרית של מי שנשארו אחרי האסון וניסו לתקן תוך כדי תנועה. הוא לא כותב כתב הגנה, אבל גם לא כתב אישום פשטני. הוא כותב מתוך היכרות עמוקה עם החומר האנושי והמקצועי (הנפלא) שממנו אמ״ן עשוי. בעיניי, הקריאה החזקה ביותר בספר היא הקריאה לחזור לעבודת המודיעין הטהורה. לא למצגות. לא למנגנוני ביטחון עצמי. לא לשפה ארגונית שמחליפה מחשבה. אלא לאיסוף מדויק, פרשנות צנועה, עימות אמיתי עם נתונים סותרים, והבנה שכל הערכת מודיעין היא תמיד הזמנה להטלת ספק נוספת. דווקא דרך רומן, דרך דמויות, דיאלוגים, הומור שחור ורגעים של מתח מבצעי, המסר הזה עובר בצורה חדה יותר מהרבה מסמכים עיוניים. ״מתיר אסורים״ הוא ספר חשוב משום שהוא לא מסתפק בלספר מה קרה. הוא שואל מה צריך להשתנות. והוא עושה זאת בשפה שיכולה להגיע גם למפקדים, גם לקציני מודיעין צעירים, גם לאזרחים, וגם למי שמבקש להבין איך מערכת גדולה יכולה להיכשל - ואיך, למרות הכול, אפשר להתחיל לבנות אותה מחדש. זהו ספר קריא מאוד, ישראלי מאוד, לא מתנצל, לא מתיפייף, אבל גם לא ציני. ספר שמביט למערכת בעיניים, מזהה את הסדקים, ועדיין מאמין שיש בה אנשים ומקצוע שראוי להציל. בעיניי, כל מי שעוסק במודיעין, פיקוד וקבלת החלטות אחרי השבעה באוקטובר צריך לקרוא אותו.

13 אהבו