בסוף שבוע אחד, האחרון, קראתי את הרומן הזה ודי התקשיתי- שלא כהרגלי- לכתוב סקירה עליו.
מדוע ?
לא בגלל איכותו (שלא הייתה מוטלת בספק);
לא בגלל העלילה (ה-לגמרי לא סבוכה);
לא בגלל התרבות (הזרה והאחרת אומנם אבל... אנחנו כבר יודעים שנפש האדם יותר משהיא שונה היא דומה);
ולא בגלל שום עניין ודבר שעולים או עלו על דעתי ...
אולי בגלל שהוא כזה שמספיק להמליץ עליו, ולציין בנשימה אחת שכתב אותו מיקה ולטרי- אחד מגדולי סופריה של פינלנד ( 1908-1979) שהיה ועודנו אהוב ופופולרי, כי בינינו כמה סופרים פינים אנחנו כבר מכירים ?
והוא כזה שנקרא בסקרנות גדולה, כי הוא מרתק, והוא מטביע את חותמו, ואפשר לחוות דרכו את נופיה הפחות מוכרים של פינלנד (אגב איכות כתיבתו ותיאורי הנוף דומים ביותר לאלו של אהרון אפלפלד שלנו), וארבעת גיבוריו –שלושה גברים ואישה אחת, סוללים עבורנו דרך לליבותיהם המיוסרים, בלי שמץ של התייפייפות, פסיכולוגיה בגרוש או פסאדה מיותרת .
בקיצור, כתיבה נקיה, מדויקת, ורבת משמעות.
איש, אישה, איש ועוד אחד, ומשק קטן במערב פינלנד, וכמיהה אנושית (אוניברסלית)לאהבה, והרי לכם מספיק סיבות לקרוא אותו .
אז זהו אם כך, הצלחתי בסוף להיות יותר ברורה.
אז כדאי . בהחלט כדאי.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
