יש כמה טריקים בספרי מתח שבלשון המעטה לא מוצאים חן בעיני.
אחד מהם הוא למשוך ולמשוך עד אין סוף את הרגע שבו קורים דברים באמת חשובים. יש נקודה שבה אם מושכים יותר מדי ההנאה מתפספסת. יש מינון נכון ויש מינון לא נכון. אז כאן דיויד לגרקרנץ עם השם המפוצץ המשיך את הספר הרביעי בסדרה וכמו אחוז תזזית קפץ מאירוע לאירוע בפינג פונג עם הקורא. לא רק שכל השמות השוודים גורמים לבלבול נוראי , הקורא גם נמצא במצב שבמקום שקצב הלב יואץ ממתח בגלל אלימות , רוע, רצח, אכזריות וכו' הוא צריך כל הזמן להבין מי זה מי.
כי ברגע שאתה כמעט קופץ משמחה שהרעים בספר נורו או שתפסו אותם אתה מתאפק לשמוח ולחכות לגזר דין כי עוברים לנושא אחר.
את שלושת הספרים הראשונים שקראתי אני זוכרת כספרים שסיימתי בין לילה או מהר מאוד, פה הייתה קצת התמהמהות. יש כאן כמה דמויות מפתח של אנשים שהייתי שמחה להכיר גם במציאות. אנשים שנלחמים ברוע, שלא מתפשרים, אנשים מהאסכולה העיתונאית הישנה שהרדיפה שלהם אחרי סקופ היא מינורית לעומת הדבר הגדול שהם מייצגים ככתבים בעיתון גדול. נכון שצריך להרוויח, אך להרוויח ביושר הוא הקו המנחה ולא כמה הכי "צהוב". כשמעריכים עיתונאי זה בגלל מה שהוא יוצק מעצמו לתפקיד העיתונאי. ולנו יש כמה כתבים מופלאים.
מה שאני אהבתי בספר כבכל הספרים בסדרה הם הנושאים שמתמקדים בהם. נושאים גדולים ודרמטיים בקנה מידה עולמי. סחר והתעללות בנשים,, אלימות כלפי ילדים ואלכוהוליזם, ילדים מבתים הרוסים ואזלת ידם של השלטונות... לכן כשבעלילה על כף המאזניים מונחים כמו בימים הטובים הרע מול הטוב. צהלתי כשהכניסו מכות לרעים או הרגו אותם או לפחות היו קרובים למחוק אותם מהאדמה. וכעסתי מאוד כשקראתי סצנות על מכות לנשים ולילדים חסרי יכולת להגיב.
מוזכרת פה תופעת הסוואנט = ראייה צילומית שידועה בקרב אנשים עם אוטיזים. תחום מעניין ביותר שנחשפתי אליו.
היות ואחד הנושאים שהספר מדבר עליהם הוא בינה מלאכותית ויחידות מודיעין עולמיות יש פה שאלה מוסרית שנשאלת לאורך כל הספר ויתר הספרים. מה התפקיד כיום בימינו של האקרים? אם האקר פורץ למחשב של אויב זה בסדר? אם עיתונאים וחברי כנסת או המשטרה משתמשים ביחידת הסייבר והאקרים לטובת המדינה זה בסדר? איפה אנחנו חוצים את הגבול בשמירה על הפרטיות שלנו...
בכל פעם שהנייד מעלה שאלה על הצג אם הוא יכול לקבל את המיקום שלי אני תמיד כותבת "לא" בתקווה בדויה שאין שום אח גדול או בינה מלאכותית או פייס בוק וגוגל שמנסים להבין איפה אני בכל דקה משעות היום ומה אני אוהבת או לא....אני יודעת שזה לא יעזור אם אומר "לא". הם בכל זאת שם איפה שהוא על האנטנות של כולנו...
אז לסיכום הספר כן מותח וכן זורם וכן שווה למרות הנקודות שהזכרתי למעלה שהטרידו ...ויש פה קצת מהתרבות השוודית בזעיר אנפין שאהבתי לקרוא עליה. זה משהו שונה שנותן עוד רובד מיוחד לעלילה.


















