נוווו באמתתת!!
ונשבעת שאלו המילים שיצאו לי מהפה בסוף הספר.
מדע בדיוני/פנטזיה פחות מדבר אליי. לא מתחברת.
וזה מה שקורה בספר במסווה של תחכום.
לואיז, גרושה+ ילד, שמנמנה (מסתבר ש3 קילו מעלים אותך לדרגת משקל עודף) מכירה בחור בבר.
הם מצחקקים, נסחפים ומתנשקים.
יום למחרת היא מגלה שהוא הבוס החדש שלה.
האנטומיה של גריי מישהו?
לאחר כמה ימים לואיז נתקלת באדל, אשתו של דיוויד, הבוס והן הופכות לbff's מהשורה הראשונה.
עושה רושם שלואיז זונחת את כל החיים שקדמו לזוג החדש שנכנס לחיה והיא נשאבת למעין משולש רומנטי סטייל היצ'קוק.
העלילה נכתבת מנקודת מבטן של שתי הגיבורות בגוף ראשון והיא זורמת וקלילה.
אבל.. ויש אבל גדול.. הסוף אכזב אותי. מאוד.
הפתרון הבדיוני לעלילת הספר הותיר אותי בתחושה שרומיתי. חיכיתי למשהו גדול יותר.
כמו כן חשתי שקצת מרחו את התאורים..
היה אפשר להגיע לתכלס לפני.
בכל מקרה, מי שמתחבר לתחום הספר יקבל אצלו אפילו 5 כוכבים.
אני אוהבת את הפושעים שלי מציאותיים יותר.

















