תמיד אפשר לזהות משהו סקנדינבי בכתיבה. הספר הזה לא שונה. יש משהו כבד קצת, כאילו מכוסה עננים בכתיבה. אפשר להריח את ריח האדמה, להרגיש את זרעי פשתן בין האצבעות ולצלול לתוך מימי הנחל הקרירים. אני אישית חושבת שקריאת ספר כזה בקיץ, משמש כמרענן אמיתי. אי אפשר לומר כי הכתיבה זורמת וקולחת. להיפך, על אף כי מדובר בספר דק, לקח לי מספר חודשים לסיימו. גם דברים טובים יש לצרוך באריזות קטנות.
שלושה אנשים מתגוררים בחווה נידחת ומוזנחת אי שם בפינלנד בתחילת שנות השלושים של המאה הקודמת: קשיש - הבעלים הקודם של החווה, גבר חולה נפש, אלכוהוליסט וממורמר ואישה אחת שאת שמה לא מזכירים אף פעם לאורך הספר, אישתו של חולה הנפש, אישה יפה וחזקה שויתרה על עצמה למען ההישרדות הבסיסית.
אאלטונן, פועל להשכיר מתדפק על דלתם ומבקש עבודה. הוא מתקבל והדבר מוביל לשרשרת אירועים לא פשוטה, המערבת כמיהה לאהבה, חברות, חמלה, טירוף ושנאה.
זהו ספר לא קל על הזרות, הטירוף והקשר בין בני אדם.

















